נובאיה גאזטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף Новая газета)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נובאיה גאזטה
תדירות תלת שבועי - שני, רביעי, שישי
מייסד עיתונאים מקומסומולסקאיה פראבדה
בעלים
עורך ראשי דמיטרי מוראטוב
שפה רוסית
מערכת מוסקבה, סמטת פוטפובסקי 3
תפוצה 90,000 (נכון לשנת 2021)
מדינה רוסיה רוסיהרוסיה
www.novayagazeta.ru

נובאיה גאזטה (ברוסית: Новая газета) הוא עיתון רוסי הידוע במדינתו הכוללת את סיקורו הביקורתי והחוקר של עניינים פוליטיים וחברתיים ברוסיה.[1] העיתון הוא האחרון ברוסיה למבקר את המדינה באופן חופשי.[2]

העיתון מתפרסם בבירה מוסקבה, באזורים נוספים בתוך רוסיה ובכמה מדינות זרות. המהדורה המודפסת יוצאת לאור בימים שני, רביעי ושישי בעוד המאמרים באנגלית באתר מתפרסמים על בסיס שבועי בצורת ניוזלטר Russia, Explained.

במשך השנים, כשבעה עיתונאים של נובאיה גאזטה, בהם: יורי שצ'קוצ'יקין, אנה פוליטקובסקיה, סטניסלב מרקלוב, אנסטסיה בבורובה, נטליה אסטמירובה, איגור דומניקוב, ויקטור פופקוב נרצחו מאז שנת 2000, לאחר פרסומי חקירותיהם או פעילותיהם השונות עבור העיתון.[3]

באוקטובר 2021, הוענק לעורך הראשי של נובאיה גאזטה, דמיטרי מוראטוב, פרס נובל לשלום, לצד העיתונאית הפיליפינית מריה רסה, על "תרומתו לפיתוח ושמירת חופש הביטוי במדינות מולדתם".[4]

היסטוריה

קבוצה של עיתונאים לשעבר מהעיתון הרוסי היומי, קומסומולסקאיה פרבדה, ארגנה את היווסדותו של נובאיה גאזטה בשנת 1993, בעוד שמו היה "Ежедневная Новая Газета" (העיתון היומי החדש).[5] מיכאיל גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של ברית המועצות לשעבר, השתמש בכספיו מטעם פרס נובל לשלום בו זכה בשנת 1990 כדי לסייע בהקמת נובאיה גאזטה ב-1993 ולרכוש את המחשבים הראשונים שלו.[6]

ב-26 בנובמבר 2001, נובאיה גאזטה פרסם מאמר מאת אולג לוריא, לפיו הנהלת הבנק התעשייה הבינלאומי (אחד הבנקים הרוסיים הגדולים שנוסד בשנת 1992), בראשות סרגיי פוגאצ'יוב, הייתה מעורבת בהלבנת הון בבנק אוף ניו יורק מלון.הבנק של פוגאצ'יוב הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון, בנימוק של הפסדים כספיים, שכן מספר לקוחות שלו שינו לכאורה את תנאי חשבונותיהם באופן שגרם לבנק להפסיד כספים בשל הפרסום. ב-28 בפברואר 2002, הבנק זכה בתיק בבית המשפט העירוני בבסמני במוסקבה וזוכה להפסד הכנסות בסך 15 מיליון רובל (כ-500,000 דולר), סכום חסר תקדים לעיתונים רוסיים שעלול לערער את עצם קיומה של נובאיה גאזטה, במיוחד ב-22 בפברואר. נובאיה גאזטה חויב על ידי אותו בית משפט בסמני לשלם כמיליון דולר בגין האשמת שחיתות נגד השופט העליון של מחוז קרסנודר. באפריל אושרה מחדש ההחלטה בעניין הבנק הבינלאומי לתעשייה על ידי בית משפט. עם זאת, במאמר מ-27 במאי 2002. חשפה יוליה לטינינה, עיתונאית נובאיה גאזטה, כי שלושת הלקוחות של הבנק הנזכרים בתביעה היו חברות בת שלו או בשליטת הדירקטוריון שלו בדרך אחרת, וטענה כי נובאיה גאזטה ביקש פתיחת חקירת הונאה פלילית בפעילות הבנק. כתוצאה מכך, ביוני 2002 התנער בנק התעשייה הבינלאומי מתביעתו לפיצויים.[7]

