ילנה מילאשינה
| לידה |
28 באוקטובר 1978 (גיל: 46) דאלנגורסק, פרימוריה |
|---|---|
| מדינה |
רוסיה  |
| השכלה | אוניברסיטת מוסקבה |
| עיסוק | פוליטיקה, חופש העיתונות, זכויות אדם, סוגיות חברתיות |
ילנה מילאשינה (רוסית: Милашина, Елена; נולדה ב-1978) היא עיתונאית חוקרת ועורכת מדור הפרויקטים המיוחדים של העיתון נובאיה גאזטה רוסייה.
ביוגרפיה
ראשית חייה
מילשינה נולדה ב-28 באוקטובר 1977 בעיר דלנגורסק, מחוז פרימורסקי ברוסיה ולמדה בבית ספר עירוני באמורסק. בשנים 1994–1995, השתתפה בתוכנית חילופי הסטודנטים למלגות המנוהלת על ידי ארצות הברית, "FLEX", אשר עזרה לה להמשיך ללמוד באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה.[1]
קריירה עיתונאית
בשנת 1997, מילשינה החלה לעבוד ככתבת ועיתונאית בחברת נובאיה גאזטה, תוך כדי לימודיה במקביל. אחת המדריכות שלה הייתה אנה פוליטקובסקיה. בשנת 2000 פרסמה מילשינה סדרה של חומרים על טביעת הצוללת הרוסית קורסק, עבורם זכתה בפרס עט הזהב של רוסיה מאיגוד העיתונאים של רוסיה בקטגוריית חקירות עיתונאיות. בשנת 2001 סיימה את לימודיה בפקולטה לעיתונאות של אוניברסיטת מוסקבה.
תחומי העניין המקצועיים של מילשינה החלו לכלול שחיתות, הפרות של זכויות אדם בצפון הקווקז והרפובליקה האסאלמית בצ'צ'ניה בפרט, אשר כללו לאורך השנים את חקירת פעולת הטרור בבסלאן (2004), רציחותיהן של אנה פוליטקובסקיה (2006) ונטליה אסטמירובה (2009) והסכסוך בדרום אוסטיה (2008). מילשינה ממשיכה בחקירות שהחלו על ידי עמיתה פוליטקובסקיה ובחקירות עצמאיות משלה על התרחשויות בצפון הקווקז.[2]
ב-16 בפברואר 2006, הותקפה מילשינה בבסלאן.
באוקטובר 2009, זכתה בפרס אליסון דה פורגס על ידי ארגון זכויות האדם הבינלאומי "Human Rights Watch" עבור "פעילות יוצאת דופן".
בשנים 2009–2010 הייתה עמיתת של מלגת נייט-וואלס מטעם אוניברסיטת מישיגן לעיתונאים באן ארבור, מישיגן.
במרץ 2010 חתמה על קריאתה של האופוזיציה הרוסית, "פוטין חייב ללכת".
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-5 באפריל 2012, מילאשינה, יחד עם חברתה אלה אסויאן, הותקפו על ידי שני תוקפים אלמונים בבלאשיחה ליד מוסקבה.[3] לדבריה, התוקפים הכו אותה קשות ושדדו אותה בעוד כי סיירת משטרה שהגיעה כעבור שעה וחצי לא סיפקה סיוע בנושא.[4]
ב-8 במרץ 2013 זכתה בפרס מיוחד ממשרד החוץ האמריקאי בקטגוריית "הנשים האמיצות של העולם" על "עבודתה העיתונאית חסרת הפחד והאמיצה למען ההגנה על זכויות האדם ברוסיה ובמדינות שכנות. אנו מכירים בילנה מילשינה כאישה בעלת אומץ" הציג שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי את מילשינה בזכייתה בטקס. פרס זכייתה הוענק על ידי רעייתו של נשיא ארצות הברית ה-44, מישל אובמה.[5]
בשנת 2015, חקרה מילשינה תיק מתוקשר על חתונתם של ראש מחלקת המשטרה של מחוז נוזאי-יורטובסקי בצ'צ'ניה וילדה קטינה. לאחר חקירה זו, קיבלה איומים ברצח.[6]
בשנת 2017, הפכה מילשינה למחברת החקירה על רדיפת תושבים מקבוצה מסויימת בידי הרשויות בצ'צ'ניה. כתוצאה מכך החלה לקבל מספר רב של איומים.
בשנת 2019, בית הדין האירופי לזכויות אדם דן בתיק של נובאיה גאזטה ומילשינה נגד רוסיה אשר במהלכו מצא הפרה של חופש הביטוי בהליכים המשפטיים הרוסיים במסגרת המאמר של מילשינה משנת 2003 "יש לפתוח מחדש את תיק קורסק".[7]
בעת ביקורה בבירת צ'צ'ניה, גרוזני, ב-6 בפברואר 2020, עבור השתתפותה במשפט, מילשינה ועורכת הדין למען זכויות האדם מרינה דוברובינה הותקפו על ידי אזרחיות צ'צ'ניות לא ידועות בלובי המלון קונטיננטל.
