שטאלהלם
 | |
| שטאלהלם מדגם M35 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קסדה |
| תכנון | דר' פרידריך שוורד |
| מדינה מייצרת |
 האימפריה הגרמנית |
| היסטוריית שירות | |
| תקופת השירות | 1916–1992[1] (כ־76 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הסינית מלחמת העולם השנייה המלחמה הקרה |
השטאלהלם (בגרמנית: Stahlhelm; "קסדת פלדה") היא קסדה צבאית, שפותחה בגרמניה במלחמת העולם הראשונה ושימשה את כוחות גרמניה ומדינות נוספות במספר דגמים ונגזרות עד לאיחוד גרמניה ה-1992.
צורתה הייחודית של הקסדה הפכה למראה אייקוני המזוהה עם חיילים גרמנים במלחמת העולם הראשונה ובמיוחד מלחמת העולם השנייה. עיצובה שימש לתעמולה הן של בעלות הברית והן של מדינות הציר, בין המלחמות שימשה השראה לארגון קסדת הפלדה (הקרוי על שמה), ואף לסמלי תרבות מאוחרים יותר.
היסטוריה ודגמים עיקריים
מלחמת העולם הראשונה
בחודשי המלחמה הראשונים צבאות אירופה החלו להחליף את כיסויי הראש השונים של החיילים בקסדות שיעניקו הגנה טובה יותר כנגד רסיסים. במהלך 1915 גרמניה החלה גם היא בעיצוב קסדה שהתבססה על מבנה הפיקלהאובה שהיה בשירות סדיר, אך היה עשוי פלדה והעניק מיגון לראש ולצוואר. לאחר שחקר את פגיעות הראש הרבות של חיילים גרמנים מחודשי המלחמה הראשונים, עיצב דר' פרידריך שוורד מהמכון הטכני בהאנובר את השטאלהלם ובנובמבר 1915 כבר נשלחו קסדות ראשונות לניסויי שטח בקרב חיילים בחזית המערבית. בימים הראשונים של 1916 אושרה הקסדה ונכנסה לשירות סדיר בקרב כלל החיילים תחת השם שטאלהלם דגם 1916 או M1916.
הקסדה הופיעה במספר גדלים מ-60 עד ל-70 וכללה את הקסדה החיצונית מפלדה וחלק פנימי שבא במגע עם הראש. הקסדות הראשונות נצבעו ב-"אפור שדה" (פלדגראו) ולעיתים זכו לצביעה או כיסוי מאולתר על ידי החיילים, לקראת סוף 1916 החלו להופיע כיסויי בד תקניים בצבעי אפור שדה או לבן וסכמת הסוואה תיקנית לקסדה הופיעה רק לקראת סוף המלחמה במהלך 1918. עם ההצלחה של הקסדה במהלך המערכות של 1916, היא עברה המשך פיתוח ושיפור בדגמים עוקבים, בהם ה-M1917 שכלל שדרוג לחלק הפנימי של הקסדה וה-M1918 שכלל עיצוב מחדש לרצועת הסנטר.
במהלך המלחמה הייתה הקסדה בשירות מספר בעלות ברית של גרמניה הקיסרית, אלו התאימו אותה לצרכיהם וערכו בה שינויים קלים, בין היתר היא יוצרה באוסטריה בדגם M17 שכלל עיצוב שונה לרצועת הסנטר ונצבע בצבא חום מוזהב ("חום איצונזו") בדומה ל-M18 ההונגרי שנבדל ממנו רק במבנה רצועה מעט שונה. דגם משמעותי נוסף היה הדגם העות'מאני שעוצב עבור כוחות האימפריה העות'מאנית והיה דומה לדגמים ששימשו צוותי כלי רכב משוריינים, בו הוסרו החלקים התחתיים של הקסדה שבלטו החוצה והמצחיה. הסיבה לכך הייתה החשש של הפיקוד העות'מאני שאלו יקשו על החיילים בשדה לשמוע פקודות מפי קציניים, סך הכל רק כ-5,400 קסדות מדגם זה נשלחו לעות'מאנים וחלק מאלו הגיעו חזרה לגרמניה אחרי המלחמה ושימשו את יחידות הפרייקור.
אחרי המלחמה, הוכנס הדגם M1933 שיוצר מתרכובת פלסטית תאית בשם וולקנפייבר (Vulkanfiber) ששימרה את העיצוב המקורי אך שקלה משמעותית פחות מקסדת הפלדה. היא נכנסה לשירות מצומצם של כוחות רגלים, תותחנים וקשר של הרייכסווהר עד שהוחלפה ב-1935.