סמליל אתר נובאיה גאזטה

ב-2004 הדפיס העיתון שבעה מאמרים מאת בעל הטור ג'ורג'י רוז'נוב, שהאשים את סרגיי קיריינקו במעילה בכספי קרן המטבע הבינלאומית ב-4.8 מיליארד דולר ב-1998 כשהיה ראש ממשלת רוסיה. העיתון ביסס את ההאשמות על מכתב שנכתב לכאורה לקולין פאוול וחתום על ידי חברי הקונגרס האמריקני מטעם המפלגה הרפובליקנית: פיליפ קריין, מייק פנס, צ'רלי נורווד, דן ברטון והנרי בונילה אותם פרסם באתר האינטרנט של מועצת ההגנה האמריקאית.[8] העיתון טען כי קיריינקו השתמש בחלק מהכספים שנגרמו לרכישת נדל"ן בארצות הברית. מאוחר יותר התברר שהמכתב היה מתיחה שנרקחה על ידי הצהובון הרוסי הגלות.[8] בתגובה, קיריינקו תבע את נובאיה גאזטה ורוז'נוב בגין הוצאת דיבה, ובמתן פסק דין לטובת קיריינקו הורה בית המשפט לנובאיה גאזטה לחזור בו מכל הפרסומים הנוגעים להאשמות והוסיפו כי על העיתון "חובה לפרסם רק מידע מוכח רשמית הקושר את מר קיריינקו עם מעילה".

ב-13 באפריל 2009, העיתון זכה לראיון מודפס ראשון אי פעם בפרסום רוסי עם נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, שדן בנושאים בהם החברה האזרחית והאמנה החברתית, שקיפות פקידי ציבור ופיתוח אינטרנט.[9]

ב-26 בינואר 2010, אתר האינטרנט של העיתון היה נתון למתקפת מניעת שירות והוצא מזמינות שירותו המקוון.[10] נכון ל-1 בפברואר 2010, האתר עדיין לא היה נגיש. בשיא ההתקפה השרת קיבל כ-1.5 מיליון חיבורים בשנייה. העיתון שמר על נוכחותו המקוונת על ידי פרסום מאמרים בעמוד "LiveJournal" מטעמו.[11] ב-7 באפריל 2011, אתר האינטרנט היה ממוקד שוב עם אותו בוט שנראה כי נעשה בו שימוש בהתקפה בקנה מידה גדול על "LiveJournal" המארח בלוגים רבים של האופוזיציה הרוסית.[12][13][14][15]

ב-25 ביולי 2014, העיתון נפתח במאמרו במשפט "Vergeef ons, Nederland" ("סלחי לנו, הולנד", בהולנדית וגם ברוסית), בתגובה לאסון טיסה 17 של מלזיה איירליינס.[16] בתחילת 2016 פרסם העיתון מאמר שטען לקיומו של המשחק "לווייתן כחול", כמי שמבקש לגרום לצעירים רוסים להתאבד. הפרסום גרם לבהלה מוסרית ששטפה את רוסיה.[17]

לאחר שנוביה גאזטה פרסם תחקיר של העיתונאי דניס קורוטקוב על איש העסקים הרוסי יבגני פריגוז'ין,[18] באוקטובר 2018, קורוטקוב והעורך הראשי של נובאיה גאזטה (דמיטרי מוראטוב) היו יעד לאיום של משלוחים אשר כללו ראש איל כרות ופרחי הלוויה למשרדי העיתון. סגנון האיום דמה לאחרים של יבגני פריגוז'ין, אשר נקשרו לקרמלין.[19]