פרסים והוקרה
- פרס איגוד העיתונאים של רוסיה "עט הזהב של רוסיה" בקטגוריית "חקירות עיתונות" (2001) - על סדרת חומרים על אסון הצוללת הגרעינית "קורסק".[8]
- פרס "Human Rights Watch" על שם אליסון דה פורגס (2009) - "על אומץ אישי, מאבק בשחיתות ולמען שמירת זכויות האדם ברוסיה".[9]
- פרס קבוצת מוסקבה הלסינקי (2009) - "על פעילות עיתונאית לקידום ערכי זכויות האדם".[10]
- אות האומץ הנשי הבינלאומי מטעם משרד החוץ האמריקאי (2013) - "על עבודה עיתונאית חסרת חת ואמיצה ועל הגנה על זכויות אדם ברוסיה ובמדינות שכנות".[11]
- פרס אחמדנאבי אחמדנבייב (2015) - על חומרה "מסביב לאצבעות", שפורסם ב-7 בנובמבר 2014.[12]
- העיתונות החופשית של מזרח אירופה גרד בוצ'ריוס (2016) - על "תרומה להעלאת המודעות לטקטיקות הפחדה שונות" אשר שימשו את השלטונות הצ'צ'נים כדי לדכא קולות ביקורתיים.
- מקצוע – פרס עיתונאי מקרן רוסיה הפתוחה במועמדות לחקירה על המאמר "רצח כבוד" (2017).
- נובאיה גאזטה מקבל את פרס החירות על שם אנדריי סחרוב על חקירותיה של מילשינה על רקע פרשת רדיפת תושבים מקבוצה מסויימת בידי הרשויות בצ'צ'ניה (2017).
- שני פרסי ועדת העורכים: מאי 2017 (יחד עם אירינה גורדיאנקו וילנה קוסטיוצ'נקו) - על סדרת פרסומים על רדיפה ורצח של תושבים מקבוצה מסויימת בצ'צ'ניה, מרץ 2020 - "שירתתי במשטרת צ'צ'ניה ולא רציתי להרוג אנשים".
- פרס מטעם הארגון האמריקאי "Freedom House" (יחד עם איגור קוצ'טקוב) על עבודתה למען צ'צ'נים אשר סבלו במהלך רדיפות תושבים מקבוצה מסויימת ברפובליקה (2018).
- פרס "כתבים ללא גבולות" לחופש העיתונות "עבור אומץ" (2020).[13]
קישורים חיצוניים
ילנה מילאשינה, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
- ^ Школьникам России закрыли Америку, ГОЛОС АМЕРИКИ (ברוסית)
- ^ A Call to Ensure Safety of Elena Milashina and Have a Proper Investigation into the Threats against Her – EU-Russia Civil Society Forum (באנגלית אמריקאית)
- ^ Investigative journalist brutally beaten in Russia, Committee to Protect Journalists, 2012-04-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Журналистку "Новой газеты" избили в Подмосковье, BBC News Русская служба, 2012-04-05 (ברוסית)
- ^ Dissident Tibetan Writer Wins The US Government 2013 International Women of Courage Award, ཝི་ཨོ་ཨེ། (בטיבטית)
- ^ "Новая газета": Елене Милашиной угрожают убийством, Радио Свобода (ברוסית)
- ^ HUDOC - European Court of Human Rights, hudoc.echr.coe.int
- ^ ЛАУРЕАТЫ ПРЕМИЙ СОЮЗА ЖУРНАЛИСТОВ РОССИИ ЗА 2001 ГОД «ЗОЛОТОЕ ПЕРО РОССИИ», Новая газета, 1013374800000 (ברוסית)
- ^ Elena Milashina, Russia, Human Rights Watch, 2011-08-08 (באנגלית)
- ^ Люди слова и дела. В понедельник состоялось торжественное вручение первой Премии Московской Хельсинкской группы в области защиты прав человека, Новая газета, 1261515600000 (ברוסית)
- ^ Российский журналист Елена Милашина получила награду США за женское мужество, ГОЛОС АМЕРИКИ (ברוסית)
- ^ Кавказский Узел, Победителем конкурса в память об Ахмеднаби Ахмеднабиеве стала Елена Милашина, Кавказский Узел
- ^ Журналистка «Новой газеты» Елена Милашина получила премию «Репортеров без границ», RFI, 2020-12-08 (ברוסית)
33325038ילנה מילאשינה