אגם לוגאנו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 שווייץ,  איטליה |
| מידע נוסף | |
| קואורדינטות | 45°59′N 8°58′E / 45.983°N 8.967°E |
אגם לוגאנו (באיטלקית: Lago di Lugano או Ceresio) הוא אגם קרחוני הנמצא על הגבול בין דרום שווייץ וצפון איטליה. האגם, הנקרא על שם העיר לוגאנו, ממוקם בין אגם קומו לאגם מאג'ורה. האגם הוזכר לראשונה על ידי גרגוריוס מטור בשנת 590 בשם "Ceresio", שם שככל הנראה נגזר מהמילה הלטינית "Cerasus", שמשמעה דובדבן, ומתייחס לשפע של עצי דובדבן שפעם עיטרו את חופי האגם. האגם מוזכר במסמכים בשנת 804 תחת השם "Laco Luanasco".
לאורך חופיו של האגם ניצבים הרים ויעדים תיירותיים ידועים ובהם: מונטה ברה (בגובה 925 מטר) ממזרח, סן סלווטורה (912 מטר) ממערב לוגאנו, ומונטה ג'נרוסו (1,701 מטר) על החוף הדרום-מזרחי. אתר המורשת העולמית סן ג'ורג'ו (1,097 מטר) ממוקם מדרום לאגם.
האזור האיטלקי של האגם לוגאנו אינם כלול באזור המע"מ של האיחוד האירופי (EU VAT).
היסטוריה
מקורו של אגם לוגאנו הוא כנראה בקרחונים יבשתיים שהפשירו. העדות הוודאית הראשונה לגוף פוליטי המסדיר את השימוש בחופי האגם היא משנת 818. השליטה באזור האגם, שהיה בעל חשיבות אסטרטגית, הייתה אז בחלקה בידי השלטון הפיאודלי של מחוז ספריו. בשנת 1000 לערך, עבר האזור לשליטתו של הבישוף של קומו. האזור הפך לשדה קרב במלחמה בין קומו ומילאנו על שליטת בתנועה באזור הרי האלפים בשנים 1227-1218. כאשר האגם וחופיו שולבו בהדרגה לתוך דוכסות מילאנו, הם הפכו לנושא שנוי במחלוקת פוליטית וטריטוריאלית במהלך המאה ה-15, ולוגאנו הפכה לעיר הראשית של האגם.
האגם חדל להשתייך באופן בלעדי לישות פוליטית ריבונית אחת לאחר הקמת הקנטונים של שווייץ בתחילת המאה ה-16. הגבול האיטלקי-השווייצרי הוסדר בשנת 1752 על ידי האמנה של וארזה, ומאז נשאר למעשה ללא שינוי.
בשנת 1848, נבנה גשר (סכר) "מלייד" (Melide causeway) על מורנה בין מלייד, שווייץ (אנ') וביזונה (אנ'), על מנת לאפשר סלילת כביש לרוחב האגם, ולספק קשר ישיר בין לוגאנו וקיאסו (אנ'). היום בגשר עוברים גם רכבת גוטהרד (אנ') והכביש מהיר A2 (אנ').
גאוגרפיה
שטחו של האגם הוא 48.7 קמ"ר. 63% משטחו נמצא בשווייץ ו-37% באיטליה. לאגם יש רוחב ממוצע של קילומטר אחד לערך, ועומקו המרבי הוא 288 מטר באזור הצפוני. נקודת השיא של אגן הניקוז של האגם היא בפסגת פיזו דה ג'ינו (אנ') בהר לוגאנו פריפלס (אנ') (2,245 מטר). הרחצה באגם מותרת בכל כ-50 חופי הרחצה באזור השווייצרי.
חלקו האיטלקי של האגם נחשב על פי החוק האיטלקי כאזור אקס טריטוריאלי למטרות פיננסים, וכך נהנה ממעמד מס מיוחד כאזור פטור ממכס, פטור ממע"מ של האיחוד האירופי ומציע לתושבים אחרים יתרונות מס אחרים.
גשר מלייד מפריד בין האזור הצפוני (27.5 קמ"ר) והדרומי (21.4 קמ"ר) של אגן ניקוז, אם כי הגשר מאפשר זרימת מים ומעבר. "זמן שמירת המים" בחלקו הצפוני של האגם (11.9 שנים) גבוה משמעותית מדרומי (2.3 שנים), ואורך בממוצע כ-8.2 שנים.