בשנת 2017 פרסמה העיתונאית ילנה מילאשינה מטעם נובאיה גאזטה דיווחים על "טיהורים" אשר כללו ציד מכשפות ועינויים נגד תושבים מקבוצות מסויימות ברפובליקה האסלאמית של צ'צ'ניה, בה למעלה מ-100 גברים תושבי הרפובליקה אשר הרשויות סברו שמשתייכים לקבוצה זו, רוכזו, עונו ונרצחו על ידי הרשויות. לאחר הפרסום, נערכו ברחבי העולם הפגנות רחבות נגד רוסיה והרפובליקה אשר דרשו להעמיד לדין את החשודים ולערוך חקירה מקיפה של האירועים נוסף לממשלות שונות בהן משרד האוצר של ארצות הברית, האיחוד האירופי, בית הדין האירופי לזכויות אדם וארגוני זכויות אדם אשר הטילו סנקציות שונות נגד רוסיה וצ'צ'ניה כתוצאה מהרדיפות ואי טיפולה היעיל של הפדרציה הרוסית במניעתן. ממשלת צ'צ'ניה הכחישה בתגובה את קיומן של רדיפות ברפובליקה בעוד מנהיגה רמזן קדירוב הכחיש את קיומם של אנשים מקבוצה זו ברפובליקה.

אנשי מפתח

על פי העורך הראשי של נובאיה גאזטה, דמיטרי מוראטוב, לארגונו של העיתון היו 76% מניות, אלכסנדר לבדב החזיק ב-14% מהמניות ומיכאיל גורבצ'וב כ-10%.[20]

נכון לשנים 2018–2019, לארגון של נובאיה גזטה יש שני כותרות ברשימות החברות המקוונות הרוסיות,

  1. ארגון לא מסחרי אוטונומי 'בית ההוצאה לאור 'נובאיה גאזטה'' אשר שולט במדיניות העריכה בעיתון ומיכאיל גורבצ'וב אשר מוגדר כחבר בגוף המנהל של הארגון האוטונומי הלא מסחרי.[21]
  2. החברה למלאי מוגבל 'בית הוצאה לאור' נובאיה גאזטה ('Limited Stock Society 'Publishing House 'Novaya Gazeta) שבבעלות 100% (כאמור ב-2017) של החברה המוגבלת "Informbyuro", בבעלות זוגית של דמיטרי מוראטוב וסרגיי קוז'יורוב, אוספת תרומות ציבוריות לתקציב העיתון שלה.[22]

בחירות לעורך הראשי נערכות בעיתון מאז 2009.[5] בנובמבר 2017 הודיע ​​מוראטוב כי הוא עוזב את תפקיד העורך הראשי, אך ימשיך לעבוד בעיתון. הוא הוחלף על ידי סרגיי קוז'ירוב, המנהל הכללי של העיתון. עם זאת, נבחר מוראטוב שוב לתפקיד בנובמבר 2019.[5][22]

רצח עיתונאים

איגור דומניקוב היה ידוע בנובאיה גאזטה בקרב עמיתיו בשל חיבוריו השנונים והטון החריף שלו. הוא הותקף בדרכו לדירתו במוסקבה, ליד פתחה, ב-12 במאי 2000. במהלך התקיפה, נפגע על ידי חפץ קשה, ככל הנראה פטיש על ידי תוקף אלמוני ושכב מחוסר הכרה בבריכת דמו עד שמצא אותו שכנו. דומניקוב נמסר לבית חולים עם פציעות גולגולת ומוח עבורה העברת ניתוח, אך נותר בתרדמת. ב-16 ביולי 2000, נפטר מפציעותיו. 5 חברי כנופיה נעצרו באוגוסט 2007 בחשד לרצחו ונידונו לעונשי מאסר שנעו בין 18 שנים למאסר לכל החיים בגין הרצח כמו גם פשעים אחרים.[23] ב-11 במרץ 2015, סגן מושל מחוז ליפצק לשעבר, סרגיי דורובסקוי, הואשם על ידי ועדת החקירות של רוסיה בהסתה לרצח, אך דורובסקוי מעולם לא נענש בשל תקופת ההתיישנות.[24][25] חקירות בנושא מצאו כי דומניקוב כתב שורה של דיווחים על החיים המחוז ליפצק בשנים 1999-2000, שם מתח העיתונאי ביקורת על הממשל המקומי בנוגע לשחיתות, שהייתה המניע של דורובסקוי להסית אחרים לרציחתו.[26]

