אברהם פצ'ורניק
 | |
| לידה | 24 ביוני 1926 |
|---|---|
| פטירה | אוקטובר 2014 (בגיל 88) |
| ענף מדעי | כימיה אורגנית שימושית |
| מקום מגורים | ישראל |
| פרסים והוקרה | פרס רוטשילד במדעי הכימיה (תשמ"ח-1988) |
אברהם פָּצ'וֹרְניק ("פצ'ו") (Patchornik; 24 ביוני 1926 – אוקטובר 2014) היה כימאי אורגני ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע, ראש המחלקה לכימיה אורגנית במכון והמדען הראשי הראשון של משרד הפיתוח (1970–1973).
חקר חומצות אמיניות, פפטידים וחלבונים וציקליזציה (יצירת מולקולות מעגליות), והתמקד במדע שימושי: בין היתר המציא שיטות לביקוע חלבונים (המשמשות במחקר ביוכימי) והניח יסודות לשימוש בריאגנטים פולימריים בסינתזה (בעיקר של פפטידים).[1] חתן פרס רוטשילד במדעי הכימיה (תשמ"ח-1988).
ביוגרפיה
אברהם פצ'ורניק נולד בשנת 1926 בנס ציונה, דור רביעי לחקלאים במושבה, בנם של בלה לבית קרימן ויהושע פצ'ורניק.[2] אמו עלתה לארץ מרוסיה ב-1923, ואביו, יליד המושבה, היה חקלאי בענף גידול הדבורים כאביו לפניו, ברוך משה פצ'ורניק,[3] שבתורו המשיך את דרכו של חותנו (סבא-רבא של אברהם פצ'ורניק), ראובן לרר (פצ'ורניק), מראשוני הדבוראים בארץ ישראל וממייסדי נס ציונה.[4]
למד בגימנסיה הריאלית במושבה ראשון לציון (במחזור הראשון). לימודי הכימיה בגימנסיה העצימו את אהבתו למדע, ובמהלך לימודיו הקים בכוחות עצמו מעבדה בפאתי הפרדס המשפחתי, שבה ביצע ניסויים בחומרים שהשיג בבית המרקחת, בדשנים כימיים וכיוצא בזה. לאחר תום לימודיו, נסע ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, תחילה מתמטיקה[5] ולאחר מכן כימיה. מאחר שהגימנסיה לא הייתה מוכרת על ידי מחלקת החינוך, נאלץ להשלים במשך שנתיים לימודים לתעודת בגרות, ובמקביל למד באוניברסיטה. תוך כדי לימודיו התגייס לחי"ש, ועם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס ללחימה. בשל הרקע שלו בכימיה, היה לחבלן. הוא נפצע בקרב בלטרון, ולאחר שהחלים השתתף בכיבוש הגליל.
לאחר תום המלחמה חזר ללימודיו. הוא פיתח "קיצורי דרך" באנליזה כימית.[5] נושא עבודת המוסמך שלו, שנעשתה בהנחיית ד"ר שאול פטאי ופרופ' מקס פרנקל, היה "הכנת חומצות סולפיניות על-ידי סולפינציה של דיאריל אתילנים בתיאוניל כלוריד" (תשי"א). בשנת 1952 קיבל תואר מוסמך במדעים באוניברסיטה העברית, והחל לחפש מנחה לדוקטורט. הוא שאף להתקבל למעבדת של פרופ' אפרים קצ'לסקי (קציר), המנהל-המייסד של המחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן למדע, וכשגילה על נסיעה מתוכננת של קציר מרחובות לירושלים (נסיעה שבאותה תקופה נמשכה מספר שעות), ביקש וקיבל רשות להצטרף אליה, בתנאי שיישב ליד הנהג ולא יפריע לשיחתם של קציר ותלמידתו, שישבו במושב האחורי. לימים סיפר פצ'ורניק:
- הקשבתי לשיחתם ולא הבנתי מלה, עד שהחלו לדבר על התנהגות חומרים בתמיסות מרוכזות. בזה אני מבין. הצעתי להם להמיס חומרים בדבש, וסיפרתי להם כל מה שאני יודע על תכונותיו המופלאות של הדבש ועל חיי הדבורים. אחר כך שאלתי את קציר אם יסכים להנחות אותי בעבודת הדוקטורט שלי. הוא הסתכל עלי, שתק לרגע ואז פסק: 'התקבלת'.[5]
