אבא נאמן
אַבָּא נֶאֱמָן (נֶיְמָן, י"ח באדר תרל"ב, 1872, ליטא, האימפריה הרוסית – 20 בנובמבר 1960, א' בכסלו תשכ"א, תל אביב) היה תעשיין וממציא ארץ-ישראלי, ממייסדי תל אביב.
קורות חייו
אבא נאמן נולד בשנת 1872 באלקסוטס (Aleksotas) שליד קובנה בליטא (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), בן לזאב אריה, תלמיד חכם ממשפחת רבנים. קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבות. בצעירותו נמשך לחיבת ציון, ובשנת 1890 (תר"ן) עלה לארץ ישראל עם אחיו, יצחק. נאמן לא למד לימודים פורמליים, אלא מתוך עיסוק והתנסות. פעולתו הראשונה בישראל הייתה הקמת בית מלאכה לאותיות ביפו, יחד עם אחיו. במסגרת בית המלאכה הם ביצעו עבודות חריתה על מצבות, ייצור חותמות, ציור שלטים ועוד. לאחר מכן, עבד בבית החרושת ליציקה של ליאון שטיין ולמד את מלאכת יציקת הברזל ומכניקה. הוא ניצל את הידע שצבר ביקב ראשון לציון, שם עסק בהתקנת משאבות, והחל להתמחות בהתקנת משאבות, שכלולן וייצורן.
בשנת 1894 הכין נאמן את התפאורה להצגת החובבים הראשונה בארץ ישראל, המחזה "שולמית" של אברהם גולדפדן, שהוצג באולם בית החרושת שטיין בנווה צדק, והשתתף עם אחיו בתזמורת הראשונה שנוסדה באותה שנה.
ב-1900 פתח את בית החרושת למשאבות, "אבא נאמן משאבות בע"מ", ליצירה ושכלול של מנועים ומשאבות, אשר שימשו את ענפי החקלאות והפרדסנות שפרחו בישראל. נוסף על כך, הוא הפך לחבר פעיל באגודת בני ברית ו"אגודת פעולה" למניעת הירידה מארץ ישראל.
הוא נשא לאשה את שרה בתם של זרח אלתר ויוכבד מושלי, מראשוני נווה צדק, פעילה ציבורית. בין היתר הייתה נשיאת לשכת תל אביב של "בנות ברית" (נשות בני ברית). בשנת 1909 היו השניים חברים באגודת אחוזת בית להקמת תל אביב. בהגרלת המגרשים לאחוזת בית הגרילו את המגרש ברחוב ליליינבלום 19 ובנו בו את ביתם. היא פתחה בית מסחר בשם "שרה ניימן", תרמה לאגודה לעזרת חולי רוח ולאגודה לאחזקת בית יתומים ויתומות על שם בלושטיין והשתתפה בייסוד בית הספר המקצועי לנשים של אגודת נשים עבריות ובפעולות ארגוני נשים להפצת השפה העברית.
אבא נאמן התקין את הגנרטור החשמלי הראשון בתל אביב הקטנה, בראינוע עדן. בעת מחסור בנפט במלחמת העולם הראשונה, הסב את המנוע כך שפעל על פחם. במהלך מלחמה זו סייעו בני הזוג בכלכלת אזרחי תל אביב ומגורשיה.
שרה נאמן נפטרה בשנת 1953 ונקברה בבית הקברות טרומפלדור. לאחר פטירתה החל נאמן לעסוק בציור, והיה לצייר פורה במשך שש שנים עד מותו ב-1960, בגיל 89. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור, לצד אשתו.
שלושה מנכדיו זכו בפרס ישראל: נכדו, בן בנו גדליה, הוא הפיזיקאי והפוליטיקאי יובל נאמן; נכדתו, בתו של גדליה, היא המשפטנית רות בן-ישראל; נכד אחר, בן בתו דינה, אשתו של יזהר הררי, הוא הפיזיקאי ונשיא מכון ויצמן למדע לשעבר, חיים הררי.
לקריאה נוספת
- שמואל אביצור, ממציאים ומאמצים, יד יצחק בן-צבי ומוזיאון ארץ ישראל, 1986, עמ' 113–117.
- שמואל אביצור, מצבה פילטר לממציא - מפעלו הנחשוני של ליאון שטיין ואחריתו, 1982, עמ' 115.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אבא נאמן (ניימאן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 520
- אבא ושרה נאמן באתר משפחות מייסדי תל אביב
- מרדכי נאור, עמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, תל אביב בראשיתה: 1934-1909: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי 1984, באתר מט"ח
- צבי אלגת, תל-אביב הקטנה: שאהב את המשאבות, מעריב, 29 בנובמבר 1960
- משה סתוי, לזכר נעדרים: אבא נאמן, דבר, 12 בדצמבר 1960
- אורי קיסרי, המשאבה והחלקיק האטומי, מעריב, 28 בפברואר 1964 (על אבא נאמן ויובל נאמן)
27926738אבא נאמן