אבי רוניס
| לידה |
12 בפברואר 1951 רעננה |
|---|---|
| נהרג |
6 באוקטובר 1973 (בגיל 22) רמת הגולן |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1970–1973 (כ־3 שנים) |
| דרגה |
 סרן |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פלוגה ו' גדוד 74 | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 צל"ש הרמטכ"ל | |
אבי רוניס (12 בפברואר 1951 - 6 באוקטובר 1973) היה מפקד פלוגה ו' בגדוד 74 במהלך קרבות הבלימה ברמת הגולן, במהלכם הוא נהרג. רוניס עוטר בצל"ש הרמטכ"ל עבור תפקודו ביום הלחימה הראשון וסיוע בבלימת המאמץ הראשוני של הצבא הסורי.
אבי רוניס נולד ברעננה ב-12 בפברואר 1951. הוא התחנך במספר בתי ספר בקריית מוצקין וחיפה ואף למד כשנתיים בבית הספר החקלאי בקיבוץ חפציבה. לאחר שסיים את לימודיו, נשאר רוניס לגור בחפציבה שם היה פעיל בתנועת השומר הצעיר ועובד משק.
בפברואר 1970 התגייס רוניס לצה"ל ושירת בחיל השריון, הוא עבר טירונות והמשיך לקורס מפקדי טנקים, קורס סיירי שריון וקורס קציני שריון. לאח מספר חודשים בהם שירת רוניס בתור מדריך שריון, הוא ביקש לשרת בחטיבה 188 והוא הוצב בתור סגן מפקד פלוגה ו' של גדוד 74. בפברואר 1973 קיבל את הפיקוד על הפלוגה. רוניס בילה את רוב החופשות שלו מהצבא בעבודה במשק בחפציבה. מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים התחתן עם זהר, חברת קיבוץ חפציבה.
מלחמת יום הכיפורים
עם פרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973, הייתה פלוגה ו' בפיקודו מפוצלת לאורך עמדות בגזרה הדרומית של רמת הגולן. מחלקה 1 הוצבה באזור צומת רפיד מזרחית לתל פארס, מחלקה 3 הוצבה בקצה הדרומי של הגזרה בין תל סאקי למוצב 116 ומחלקה 2 הוצבה באזור הג'וחדר דרומית למוצב 115. טנקו של רוניס ביחד עם שני טנקי מפקדת הפלוגה ניצבים בעמדות סמוכות למוצב 115 במרכז הגזרה הפלוגתית, לצד אחת מחלקה 2 בפיקודו של סג"ם נתי לוי.[1]
סמוך לשעה 14:00 מגיע רוניס עם טנקי פלוגתו לרמפות הגנתיות לאורך הגזרה, מעמדת השליטה שלו צופה רוניס אל עבר טורי השריון הסורי שהתקדמו לגבול הישראלי. תחת הפגזה קשה ומדויקת של הארטילריה הסורית, ניהל רוניס את פלוגתו ודיווח למפקד הגדוד על התנהלות הקרב. לאחר כשעה טנקי הפלוגה מתחילים לירות פגזים על הטנקים הסורים המתקדמים ולקראת 16:00 כוחות סוריים קדמיים מתחילים להגיע לקווי ההגנה ומוצבי צה"ל בגזרה. בשעה זו נפגע טנקו של רוניס במתלים, מה שמונע ממנו להניע את הטנק ימינה ושמאלה, אך רוניס נותר בעמדתו השלטת וממשיך לנהל את הקרב.[2]
בסביבות השעה 17:15, לאחר רדת החשיכה, נלחם טנקו של רוניס בעמדה חשופה בסמוך למוצב 115. סביב המוצב מתחילים טנקים סורים לפרוץ את עמדות ההגנה ואף לעבור את מוצב 116 מצפון. לאחר שחזר וביקש תגבורות לאזור כדי לסיע למאמצי הבלימה, נשלח כוח מגדוד 82 של חטיבה 7. בינתיים המשיך רוניס לעלות ולרדת מעמדות חשופות בניסיון להלחם בטנקים סורים ולדווח על התנהלות הקרב. לקראת השעה 17:45 נפגע טנקו של רוניס בשנית, הוא קופץ ממנו ועובר לטנק אחר איתו הוא עולה שוב לעמדת תצפית חשופה, שם הוא נפגע שוב על ידי פגז חודר שריון ונהרג במקום.[3]
ציטוט מתיאור המעשה בתעודת העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן אבי רוניס ז"ל כמפקד פלוגת-טנקים. עם פרוץ המלחמה הייתה פלוגתו מפוצלת בגזרה הדרומית של רמת-הגולן, בעמדות-בלימה. סרן אבי רוניס ז"ל היה הראשון, שאיכן את מאמצי החדירה הסורית, ובהתאם לכך ניהל את הקרב והכוין את התגבורות שהגיעו למרחב. הוא איכן את מאמץ-ההתקפה על מוצב כוחותינו ובלם אותו. בניסיון סורי נוסף לכיבוש המוצב ומחוסר אפשרות אחרת לבלימה - עלה הטנק של סרן אבי רוניס ז"ל לעמדה חשופה, פגע ב-6 טנקים סוריים שתקפו את המוצב, ובכך גרם לנסיגת האויב. בקרב זה - נפל. במעשיו אלה גילה סרן אבי רוניס ז"ל אומץ-לב, קור-רוח, תושיה וכושר מנהיגות.
קישורים חיצוניים
- תיאור קבלת העיטור, באתר הגבורה
- תיאור חייו ושירותו הצבאי באתר 'יזכור'.
- אודות פלוגה ו' בקרבות הבלימה באתר 'יד לשריון'.
הערות שוליים
- ^ אבירם ברקאי, על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספריית מעריב, 2009, עמ' 115.
- ^ ברקאי, 2009, עמ' 199.
- ^ ברקאי, 2009, עמ' 222, 226.
24770998אבי רוניס