וכך ב-1952 החל פצ'ורניק את עבודת הדוקטור שלו במכון ויצמן בהנחייתו של קצ'לסקי. עבודתו נסבה על סינתזה של פולִי-אלפא-חומצות אמיניות (Poly(α-Amino Acid)) (כמודלים של חלבונים),[5] ובפרט סינתזה של מרכיבים בפולי-טריפטופן ובפולי-היסטידין (כותרת העבודה: "פוליטריפטופן: תכונת הטבעת האימידזולית שבהיסטידין פוליהיסטידין", תשט"ז-1955). ב-1956 קיבל תואר דוקטור בכימיה ונסע לפוסט-דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) של ארצות הברית שבמרילנד. שם עבד אצל פרופ' ברנהרד ויטקופ (אנ'), ופיתח ביחד איתו גישה חדשה בחקר המבנה הראשוני של החלבונים.[6] הוא פיתח בעזרתו שיטות כימיות לביקוע חלבונים במקומות מוגדרים מראש באמצעות ריאגנטים, וכעבור שנה של עבודה הצליח להראות כיצד ניתן לבקע חלבונים לחומצה אמינית אחת מוגדרת – טריפטופן.[5]
כבר מראשית דרכו, התבלט פצ'ורניק בגישה שימושית למדע, וביקש להתמקד במחקרים בעל השלכות מעשיות. הוא היה בין הראשונים במכון ויצמן שהעזו להכריז שהם בעד מחקר שימושי, בתקופה שבה רוב המדענים בישראל תמכו דווקא במדע טהור.[6] בראיון ב-1999 סיפר: "לא הבנתי מדוע מדענים משקיעים מאמצים במחקרים שלא נועדו לקידום יישומים כלשהם".[5] כשחזר ב-1958 מ-NIH למכון ויצמן, הציע להקים מפעל להפקת חומרים ביוכימיים, שבו יסונתזו תרכובות ממשפחת הנגזרות של חומצות אמיניות – תרכובות יקרות מאד, שכן נדרש להכנתן ידע רב, ויש להן דרישה בעולם המחקר. למחקר שעמד בבסיס המפעל צירף את הפרופסורים אפרים קציר, מיכאל סלע ואריה ברגר. בשנה הראשונה היה זה מפעל של איש אחד: פצ'ורניק עסק בהכנת החומר, בטיפול בו ובהתקשרות המסחרית. עם הקמת חברת "ידע" כזרוע היישומים של המכון ב-1960, עבר המפעל לידיה (כעבור כמה שנים נמכר הרעיון לחברת "סיגמא"),[5] והוא שב למחלקה לביופיזיקה.
פצ'ורניק עבד עם מורו קציר במחלקה לביופיזיקה דרך ארוכה, עד שיצא לדרך עצמאית במכון. בשנות ה-60 פיתח בעזרתו וביחד עם תלמידם מתי פרידקין את השימוש בריאגנטים פולימריים (כלומר, מגיבים כימיים הקשורים למולקולות גדולות בלתי מסיסות), המאפשרים לסנתז תרכובות כימיות באופן אופטימלי, בעיקר בסינתזה של פפטידים (לרבות פפטידים בעלי חשיבות ביולוגית).[7]
ב-1968 התמנה לפרופסור מן המניין במחלקה לביופיזיקה.[8] באפריל 1970 התמנה למדען הראשי הראשון של משרד הפיתוח, שהיה המשרד השני שמונה לו מדען ראשי (בעקבות המלצת ועדת קצ'לסקי, בראשותו של אפרים קצ'לסקי (קציר), לייסד לשכות מדענים ראשיים במשרדי הממשלה).[9] הוא כיהן בתפקיד זה עד סוף שנת 1973, ובמקביל המשיך בעבודתו המדעית במכון ויצמן, ובראשית שנות ה-70 התמנה לראש המחלקה לכימיה אורגנית במכון.
לאורך הקריירה שלו פרסם פצ'ורניק כ-200 מאמרים מדעיים. בתחום היישומי רשם יותר מ-40 פטנטים,[10] בהם פטנטים על שיטות חדשות להפקת פניצילין וחומרים אנטיביוטיים אחרים. בנוסף, שימש כיועץ לכמה שרי משטרה בתחום הזיהוי הפלילי. הוא הנחה 15 דוקטורנטים, שתשעה מהם היו לפרופסורים, בהם מתי פרידקין מהמחלקה לכימיה אורגנית במכון ויצמן (1967, ביחד עם אפרים קצ'לסקי), מריאן גורצקי, בכיר בתעשיית הביוטק בארץ (1971, ביחד עם מאיר וילצ'ק), ויחיאל שי מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן (1984). בשנת תשמ"ח-1988 זכה בפרס רוטשילד במדעי הכימיה.
לאחר פרישתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנות ה-90 המשיך בעבודתו המדעית, ולצד זאת חקר את ההיסטוריה של העלייה הראשונה בכלל ושל נס ציונה בפרט.