ויקטור פופקוב, תורם פעיל בעיתון, נורה למוות בצ'צ'ניה ב-2001.[27]

יורי שצ'קוצ'יקין, עיתונאי וסגן בדומא הממלכתית, עבד גם בעיתון כעיתונאי חוקר והיה סגן העורך הראשי עד שמת מאלרגיה מסתורית וקשה ב-3 ביולי 2003. חלק מתרומתו שפורסמה בעיתון הייתה קשורה לחקירת שערוריית השחיתות של שלושת הלווייתנים (שערוריית שחיתות גדולה ברוסיה המערבת מספר חברות רהיטים וגופים ממשלתיים פדרליים שהתחוללה מאז שנת 2000).

העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שהייתה ביקורתית באופן רחב בנוגע לפעולות רוסיה בצ'צ'ניה, בהם על מנהיג הרפובליקה רמזן קדירוב והנשיא וולדימיר פוטין, כתבה עבור נובאיה גאזטה עד לרציחתה בכניסה לדירתה במוסקבה ב-7 באוקטובר 2006. פוליטקובסקיה כתבה במאמר שקיבלו העורכים: "מבקרים מדי יום במערכת שלנו שאין להם לאן להביא את שלהם. צרות, כי הקרמלין מוציא את הסיפורים שלהם מחוץ למסר, כך שהמקום היחיד שהם יכולים להיות משודרים הוא בעיתון שלנו, נובאיה גאזטה".[28] 15 שנים לאחר הירצחה, פרסם נובאיה גאזטה סרט קצר שחוקר את מותה, המתעד כשלים בכל רמה של החקירה שלאחר מכן.[29]

העיתונאי ועורך הדין לזכויות אדם סטניסלב מרקלוב נורה למוות במוסקבה ב-19 בינואר 2009 בזמן שעזב מסיבת עיתונאים על ערעורו ברגע האחרון נגד שחרורו המוקדם של יורי בודאנוב, קצין צבא רוסי לשעבר שהורשע בחטיפה ורצח בנסיבות מחמירות של צעיר צ'צ'ני. אנסטסיה בבורובה, עיתונאית עצמאית של נובאיה גאזטה הייתה עם מרקלוב באותה עת ונרצחה גם כן.

נטליה אסטמירובה, חוקרת זכויות אדם ועורכת דין שהתגוררה בצ'צ'ניה, פגשה לפעמים את העיתונאית הידועה פוליטקובסקיה ועורך הדין סטניסלב מרקלוב, מכיוון שכולם חקרו פשעים בצ'צ'ניה והגנו על זכויות הקורבנות, היא גם כתבה דוחות על נושאים אלה בנובאיה גאזטה. אסטמירובה נחטפה ב-22 ביולי 2009 בבירת צ'צ'ניה, גרוזני, וכעבור שעתיים נהרגה ברפובליקת אינגושטיה השכנה.[30]

מוספים

"Svobodnoe Prostranstvo" (עברית: "חלל פנוי", רוסית: Свободное Пространство), שהיה מוסף צבעוני לנובאיה גאזטה, נכלל בגיליון שישי.[31][32]

נובאיה גאזטה מכילה באופן קבוע תוספות חינם של פרויקטים צדדיים שלה או עיתונים אחרים שהושקו לאחרונה. החזית האזרחית המאוחדת (על ידי התנועה המקבילה) ועיתונה של מפלגת יאבלוקו פורסמו בעבר בצורת תוספות. התוספות הנוכחיות כוללות את פרויקט הצד של Shofyor (בעברית: "נהג", ברוסית: Шофёр) ואת המדע הפופולרי Kentavr (בעברית: "קנטאור", רוסית: Кентавр).

