Timeo Danaos et dona ferentes
Timeo Danaos et dona ferentes (בעברית: אני חושש מהדנאים[1] גם כשהם נושאים מתנות) הוא פתגם לטיני.
מקור הפתגם בפואמה האפית "אינאיס" לורגיליוס, בספר השני, כאשר הטרויאנים יוצאים מחומות עירם ומוצאים את הסוס הטרויאני, הם סבורים שניצחו את כוחות היוונים במלחמה, וכאשר כוחותיהם נטשו את המערכה הם השאירו פסל סוס מעץ כמנחה לאלילה מינרווה.
בין הטרויאנים מתנהל ויכוח אם יש להכניס את סוס העץ לעירם, לאוקואון מזהיר אותם פן יקבלו את הסוס בשערי העיר ומספר על חשדו שהסוס משמש כתכסיס יווני. הוא מסכם את דבריו באמרה "Timeo Danaos et dona ferentes". מיד לאחר מכן שני נחשי ענק הרגו את לאוקואון ושני בניו. הטרויאנים פירשו את הרג לאוקואון כסימן לכך שהאלילה מינרווה אינה מרוצה מדבריו, ולכן דחו את עצתו של לאוקואון והכניסו את הסוס לעירם. בהמשך התאמתו חששותיו של לאוקואון ואכן הסוס הכיל חיילים שהחריבו את טרויה.
האמרה התקבלה כאמרה המביעה אי בטחון במתנות או בוויתורים שלא על פי ההגיון שנעשים כביכול על ידי האויב.
יש המצטטים את פסוקו של המשורר ורגיליוס בנוסחו המלא: "Quidquid id est timeo Danaos et dona ferentes", שפירושו: "יהיה (סוס זה) אשר יהיה, אני חושש מן היוונים גם כאשר הם מביאים מתנות".
בישראל הוזכר פתגם זה בפסק הדין של משפט קסטנר, כשכתב השופט הלוי, על ההסכם שחתם ד"ר ישראל קסטנר עם קצין הס"ס הרמן קרומיי : "timeo Danaos et dona ferentes, בקבלו מתנה זו מכר ק' (קסטנר) את נפשו לשטן".
קישורים חיצוניים
- ורגיליוס, אניאיס, ספר שני, המספר את סיפור הסוס הטרויאני
הערות שוליים
- ^ ברבים מן התרגומים נהוג לתרגם את Danaos כיוונים.