חיים אישיים
אשתו של פצ'ורניק, צפורה לבית קַצְפְּרוֹבסקי, בת המושבה נס ציונה, הייתה חקלאית. אביה, שמשון קצפרובסקי, עלה לארץ ב-1909, הוסמך כאגרונום באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ועם שובו לארץ ישראל, עסק בפיתוח החקלאות בארץ: היה ראש מחלקת ההדרים והשימורים, הדריך בנושא נטיעות וטיפול בפרדסים ופרסם מאמרים בנושא גידול ושימור פירות וירקות (הוא נהרג בהפצצה של מטוסים מצריים במלחמת העצמאות).[11]
פצ'ורניק התגורר בנס ציונה עם אשתו צפורה עד מותו. הוא היה אב לבת ושלושה בנים: נונה אורבך (אמנית ומטפלת באמנות),[12] שוקי, שחר וגיא פצ'ורניק (שהלך בעקבות אביו, והוא מרצה בכיר במחלקה לכימיה ביולוגית באוניברסיטת אריאל בשומרון).[13]
אברהם פצ'ורניק היה אדם חסון, גבוה ורחב כתפיים, שומר מסורת, ודבוראי מומחה, שרחש חיבה רבה לדבוראות והוסיף לעסוק בכך מפעם לפעם לצד עבודתו המדעית. הוא נפטר באוקטובר 2014, בגיל 88. הותיר את אשתו, ילדיו ומשפחותיהם.[14]
אוטוביוגרפיה
- דבש ועוקץ: סיפורו של אברהם פצ'ורניק, רעננה: דוקוסטורי, תשס"ח 2008.
קישורים חיצוניים
- דף הבית של פרופ' אברהם פצ'ורניק באתר המחלקה לכימיה אורגנית במכון ויצמן
- לזכרם: אברהם פצ'ורניק באתר החברה הישראלית לכימיה
- אברהם פצ'ורניק באתר WorldCat Identities
- אברהם פצ'ורניק באתר The Academic Family Tree - Chemistry Tree
- אברהם פלג, גם מדובשך וגם מעוקצך, מעריב, 22 במאי 1970
- נורית ארד, מדען עם קצת חוש מעשי, דבר, 3 ביוני 1970 (ראיון)
- האיש שרצה להפוך זהב לכספית: "הנה אני כאן, באוניברסיטה, לומד ומתבטל מעבודה", המכון: חדשות מדע בשפה ידידותית, 16 (ספטמבר 1999), באתר מכון ויצמן
- אחרי מות - פרופ' אברהם פצ'ורניק, באתר מכון ויצמן, 1 בדצמבר 2014
עופר אדרת, אחרי מות | המדען שאהב דבורים וקרא לעמיתיו לרדת ממגדל השן, באתר הארץ, 19 בפברואר 2015
מפרסומיו:
- A. Patchornik and M. A. Kraus, "The use of polymeric reagents in organic synthesis", Pure and Applied Chemistry, 43,3-4 (1975), 503–526 (קישור נוסף
- A. Patchornik, "Past, present and future in the field of polymeric reagents," Polymers for Advanced Technologies, 13,10-12 (2002): Special Issue: Proceedings of Pat 2001, Eilat, 1078–1090
- M. A. Kraus and A. Patchornik, "Polymeric reagents," Journal of Polymer Science: Macromolecular Reviews, 15,1 (1980), 55–106 (pdf)
הערות שוליים
- ^ נתן שרון, "מדע בישראל", בתוך: ירמיהו יובל (עורך ראשי), זמן יהודי חדש, כרך ד, ירושלים: כתר, 2007, עמ' 271 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר").
- ^ דוד תדהר (עורך), "יהושע פצ'ורניק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4109.
- ^ דוד תדהר (עורך), "ברוך משה פצ'ורניק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2203.
- ^ אחיו של אברהם פצ'ורניק, ראובן פצ'ורניק, המשיך את העיסוק המשפחתי (פרס יקיר ענף הדבורים הוענק לראובן פצ'ורניק, הפורטל החקלאי, 27 בדצמבר 2011).
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 האיש שרצה להפוך זהב לכספית: "הנה אני כאן, באוניברסיטה, לומד ומתבטל מעבודה", המכון: חדשות מדע בשפה ידידותית, 16 (ספטמבר 1999), באתר מכון ויצמן.
- ^ 6.0 6.1 אברהם פלג, גם מדובשך וגם מעוקצך, מעריב, 22 במאי 1970.
- ^ אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, תשס"ח 2008, עמ' 140.
- ^ העלאות במכון וייצמן, מעריב, 9 ביולי 1968.
- ^ פרופ' א. פצ'ורניק מדען ראשי של משרד הפיתוח, מעריב, 15 באפריל 1970.
- ^ לדברי פצ'ורניק, "רוב הפטנטים האלה הקדימו את זמנם, ולכן נתקלו בקשיי יישום" (האיש שרצה להפוך זהב לכספית, המכון, 16 (ספטמבר 1999), באתר מכון ויצמן).
- ^ דף לזכר שמשון קצפרובסקי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.
- ^ וראו גם מאמרו של גדעון עפרת, התלולית והבור, על המיצב של אורבך "מכשירי תיקון" במשכן לאמנות בעין חרוד, 2010.
- ^ גיא פצ'ורניק באתר אוניברסיטת אריאל בשומרון.
- ^ פרופ’ אברהם פצ’ורניק (פצ’ו) באתר "אבלים".
24696628אברהם פצ'ורניק