ליאון שטיין
ליאון שטיין (1846 - 15 בפברואר 1926) היה תעשיין יהודי ביישוב, ממקימי התעשייה בארץ ישראל.
ביוגרפיה
שטיין נולד בביאליסטוק שבפולין בשנת 1864 לדב ולחנה. למד בגימנסיה ריאלית בעיר הולדתו ורכש השכלה טכנית בבית ספר טכני גבוה בצרפת. עלה לארץ ישראל ב-1887 והוא בן 23 שנים. בארץ הצטרף לאחיו המבוגר ממנו, מנחם שטיין, רופא שהיה מחלוצי העלייה הראשונה. האח הרופא רכש למען אחיו שני מגרשים צמודים בשכונת נוה צדק (שהוקמה אז) ושכנע אותו להקים מפעל מתכת. ליאון שטיין נסע לצרפת, רכש ציוד, ופתח את המפעל בשנת 1888. זה היה בית מלאכה קטן לעבודות מתכת, שנועד לענות על הצרכים הגדלים של היישוב המתפתח: תיקון כרכרות, תחזוקת משאבות, תחזוקת מסילות וכדומה. בהיעדר חשמל ומנועים הופעלו המחרטות בתנועת רגלי הפועל, כמו מכונות התפירה של אותם ימים.
לאחר זמן הצטרף לשטיין שותף רב יכולת, גדליהו וילבושביץ, בן למשפחת תעשיינים שהטביעה את חותמה על התעשייה הראשונית בארץ ישראל ועל המפעלים שצמחו ממנה. וילבושביץ הוסיף למפעל אגף יציקות ברזל וברונזה שנועד ליצור מתקנים לשאיבת מים מבארות, תיקון משאבות והכנת חישוקים לכרכרות ולעגלות. המפעל התפתח במהירות. הובאה מכונת קיטור למפעל ולאחר זמן הוחלפה במנוע קרוסין, ראשון מסוגו בארץ. המפעל ייצר מכשירים חקלאיים, מדרגות, מעקות ומערכות שאיבה.
באותה תקופה עמדה הפרדסנות בארץ בפני קושי שנראה היה שאי אפשר להתגבר עליו. מכונות השאיבה הקיימות יכלו לשאוב מים רק מעומק של 8-10 מטרים. תחילה פעלו המשאבות בכוח בהמות. אלו הוחלפו במשאבות קיטור שהופעלו בפחם ואחר כך במנועי קרוסין. שיכלול המנועים לא סייע לבעיה של שאיבת מים מעומק רב. המשאבות סחפו חול לתוך צינורות המנועים ונסתמו. חלק מההמצאות היו פרי שיתוף הפעולה של שטיין עם אבא נאמן, שהתקבל אצלו כחניך.
כאן בא שטיין והמציא אמצעי סינון שאיפשר שאיבה רציפה של מים. המצאה זו ועוד שורה של שכלולים אחרים הגדילו את כושר השאיבה של המשאבות מ 5-6 מטרים מעוקבים לשעה (במשאבות המופעלות על ידי בהמות) למאה מטרים מעוקבים לשעה במשאבות קרוסין ששאבו מעומק רב. כתוצאה גדל תוך 14 שנים שטח הפרדסים בארץ פי שלושה. הפרדסנות הפכה לענף כלכלי משגשג.
חוקר התעשייה ואורח החיים בארץ במאה ה-19, שמואל אביצור, טוען כי הודות לליאון שטיין זכתה ארץ ישראל במהפכה התעשייתית הראשונה שלה.
בשנת 1894 זכה בית החרושת לארח את הופעת הבכורה של תיאטרון שכולו ארצישראלי. הייתה זו הצגת המחזה "שולמית" מאת אברהם גולדפדן בהשתתפות "הפרימדונה של היישוב" אולגה סלוצקין (פרנק) והתזמורת הראשונה בארץ ישראל.