מלחמת העולם השנייה
ב-1935 עוצבה הקסדה מחדש, הפאות ומצחיית הקסדה צומצמו וגם צורתה הכללית הפכה לקומפקטית ומעוגלת יותר. בנוסף, זוג התופסנים בצידי הקסדה שאפיינו את הדגמים המוקדים הוסרו ונוספו לה פתחי אוורור. קסדת ה-M35 החדשה נכנסה לשירות במקביל לייסוד הורמאכט ועליית גרמניה הנאצית, מתוך כך העיצוב היה שילוב של קסדה מודרנית עם עיצוב מתקדם אך עם מאפיינים עיצוביים שהדגישו את ההמשכיות מהפיקלהאובה של המאה ה-19 ודרך השטאלהלם של מלחמת העולם הראשונה. ה-M35 הוכנסה רשמית לשירות גרמני ב-25 ביוני 1935 ושימש את כלל הכוחות הגרמנים, כוחות סיוע אזרחיים, כוחות משטרה ובנות בריתה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.
במקביל להקמת הוורמאכט ואימוץ הקסדה החדשה, עוצב גם דגם ליחידות הפלשירמיאגר (כוחות מוצנחים) שהוקמו אף הם בתקופה זו. עיצוב הפלשירמיאגר התבסס על ה-M35 אך ללא הפאות והמצחייה הבולטים, בנוסף עוצבה ביטנה קשיחה יותר ורצועת סנטר שחוברה בארבע נקודות לבסיס הקסדה, כל זאת על מנת לקבע את הקסדה באופן מיטבי לראש החייל בזמן צניחה. תחילה הותאמו קסדות M35 קיימות (על ידי הסרת החלקים העודפים והחלפת הבטנה) ובהמשך הן יוצרו בנפרד.
בשנת 1942 הנטל על התעשייה הגרמנית הביא לעיצוב ה-M42, דגם זה היה פשוט יותר וקיצר את זמן הייצור ואת החומרים שנדרשו לכל קסדה, כאשר השינוי המשמעותי ביותר היה חיתוך קצוות הקסדה במקום קיפול המתכת. במקביל עוצב דגם M44 שפישט עוד יותר את ייצור הקסדה והשטיח את צורתה הכללית של הקסדה (במראה הדומה לקסדת הסימן III הבריטית). דגם זה יוצר במספרים מצומצמים בשלבים האחרונים של המלחמה, לכן לא זכה לשימוש נרחב, אך שימש בסיס לשטאלהלם של גרמניה המזרחית החל משנות ה-50.
המלחמה הקרה
עם תבוסת גרמניה הנאצית וסיום מלחמת העולם השנייה, התחלקה גרמניה לגרמניה המערבית והמזרחית, ב-1956 שתי המדינות הקימו מחדש את כוחות הצבא שלהם. בגרמניה המערבית הבונדסוור אימץ את עיצוב קסדת ה-M1 האמריקאית בשם שטאלהלם M-56, בעוד שגרמניה המזרחית צבא העם הלאומי אימץ את עיצוב ה-M44 הניסיוני עם מספר שינויים תחת אותו השם "שלטאלהלם M-56". לאחר איחוד גרמניה ואיחוד הכוחות לתוך הבונדסוור ב-1990, המשיכה הקסדה של גרמניה המערבית לשמש את הכוחות עד שהוחלפה ב-1992 בגרסה מקומית של ה-PSGAT האמריקאי.
משתמשות עיקריות
- האימפריה הגרמנית - M1916, M1917 ו-M1918 במהלך מלחמת העולם הראשונה.
האימפריה האוסטרו-הונגרית - בשימוש נרחב לצד צבא גרמניה הקיסרית
רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאצית - בעיקר ה-M35, דגם הפלשירמיאגר ודגמי ה-M40 ו-M42 המופשטים יותר.
גרמניה המזרחית - דגם ה-M56 (שהתבסס על ה-M44), בשימוש עד פירוק גרמניה המזרחית ב-1992.- גרמניה המערבית - מספר דגמי שטאלהלם נותרו בשירות מצומצם בעיקר של כוחות משטרה. הקסדה הסדירה ששימשה את כלל הכוחות כונתה אף היא M56 "שטאלהלם", אך התבססה דווקא על קסדת ה-M1 האמריקאית.
הרפובליקה הסינית (עד 1949); 
הרפובליקה העממית של סין (מ-1949)
האימפריה העות'מאנית - עודפי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, בנוסף לדגם שיוצר עבורם ללא המצחיה הקדמית.
ממלכת איטליה
הונגריה - בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה על בסיס הציוד הגרמני.
פינלנד - בעיקר דגמי M35 ו-M42 במהלך מלחמת העולם השנייה.
אסטוניה - בעיקר דגמי M1916, M1917 ו-M1918.
שוודיה - הקסדה השוודית פוסוקסהלם דגם B התבססה על עיצוב השטאלהלם הגרמני.
ספרד
צ'כוסלובקיה
צ'ילה - דגם מבוסס על העיצוב הגרמני נמצא עד היום בשירות טקסי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אודות הקסדה במהלך מלחמת העולם הראשונה באתר 'worldwar1.com'.
- אודות השטאלהלם M1916 באתר 'History Net'.
- אודות הקסדה במהלך מלחמת העולם השנייה באתר 'Dday Overlord'.
הערות שוליים
34090570שטאלהלם