הגרסה הרוסית של העיתון החודשי הצרפתי "Le Monde diplomatique" קודמה על ידי הוצאה כתוספות מסוגים אלה למשך שנה.[33] נובאיה גאזטה גם מפרסם את הניו יורק טיימס הבינלאומי השבועי בימי שישי מאז 2009. מוסף זה בן שמונה העמודים כולל מבחר מאמרים מהניו יורק טיימס שתורגמו לרוסית.

פרסים והוקרה

פרס קרל הגדול לתקשורת האירופית עבור נובאיה גאזטה לשנת 2012
  • הכתב המיוחד מטעם נובאיה גאזטה, רומן אנין, זכה בפרס נייט עיתונאות בינלאומית לשנת 2013 שנערך על ידי המרכז הבינלאומי לעיתונאים (ICFJ) ובפרס יוליאן סמנוב 2012 בתחום העיתונות הגאופוליטית הקיצונית לשנת 2011 אשר הוענק על ידי איגוד העיתונאים של מוסקבה.[34]
  • ילנה קוסטיוצ'נקו, כתבת מיוחדת של מחלקת המידע של נובאיה גאזטה, זכתה בפרס החירות באלמטי 2013,[35] ובאוסלו באותה שנה את פרס העיתונות החופשית של מזרח אירופה על שם גרד בוצריוס.
  • בשנת 2001 הפכה עיתונאית נובאיה גאזטה, אלווירה גוריוצ'ינה, לזוכה הראשונה בפרס אנדריי סחרוב "על עיתונות כמעשה".[36]
  • פרס גרד בוצ'ריוס "העיתונות החופשית של מזרח אירופה", ויקטוריה איבלווה.
  • בשנת 2007, אלנה קוסטיוצ'נקו וסריוז'ה פיגח קיבלו את פרסי התואר השני בתחרות צעדים להצלחה לעיתונאים צעירים (בגיל 12).[37]
  • פרס העיתונות של אונסק"ו, אנה פוליטקובסקיה.
  • פרס ארטיום בורוביק, ויאצ'סלב איזמאילוב.
  • פרס קלאב-25, אנה פוליטקובסקיה.
  • "עט הזהב של רוסיה", סטניסלב רסאדין. מועמדות לפרסים מטעם איגוד העיתונאים של רוסיה במועמדות "למצוינות מקצועית", ויקטוריה איבלווה ואלכסיי פולוכין.
  • פרס הנרי ננן על מפעל חיים בחופש העיתונות בשנת 2007, נובאיה גאזטה.[38]
  • פרס הארגון הבינלאומי "עיתונאים ללא גבולות" ו-"קרן צרפת", נובאיה גאזטה ואנה פוליטקובסקיה.
  • פרס אנדריי סחרוב "על עיתונות כמעשה", אנה לבדבה. דיפלומה מיוחדת של חבר השופטים "על החיים המוקדשים לעיתונאות", אנה פוליטקובסקיה.
  • פרס בינלאומי של האיגוד הלאומי של כתבים איטלקיים "כתב השנה 2006", אנה פוליטקובסקיה.
  • פרס "גונג הזהב" 2005 במועמדות "ביצועי פרסום", יורי גייקו.
  • פרס "עט הזהב של רוסיה-2005", בוריס ברונשטיין. פרס איגוד העיתונאים של רוסיה במועמדות "למצוינות מקצועית", אנדריי ליפסקי.
  • פרס עט גבולות הזהב, יורי בטורין.
  • פרס איגוד העיתונאים של רוסיה, יבגני בונימוביץ'.
  • פרס ממשלת רוסיה, יורי רוסט.
  • זכייה בפרסי התחרות הכל-רוסית "ביחד!" 2005, במועמדות "הגירה: חקירה משלו", אירינה חליפ, במועמדות "ילדים ללא גבולות", מקווה שאנדרייבה ובמועמדות "תפקיד אזרחי", נובאיה גאזטה קובאן.
  • פרס מגזין טיים "גיבור אירופה" במועמדות "לב אמיץ", אירינה חליפ.
  • פרסי "תוצאות השנה בעולם תקשורת ההמונים בסנט פטרסבורג", במועמדות למדיה של השנה 2004, נובאיה גאזטה. במועמדות "עיתונאי השנה-2004", ניקולאי דונסקוב.
  • עיתונאי הקולנוע הטוב ביותר של שנת 2004, על פי פסטיבל הסרטים הארכיוניים של העמודים הלבנים, לריסה מליוקובה.
  • פרס אולוף פאלמה, אנה פוליטקובסקיה. פרס המכון לעיתונות אזורית וארגון זכויות האדם "בקרה אזרחית" "על נאמנות לחופש הביטוי והמקצועיות", ניקולאי דונסקוב.
  • פרס איגוד העיתונאים של מוסקבה במועמדות "הפרסום הטוב ביותר", אלווירה גוריוחינה.
