הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות
| הרוגים | 305 |
|---|---|
| מבצע |
 חזבאללה |
הפיגועים בבסיסי הכוח הרב לאומי בביירות (באנגלית: Beirut barracks bombings) התרחשו ביום ראשון, 23 באוקטובר 1983. שתי משאיות תופת נהוגות בידי מחבלים מתאבדים, שפרצו אל מתחמי המגורים של חיילים אמריקאים וצרפתים בביירות בירת לבנון, התפוצצו וגרמו למותם של 305 אנשים - 241 אמריקאים, 58 צרפתים ו-6 אזרחים לבנונים. הפיגועים הובילו לעזיבת הכוח הרב לאומי (אנ') את לבנון במרץ 1984.
רקע
בעקבות פרוץ מלחמת לבנון הראשונה והטלת המצור הישראלי על ביירות ביוני 1982 ולפי דרישת לבנון הקים האו"ם כוח רב לאומי, שנפרס בביירות. הכוח כלל חיילים אמריקאים, צרפתים ואיטלקים, שהגיעו לביירות באוגוסט 1982 על מנת לפקח על יישום ההסכם על פינוי אנשי אש"ף מהעיר ונסיגתם מהעיר לאחר הפינוי.
לאחר רצח נשיא לבנון הנבחר בשיר ג'ומאייל והטבח בסברה ושתילה בספטמבר 1982 יזם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן את הקמתו של כוח רב לאומי חדש ובו חיילים אמריקאים, צרפתים ואיטלקים. הכוח הגיע לביירות בשלהי ספטמבר במשימת שמירת שלום - לסייע לממשלה ולצבא הלבנונים לייצב את המצב בה. בפברואר 1983 הצטרפו אליו חיילים בריטים. חיילי הכוח הרב לאומי השתכנו במספר בסיסים בנמל התעופה הבינלאומי של ביירות ובמערב העיר.
בחודשים הבאים התעוררה התנגדות מצד גורמים חמושים בלבנון לנוכחות הכוח הרב לאומי, ואלו החלו להתקיף אותו. ההתקפות הגיעו לשיאן בפיגוע מכונית תופת בשגרירות האמריקאית בביירות ב-18 באפריל 1983, שהביא למותם של 63 אנשים. בחודשים שלאחר מכן הוטרדו חיילי הכוח הרב לאומי על ידי הפגזות על בסיסיהם בביירות, שגרמו להם לאבדות.
הפיגועים
הפיגוע במתחם האמריקאי
בשעה 06:22 בבוקר הפיגוע הגיעה לנמל התעופה בביירות משאית במשקל של 19 טונות. היא נשאה מטען נפץ, שהורכב מחומר הנפץ PETN ביחד עם מיכלי גז בוטאן. צירופם נועד ליצור פצצת דלק-אוויר. נהג המשאית היה איראני בשם איסמעיל עכסרי.
במגרש החנייה הצמוד למתחם חיל הנחתים בנמל התעופה (33°49′45″N 35°29′41″E / 33.829167°N 35.494722°E) הסתובבה המשאית פעמיים. אז האיץ הנהג, פרץ דרך גדר תיל ולאחר מכן דרך שער לכלי רכב בגדר שנייה שהקיפה את המתחם ולבסוף פרץ למבואה של מבנה בן ארבע קומות, ששימש כבניין המגורים של הגדוד הראשון מחטיבת הנחתים השמינית. רק אחד מן הזקיפים האמריקאים בשערי המתחם הספיק לפתוח באש על המשאית.
בתוך המבואה הפעיל נהג המשאית את מטען חומר הנפץ שלו, שעצמתו הוערכה לאחר מכן כשקולה להתפוצצות 9.5 טון של חומר נפץ מסוג TNT. ההתפוצצות הביאה לקריסת הבניין כולו ושלחה סביב גל הדף וכדור של אש. חקירת ה-FBI לאחר מכן הביאה למסקנה שגם אילו הייתה המשאית נעצרת על ידי הזקיפים מחוץ לבניין היה כוח ההתפוצצות מביא לקריסת הבניין.