המפעל של שטיין המשיך להתפתח וייצר מכשירים לטחנות קמח, מכונות לעשיית קרח, שערי ברזל וכדומה. מספר עובדיו של שטיין עלה מ-40 ב-1905 ל-125 ב-1907 ול-150 ב-1909. המפעל התפרש על כמה מגרשים והוקם סניף גם בפתח תקווה. ב-1907 כבר ייצר המפעל 50 מנועים. טכנאי המפעל יצאו לכל חלקי הארץ לסייע בהרכבת המנועים והמפעל ייצא מתוצרתו גם לסוריה, ללבנון, לעבר הירדן ולמצרים. במושגים של ארץ ישראל הקטנה היה זה מפעל ענק. שטיין השקיע את כל אונו והונו במפעל. התגורר בו וישן בו עד שנשא אשה בגיל מאוחר.
שטיין חיפש משקיעים, לקח הלוואות והקים חברת מניות. בתחילה נדמה היה כי יש רווחים ואפשר לחלק דייווידנדים. אבל ניהול כספי כושל בצד סכסוך עם הפועלים על תנאי העבודה ולחץ של בנק אפ"ק להחזר החוב גרמו לפשיטת רגל של המפעל. בבדיקה שלאחר מעשה נתברר כי לא הייתה הצדקה לפירוק המפעל. הציוד עם המלאי היו שווים יותר מן החובות. אך הבנק התעקש לקבל את כספו וסירב לכל הצעה להוריד את הריבית ולהאריך את זמן הפרעון.
מנהל הבנק, זלמן דוד ליבונטין, הצטער לאחר מעשה על שגרם להתמוטטות המפעל. באספת בעלי המניות אמר כי "ליאון שטיין עשה לטובת הארץ ויישובה יותר מהברון רוטשילד".
בעקבות פשיטת הרגל נרכש בית החרושת על ידי פקידו ומנהל חשבונותיו של שטיין, מר מרדכי אמיתי (צ'יצ'ילינצקי) אשר הצליח לייצר את המשאבות הצנטריפוגליות הראשונות בארץ ישראל (1934).
על שמו רחוב בחיפה[1].
על מותו של שטיין כתב החוקר שמואל אביצור ("ממציאים ומאמצים", יד יצחק בן-צבי, 1985):
ביום חורף אפור בשנת תרפ"ו (1926) ליוותה חבורה לא גדולה של ידידים את ליאון שטיין בדרכו האחרונה לבית הקברות בעיבורה של 'חיפה הקטנה'. בהיעדר אמצעים כספיים לאלמנתו העמידו תלמידיו-פועליו מסנן (פילטר) כמצבה על קברו וכזיכרון למעשה ידיו ולהמצאותיו. אולם הוא נעלם מעל הקבר אחרי זמן לא רב ואיתו הלך ונעלם גם זכרו של האיש שתרם כה רבות להתפתחותה הטכנולוגית של הארץ. רק כעבור כשלושים שנה הוקמה מצבה על קברו, שמומנה במגבית פנימית בין פועליו לשעבר.
לקריאה נוספת
- שמואל אביצור, ממציאים ומאמצים, יד יצחק בן-צבי, 1985.
- שמואל אביצור, מצבה פילטר לממציא - מפעלו הנחשוני של ליאון שטיין ואחריתו, 1982
- יוסי ביילין, התעשייה העברית - שורשים, הוצאת כתר, 1987
- איתן ברונשטיין, תעשייה, בנקאות ותדמית מאה שנה לפרשת מפעלו של ליאו שטיין, רבעון לבנקאות, ספטמבר 2010, מס' 168
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ליאון שטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1455
- שמואל אביצור, חלוץ התעשייה החדשה בארץ ישראל בית חרושת ל' שטיין - גלגוליו ואחריתו, קתדרה 15, אפריל 1980
הערות שוליים
- ^ אמציה פלד, רחוב שטיין, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