  • פרס דמיטרי זבדסקי "על אומץ ומקצועיות", אירינה חליפ.
  • עט הזהב של סנט פטרסבורג-2003, ניקולאי דונסקוב.
  • פרס אנדריי סחרוב "על עיתונות כמעשה", אנה פוליטקובסקיה.
  • דיפלומות של התחרות "גונג הזהב-2000", אנה פוליטקובסקיה ואיגור דומניקוב במועמדות הנאמנות לנושא.
  • ב-8 בדצמבר 2008, זכתה יוליה לטינינה בפרס "מגן החירות", שהוקם על ידי מחלקת המדינה האמריקאית.[39] הפרס הוענק באופן אישי על ידי שרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס, ללטינינה.
  • ב-10 בדצמבר 2010, זכתה ולגה בוברובה את בפרס חופש העיתונות מאת עיתונאים ללא גבולות על סדרת כתבות על צפון הקווקז.[40]
  • ב-21 בנובמבר 2010, פרס לב קופלב, נובאיה גאזטה.[41]
  • בדצמבר 2010, ארגון זכויות האדם הבינלאומי "Human Rights Watch" העניק לילנה מילאשינה את פרס אליסון דה פורג'.[42]
  • בשנת 2010, העיתון קיבל את מדליית חופש הביטוי ממרכז הלימוד של רוזוולט.[43]
  • דמיטרי מוראטוב, העורך הראשי של העיתון, פרס לגיון הכבוד.[44]
  • פרס גונג הזהב לשנת 2010, נובאיה גאזטה.[43]
  • 2009, פרס חופש העיתונות הבינלאומי מטעם העיתונאים הקנדיים לביטוי חופשי, נובאיה גאזטה.[45]
  • העיתונאים ארקדי בבצ'נקו וסרגיי קניב זכו בפרס ארטיום בורוביק על מאמריהם "מלחמה ושלום בכפייה".
  • בשנת 2009, מכון העיתונות הבינלאומי העניק לעיתון את פרס חלוץ המדיה החופשית.
  • עיתונאי העיתון, רומן שליינוב, זכה בשנת 2009 את פרס גרד בוצ'ריוס לקידום העיתונות החופשית של מזרח אירופה.
  • בשנת 2008, שקיפות בינלאומית העניק לעיתנואי העיתון רומן שליינוב את פרס היושרה.[46]
  • בשנת 2004 העניק מרכז "PEN" האנגלי את פרס הסופרים בתרגום לאנה פוליטקובסקיה, וב-2007 לארקדי בבצ'נקו.[47]
  • ב-10 במאי 2012, הוענק לנובאיה גאזטה מדליית קרל הגדול (גרמניה) על הישגים יוצאי דופן במטרת האינטגרציה האירופית בתקשורת.[48]
  • בשנת 2017 זכה העיתון בפרס מיוחד המבוסס על אוסף החומרים של מחברים שונים של פרס מקצוע - עיתונאי של קרן רוסיה הפתוחה.[49]
  • בשנת 2018, זכו עיתונאיות נובאיה גאזטה אולגה בוברובה וגלינה מורסלייבה בפרסי תקשורת ממשלתיים.[50]
  • בשנת 2020, גלינה מורסלייבה הפכה לזוכה בפרס עט הזהב הרוסי לעיתונות.[51]
  • נכון לדצמבר 2021, נובאיה גאזטה קיבלה כ-25 פרסי ועדת העורכים (פרס חודשי רוסי בתחום העיתונות המקצועית) עבור מאמרים שלה, השני בגודלו אחרי העיתון האינטרנט וצובר החדשות, מדוזה, עם 27 פרסים.
  • באוקטובר 2021, העיתונאי והעורך הראשי של העיתון דמיטרי מוראטוב זכה בפרס נובל לשלום "על תרומתו לפיתוח חופש הביטוי".[52]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נובאיה גאזטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Дмитрий Муратов уйдет с поста главного редактора «Новой газеты», Meduza (ברוסית)
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         ליזה רוזובסקי, העיתון החופשי האחרון ברוסיה דיווח מהשטח על המלחמה. זה היה כנראה יותר מדי, באתר הארץ
  3. ^ P. E. N. International, Ukraine: Dissident reported murdered turns up…, PEN International, ‏2018-05-30 (באנגלית)
  4. ^ The Nobel Peace Prize 2021, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Главным редактором «Новой газеты» вновь избрали Дмитрия Муратова, РБК (ברוסית)
