שלומיאל

שלומיאל הוא מונח עברי שמקורו ביידיש, המתאר אדם ביש מזל ומגושם.

מקור הכינוי

שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי מוזכר בספר במדבר כנשיא שבט שמעון. על-פי חז"ל, שלומיאל בן צורישדי הוא שמו המקורי של זמרי בן סלוא, ראש בית אב משבט שמעון שחטא בחטא הזנות ונהרג בידי פינחס.

המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה טוען בשירו "יהודה בן הלוי" (יהודה הלוי) כי קיימת מסורת עממית, כי לא היה זה זמרי שבו פגע פינחס, אלא אדם בשם שלומיאל, שהוא "אבי שושלת השלומיאלים".

השלומיאל בתרבות

בתרבות היהודית ובתרבות הגרמנית (אשר הושפעה רבות מתרבות יהדות אשכנז, הלא היא גרמניה) קיימות מספר התייחסויות לשלומיאלים:

• אדלברט פון שאמיסו, "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל" (במקור בגרמנית Peter Schlemihls wundersame Geschichte) - בחור ביש גדא מוכר את הצל שלו לשטן ויוצא למסע.
• "שלומיאל איש חלם", של יצחק בשביס זינגר (על בסיס סיפורים אלה, נוצר הסרט "הרפתקאות שלומיאל")
• וי של תומאס פינצ'ון (משנת 1963)

בין שלומיאל לשלימזל

בנוסף נמצא הביטוי ביש-גדא בשירו של נתן אלתרמן - אליפלט, "כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול". לפי ההקשר גם שם התכוון אלתרמן לשלימזל. בדיחה עממית ממחישה את משמעות ההבדל בין המונחים:

מה ההבדל בין "שלומיאל" ו"שלימזל"?
– השלומיאל הוא המלצר שצלחת המרק הרותח נפלה מידו, והשלימזל הוא זה שהמרק נשפך עליו.

או בגרסה מעט שונה:

– השלימזל הוא זה אשר עובר למטה ברחוב כשהשלומיאל מפיל עציץ מהחלון.

הבדיחה הופיעה בסדרה האמריקאית "מחלקת גנים ונוף".

ראו גם

• שלימזל / ביש גדא

קישורים חיצוניים

• מקור הכינוי "שלומיאל"