תנועה
באגם שטים כלי שיט פרטיים רבים. סירות נוסעים של חברת SNL מספקות שירותים על האגם, בעיקר למטרות תיירות, וגם מחברות את לוגאנו עם קהילות אחרות שלצד האגם, שלחלקם אין גישה באמצעות כביש.
הדיג באגם לוגאנו (ואגם מאג'ורה) מוסדר על ידי הסכם בין שווייץ ואיטליה משנת 1986. ההסכם הנוכחי בנוגע לתנועה באגם נחתם בשנת 1992.
זיהום סביבתי
זיהום הסביבה באגם לוגאנו מהווה בעיה כבר שנים רבות. בשנות ה-60 וה-70 הרחצה באגם נאסרה רשמית, למרות המשך הטיפול בשפכים כגון בגנדיירה. בשל גורמים שונים כגון, זמן שמירת אגם, מחסור בחמצן וריכוזי זרחן גדולים לא ברור אם האגם יתאושש. בשנת 1995 המשרד הפדרלי לאיכות הסביבה פרסם דו"ח על אגם לוגאנו ובו נכתב:
- נכון לאותה תקופת זמן, המדידות הצביעו על שיפור מסוים, אבל לא סביר שהשיפור יימשך באותו קצב.
- היו שכבות מזוהמות כמעט קבועות בתחתית העמוקה ביותר של האגם.
- החמצן היה נדיר ולא נמצא מתחת 100 מטר עומק.
- כתוצאה מכך גדלו רמות הזרחן בעומק זה.
- רמות הזרחן באגן הצפוני היו פי 6 ובאגן הדרומי פי 2 "גבוהות מדי".
- יחלפו עשרות שנים עד שיסתיים ניקוי האגם.
- אפשר לומר שהאגם "חולה כרוני".
- בחלק האיטלקי של האגם רק 20% מהאוכלוסייה הייתה מחוברת לטיפול בביוב עם מסנני זרחן (גם לא כל התחומים השווייצריים היו מחוברים).
במחקר שערך בשנת 2007 אודות כל האגמים בצפון איטליה, מצא ארגון הסביבה האיטלקי "Legambiente" כי אגם לוגאנו הוא המזוהם ביותר. לדברי הארגון, הסיבה היחידה ששחייה אינה אסורה באגמים האיטלקים היא כי מחוז לומברדיה שינה את החוק. לטענת הארגון, רמות הזיהום באגמים אינן תואמות את הפסיקה אירופאית, וחוסר הטיפול בשפכים הוא בלתי חוקי. במדידות שנעשו בשנת 2010 מצא הארגון כי דגימות שנלקחו בפונטה טריסה (אנ'), Ostene ונמל סרסיו (איט') היו "מזוהמות".
בעלי חיים
באגם חיים דגים רבים והדיג מותר בכל מקום, מלבד מספר אזורים מוגנים, כגון שפך הנהר Cuccio בפורלזה, אם כי על פי תקנות שונות. באגם חיים שני מינים מוגנים, דג הבליק (bleak) והסרטנים לבני הטפרים (Austropotamobius pallipes). דג הבליק כמעט נכחד באגם לוגאנו, ומתגבשת תוכנית לאכלוס המבוקר של האגם, במיוחד סביב פונטה טריסה.
בשנת 1895 יובא דג הטרוטה מאגם צוג לאגם לוגאנו, ואילו בין השנים 1894 ו-1897 יובא הדג הלבן (Coregonus lavaretus) הנפוץ. מאז 1950 נעשו ניסיונות להביא את דג ה-Coregonus lavaretus מאגם נוישאטל, אך ניסיונות אלו לא צלחו.
דג הליבקית המצויה קיים כיום במספרים גדולים באגם לוגאנו, ולקח בערך עשר שנים לאכלס בו את כל האגם, ובכך להחליף את דג הבליק. עדיין קיימים באגם דגי הצ'אב האירופי (Squalius cephalus), טינקה (Tinca), קרפיונים ומינים נוספים. לאחרונה[דרושה הבהרה] נצפה גם שפמנון (Pigo).
מאובנים
האזור שלאחר חופיו הדרומיים של אגם לוגאנו עשיר במאובנים. המוקד בו נמצאים מרבית המאובנים הוא בהר סן ג'ורג'ו, שם מאז המאה ה-19 נמצאו מאובנים רבים, וכן לאורך החופים הדרומיים, לכיוון המזרח ו-Osteno.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
28156949אגם לוגאנו