  6. ^ Gorbachev Buys Into Kremlin’s Most Vocal Critic - NEWS - MOSNEWS.COM, web.archive.org, ‏2006-06-15
  7. ^ Billionaires, Russian Veto, Voloshin Visit, Terror List, Vorontsov Interview, Between West & East, Igor Ivanov, TV1 Review, Controlling Media, Stalingrad, Balzer/ Demography & Democracy - Johnson's Russia List #7083, www.russialist.org
  8. ^ 8.0 8.1 THE EXILE - Double Punk'd! Meta-Prank Goes Mega-Bad - By Mark Ames - Feature Story, web.archive.org, ‏2008-02-26
  9. ^ Новая Газета | № 39 от 15 Апреля 2009 г. | Декларация Медведева. Год 2009, web.archive.org, ‏2009-04-16
  10. ^ "Le site de la "Novaïa Gazeta" bloqué par une attaque". Le Monde.fr (בצרפתית). 2010-02-01. נבדק ב-2022-01-21.
  11. ^ Блог «Новой газеты», novayagazeta.livejournal.com
  12. ^ "Medvedev criticizes "illegal" attack on his blog". Reuters (באנגלית). 2011-04-07. נבדק ב-2022-01-21.
  13. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Popular Russian site hit by cyberattacks | DW | 08.04.2011, DW.COM (באנגלית בריטית)
  14. ^ Сайт "Новой газеты" обрушил ботнет, атаковавший "Живой Журнал", Российская газета (ברוסית)
  15. ^ «Новая газета» выложила часть нового номера в ЖЖ из-за кибератаки на сайт издания - Газета.Ru | Новости, Газета.Ru (ברוסית)
  16. ^ «Новая газета» №81 (пятница) от 25.07.2014 by Novaya Gazeta - Issuu, issuu.com (באנגלית)
  17. ^ FACT CHECK: Is the 'Blue Whale' Game Responsible for Dozens of Suicides in Russia?, Snopes.com (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ Novaya Gazeta Report: 'Putin's Chef' Involved In Attacks, Killing, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  19. ^ Global Voices - Six red carnations and one severed ram’s head: Deadly threats sent to Russian independent newspaper, Global Voices, ‏2018-10-18 (באנגלית)
  20. ^ Кто владелец «Новой газеты», кто ее «крыша» и почему оппозиция неспособна объединиться?, נבדק ב-2022-01-21
  21. ^ АНО РИД НОВАЯ ГАЗЕТА, Москва, ИНН 7701194195, ОГРН 1037739600359 ОКПО 18539248 - реквизиты, отзывы, контакты, рейтинг, zachestnyibiznes.ru (ברוסית)
  22. ^ 22.0 22.1 «Новая газета» выбрала нового главного редактора на смену Муратову, РБК (ברוסית)
  23. ^ Igor Domnikov, Committee to Protect Journalists (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ In Russia, last key suspect charged in 2000 murder of Igor Domnikov, Committee to Protect Journalists, ‏2015-03-11 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ Заказчик нападения на журналиста «Новой газеты» Игоря Домникова умер от сердечного приступа, Новая газета - Novayagazeta.ru, ‏1538996520000 (ברוסית)
  26. ^ Anatomy of Injustice Chapter 10. A (Limited) Success: Landmark Convictions Won, Committee to Protect Journalists (באנגלית אמריקאית)