פעולות הצלה החלו מיד. חיילים ומלחים החלו לעבוד על גבי גל ההריסות של הבניין במאמץ לאתר ניצולים, תוך שימוש בכלי עבודה ידניים. בהמשך הופעלו במקום כלים מכניים של יחידות הנדסה אמריקאיות ושל אזרחים לבנונים שהתנדבו לעזור. תוך כדי עבודה הוטרדו המחלצים על ידי אש ארטילרית ואש צלפים שנורתה לעברם. מספר ניצולים חיים הוצאו מההריסות. האחרון שבהם חולץ ביום הפיגוע. פעולות החילוץ נמשכו חמישה ימים אחר כך, אך לא נמצאו בהן עוד ניצולים חיים.
מסוקים אמריקאים הטיסו לאתר צוותי רפואה מאוניות הצי השישי שעגנו מול חוף ביירות והחזירו אליהן נפגעים לטיפול. מאוחר יותר הוטסו נפגעים במטוסים לטיפול בבית חולים צבאי בריטי בקפריסין ובבתי חולים גרמנים ואמריקאים במערב גרמניה. אחדים מהפצועים אושפזו בבתי חולים מקומיים בביירות. הצעת ישראל לאשפז אצלה נפגעים מהפיגוע נדחתה.
כתוצאה מפיגוע נהרגו 241 חיילים אמריקאים ואזרח לבנוני אחד. בין ההרוגים היו 220 נחתים, 18 ימאי הצי ושלושה מחיילי הצבא. 128 אמריקאים נפצעו בפיגוע (מהם 13 שנפטרו לאחר מכן וכלולים במניין ההרוגים). עבור האמריקאים היה זה מחיר הדמים הקשה ביותר ביום אחד עבור הנחתים מאז קרב איוו ג'ימה והקשה ביותר עבור חיילים אמריקאים מחוץ לארצם מאז מלחמת העולם השנייה.
הפיגוע במתחם הצרפתי
פחות מעשר דקות לאחר ההתפוצצות במתחם האמריקאי הגיעה משאית תופת שנייה אל מתחם הכוח הצרפתי בשכונת רמלת אל ביאדה (33°52′10″N 35°29′17″E / 33.869444°N 35.488056°E), כששה קילומטרים מנמל התעופה. היא הייתה חמושה במטען נפץ בהרכב דומה, אך בעוצמה של מעט פחות ממחצית העוצמה של המטען שהופעל כנגד האמריקאים באותו בוקר. נהג המשאית כיוון אותה אל בניין בן 9 קומות שבו התגוררו חיילי רגימנט הצנחנים הראשון. זקיפים צרפתים פתחו באש וככל הנראה הרגו את נהג המשאית והיא נעצרה כארבעה עשר מטרים מהבניין. חלפו מספר רגעים בטרם היא התפוצצה, כנראה בהפעלה מרחוק, ומוטטה את הבניין.
התמוטטות הבניין גרמה למותם של 58 חיילים צרפתים וחמישה אזרחים לבנונים. 15 אנשים נוספים נפצעו. היו אלו האבדות הכבדות ביותר של חיילי צרפת מאז תום מלחמת אלג'יריה.
לאחר הפיגועים
נשיא ארצות הברית רייגן גינה את הפיגוע והתחייב להשאיר את הכוחות האמריקאים בלבנון. נשיא צרפת פרנסואה מיטראן ביקר בשני אתרי הפיגועים ביום שלאחר התרחשותם. גם סגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש יצא לבקר בביירות.
ועדת חקירה צבאית אמריקאית שמינה הנשיא רייגן חקרה את הפיגוע במתחם האמריקאי וקבעה כי נפלו פגמים במיגון המתחם כמו גם בהתנהלות הזקיפים בשעריו, וכי אלמלא אלו יכול היה מספר הקרבנות בפיגוע שם להיות קטן בהרבה. בעקבות הפיגוע התרחב השימוש של ארצות הברית ושל מדינות מערביות נוספות במחסומים כבדים כנגד מכוניות תופת סביב אתרים חיוניים בתחומיהן.