  27. ^ CNN.com - Rights worker shot in Chechnya - April 21, 2001, edition.cnn.com
  28. ^ "Her Own Death, Foretold" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-01-21.
  29. ^ Russia, Explained Extra Tribute to Novaya’s Killed Reporters, Новая газета, ‏1634387700000 (ברוסית)
  30. ^ Who shot Russian human-rights campaigner Natalia Estemirova?, the Guardian, ‏2009-07-22 (באנגלית)
  31. ^ Новая Газета | Цветной выпуск от 21.11.2008 №45 | Подписка 2009, web.archive.org, ‏2011-05-22
  32. ^ Новая газета - Novayagazeta.ru, web.archive.org, ‏2020-09-24
  33. ^ Новая Газета | № 56 от 26 июля 2007 г. | Уважаемые читатели «Новой газеты»!, web.archive.org, ‏2007-08-25
  34. ^ За заслуги перед профессией. Союз журналистов Москвы провел очередную церемонию награждения лучших журналистов печатных, электронных и интернет-СМИ за 2011 год, Новая газета, ‏1327865400000 (ברוסית)
  35. ^ Оппозиционной премией «Свобода» отмечены и живые, и мертвые, Радио Азаттык (ברוסית)
  36. ^ «За журналистику как поступок» ничего не дали, ЛенИздат.ru (ברוסית)
  37. ^ Взяли новую ступень. Наградной отдел, Новая газета, ‏1180900800000 (ברוסית)
  38. ^ Inopressa: 80 голосов против Кремля, web.archive.org, ‏2007-09-29
  39. ^ Юлию Латынину наградил Госдеп. Журналистка заметила, что за ней установлена слежка, NEWSru.com, ‏2008-12-09 (ברוסית)
  40. ^ Премия "Репортеров без границ" в Австрии вручена Бекетову и Бобровой, РИА Новости, ‏20101210T1523 (ברוסית)
  41. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Главный редактор "Новой газеты": В России крайне опасно писать о четырех вещах | DW | 21.11.2010, DW.COM (ב־)
  42. ^ Human Rights Watch Honors Six Activists, Human Rights Watch, ‏2010-10-04 (באנגלית)
  43. ^ 43.0 43.1 "Новой газете" – 17 лет / Культура / Независимая газета, www.ng.ru
  44. ^ Зураб Церетели удостоен звания кавалера ордена Почетного легиона, Радио Культура
  45. ^ Novaya Gazeta, Russia | CJFE, www.cjfe.org
  46. ^ Transparency International наградила российского журналиста, Lenta.RU (ברוסית)
  47. ^ Английский ПЕН-центр наградил спецкора "Новой газеты", Lenta.RU (ברוסית)
  48. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), "Новой газете" вручена медаль Карла Великого | DW | 10.05.2012, DW.COM (ב־)
  49. ^ Вручена премия «Профессия — журналист» | Colta.ru, www.colta.ru
  50. ^ Правительство России наградило премиями журналисток «Новой газеты» Галину Мурсалиеву и Ольгу Боброву, Новая газета - Novayagazeta.ru, ‏1545384600000 (ברוסית)
  51. ^ В Москве названы имена победителей "Золотого пера России", Российская газета (ברוסית)
  52. ^ Нобелевскую премию мира присудили Дмитрию Муратову и Марии Рессе, РИА Новости, ‏20211008T1204 (ברוסית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נובאיה גאזטה34015620Q170135

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נובאיה_גאזטה&oldid=2780373"