בתגובה לפיגועים הנחיתה צרפת התקפה אווירית על מטרות בבקעת הלבנון. יוזמה אמריקאית-צרפתית משותפת לתקוף מטרות של משמרות המהפכה האיראניים בבעלבכ תוכננה, אך מזכיר ההגנה האמריקאי קספר ויינברגר הצליח למנוע את מימושה, בנימוק (כפי שסברו אז) שמעורבות איראן בפיגועים איננה ברורה. חילוקי הדעות בינו לבין מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ (שתמך בתגובה צבאית על הפיגועים) מנעו את ביצועה של פעולת תגמול כלשהי.
בחודשים הבאים החריף מצב הביטחון בביירות. איומים בפיגועים הופנו אל הכוח הרב לאומי וקרבות פרצו סביב העיר בין מיליציות מוסלמיות ודרוזיות. בדצמבר גם הפילה אש נ"מ סורית שני מטוסים אמריקאים. נוכח זאת ונוכח דלדול התמיכה בקונגרס בשהייה בלבנון הורה הנשיא רייגן בפברואר 1984 למרבית חיילי ארצות הברית לעזוב את ביירות. החיילים האיטלקים עזבו את ביירות באותו חודש והצרפתים עזבו במהלך חודש מרץ. אחרוני החיילים האמריקאים עזבו את לבנון ביולי 1984.
בשנת 2003 פורסם כי איראן דחפה לעריכת הפיגועים באוקטובר 1983 נגד חיילי הכוח הרב הלאומי והוציאה אותם לפועל באמצעות אחד הארגונים אשר הביאו לעולם בשנים הבאות את ארגון חזבאללה. מבחינת איראן היה זה על רקע סיוע שהושיטה ארצות הברית לעיראק, שאיראן הייתה נתונה במלחמה עמה באותה עת. אנשי משמרות המהפכה שלה, שהיו מוצבים בבקעת הלבנון, סייעו בהכנות לפיגועים וסיפקו את חומר הנפץ ששימש לביצועם. איראן והחזבאללה לא הודו עד היום במעורבותם בפיגועים.
תביעה משפטית כנגד איראן
בשנת 2001 הגישו קרובי ההרוגים בפיגוע נגד המתחם האמריקאי ופצועים בו שתי תביעות נזיקין נגד איראן בבית משפט פדרלי ב וושינגטון די. סי. בטענה לאחריות איראן לפיגוע. איראן הכחישה את מעורבותה בפיגוע אך לא הגישה כתבי הגנה, ובדצמבר 2002 נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה נגדה בשתי התביעות. בספטמבר 2007 פסק בית המשפט לתובעים פיצויים בסך של 2.656 מיליארד דולר.
באפריל 2016, בעקבות ערעור שהוגש על ידי הבנק המרכזי של איראן כשנתיים קודם לכן,[1] קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי הקונגרס האמריקאי לא חרג מסמכותו ב-2012, כשקיבל חוק לפיו נכסים איראניים מוקפאים יממנו את התביעה על סך 2.65 מיליארד דולר. בית המשפט פסק כי הסכום יועבר לידי קרובי ההרוגים כפיצוי על פיגוע זה ועל פיגועים נוספים, דוגמת פיצוץ המשאית הממולכדת ליד מגדלי חובאר בערב הסעודית ב-1996, בו נהרגו 19 חיילים אמריקאים.[2]
הנצחה
אנדרטאות שונות הוקמו בארצות הברית לזכר ההרוגים בפיגוע. המרכזית שבהן ניצבת בבסיס חיל הנחתים במחנה לאז'ון (Lejeune) בצפון קרוליינה. פארק זיכרון ובו 241 עצי זית הוקם לזכרם ליד מצפור נוף על הר הכרמל.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפיגועים בבסיסי הכוח הרב לאומי בביירות |
- סיקור על הפיגוע, באתר הניו יורק טיימס
- על הפיגועים, באתר USA Today
- על הפיגוע במתחם האמריקאי, באתר בית הקברות הלאומי ארלינגטון
- אתר מידע אודות הפיגוע, מאת העיתון Richmond Time-Dispatch
- תמונות מאתר הפיגוע במתחם האמריקאי
- שמות ההרוגים האמריקאים בלבנון לרבות הרוגי הפיגוע במתחם האמריקאי, באתר Beirut Memorial
- אתר זיכרון במלאת 30 שנה לפיגועים
- אמיר אורן, הגנרל האמריקאי סוגר חשבון עם מורנייה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008.
הערות שוליים
36454930הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות