שרנהורסט (סיירת, 1906)
 | |
| "שרנהורסט", 1907–1908 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת משוריינת |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| סדרה | שרנהורסט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 22 במרץ 1905 |
| הושקה | 23 במרץ 1906 |
| תקופת הפעילות | 24 באוקטובר 1907 – 8 בדצמבר 1914 (7 שנים ו־6 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה בקרב איי פוקלנד |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 12,985 טון |
| אורך | 144.6 מ' |
| רוחב | 21.6 מ' |
| שוקע | 8.37 מ' |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 22.5 קשר (42 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 840 |
| טווח שיוט | 8,900 ק"מ |
| הנעה |
18 דוודי קיטור, 26,000 כוחות סוס, המניעים 3 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון – 80–150 מ"מ צריחי תותחים – 170 מ"מ סיפון – 35–60 מ"מ קזמטים – 130 מ"מ |
| חימוש |
8 תותחים 210 מ"מ (8.2 אינץ') 6 תותחים 150 מ"מ (5.9 אינץ') 18 תותחים 88 מ"מ (3.5 אינץ') 4 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ') |
שרנהורסט (בגרמנית: SMS Scharnhorst) הייתה סיירת משוריינת של הצי הקיסרי הגרמני, שנבנתה במספנת Blohm & Voss בהמבורג. היא הייתה האונייה הראשונה בסדרת הסיירות מדגם "שרנהורסט", שכללה גם את "גנייזנאו". "שרנהורסט" ואחותה היו גרסאות מוגדלות של סדרת רון הקודמת; הם היו מצוידות במספר רב יותר של תותחים ראשיים והיו מסוגלות להגיע למהירות מרבית גבוהה יותר. הספינה נקראה על שמו של הרפורמטור הצבאי הפרוסי גנרל גרהרד פון שרנהורסט ונכנסה לשירות ב-24 באוקטובר 1907.
"שרנהורסט" שירתה לזמן קצר בצי הים הפתוח בגרמניה ב-1908, אם כי רוב הזמן הזה הוקדש לניסויים ימיים. היא שובצה לשייטת הגרמנית מזרח אסיה שבסיסה בצ'ינגדאו, סין, בשנת 1909. לאחר שהגיעה, היא החליפה את הסיירת פירסט ביסמרק כספינת הדגל של השייטת, תפקיד בו החזיקה למשך שארית הקריירה שלה. במהלך חמש השנים הבאות, היא יצאה למספר סיורים בנמלי אסיה שונים כדי להציג את הדגל של גרמניה. היא נשאה לעיתים קרובות את מפקדי השייטת לפגוש ראשי מדינות אסיה ונכחה ביפן להכתרת הקיסר טאישו ב-1912.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, "שרנהורסט" ו"גנייזנאו", בליווי שלוש סיירות קלות ומספר נושאות פחם, הפליגו על פני האוקיינוס השקט אל החוף הדרומי של אמריקה הדרומית. ב-1 בנובמבר 1914, "שרנהורסט" ושאר שייטת מזרח אסיה נתקלו והכריעו שייטת בריטית בקרב קורונל. התבוסה גרמה לאדמירליות הבריטית לשלוח שתי סיירות מערכה לצוד ולהשמיד את השייטת הגרמנית, שאותה הם השמידו בקרב איי פוקלנד ב-8 בדצמבר 1914. גילוי השרידים הוכרז בדצמבר 2019 על ידי מנזון באונד.
תכנון
שתי הסיירות מדגם "שרנהורסט" הוזמנו כחלק מתוכנית הבנייה הימית שנקבעה בחוק הצי השני משנת 1900, שקרא לכוח של ארבע עשרה סיירות משוריינות. הספינות סימנו עלייה משמעותית בכוח הקרב על פני קודמותיהן, מסדרת רון, בהיותן חמושות ומשוריינות יותר. שיפורים אלה נעשו כדי לאפשר ל"שרנהורסט" ו"גנייזנאו" להילחם במערך הקרב אם יתעורר צורך בכך, יכולת המתבקשת על ידי המחלקה הכללית.
"שרנהורסט" הייתה באורך כולל של 144.6 מטר (474 רגל 5 אינץ') והיה לה רוחב של 21.6 מ' (70 רגל 10 אינץ') ושוקע של 8.37 מ' (27 רגל 6 אינץ'). הדחק האונייה היה 11,616 טון (11,433 טון ארוך) כמתוכנן ו-12,985 טון (12,780 טון ארוך) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור בעלי הרחבה משולשת עם קיטור שסופק על ידי שמונה עשר דוודי צינור מים על בסיס פחם. מערכת ההנעה שלה דורגה להפיק 26,000 כוחות סוס (19,000 קילוואט) למהירות מרבית של 22.5 קשרים (41.7 קמ"ש). היה לה טווח שיוט של 4,800 מיילים ימיים (8,900 ק"מ) במהירות של 14 קשרים (26 קמ"ש). הצוות של "שרנהורסט" כלל 52 קצינים ו-788 מלחים; מתוכם, 14 קצינים ו-62 מלחים שובצו במטה מפקד השייטת ונוספו לתקן.
החימוש הראשי של "שרנהורסט" כלל שמונה תותחי SK L/40 בקוטר 21 ס"מ (8.3 אינץ'), ארבעה בצריחי תותחים תאומים, אחד מקדימה ואחד אחורה של המבנה העילי המרכזי בקו המרכז, וארבעת הנותרים מותקנים בקזמטים בודדים. החימוש המשני כלל שישה תותחי SK L/40 בקוטר 15 ס"מ (5.9 אינץ'), גם בקזמטים בודדים שהוצבו בסיפון מתחת לקזמטים של הסוללה הראשית. ההגנה מפני סירות טורפדו סופקה על ידי סוללה של שמונה עשר תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/35 שהותקנו בקזמטים. היא הייתה מצוידת גם בארבעה צינורות טורפדו שקועים באורך 45 ס"מ (17.7 אינץ'). אחד הורכב בחרטום, אחד בכל צד רוחב, והרביעי הונח בירכתיים.
הספינה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בעובי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') של שריון קרופ, אשר הצטמצם ל 8 סנטימטרים (3.1 אינץ') לפני ומאחורי המצודה המרכזית. היה לה סיפון משוריין בעובי 3.5–6 סנטימטרים (1.4–2.4 אינץ'), כשהשריון הכבד יותר מגן על חדרי המנועים והדוודים ומחסני התחמושת של הספינה. צריחי התותחים בקו המרכז היו עם דפנות בעובי 18 סנטימטרים (7.1 אינץ'), בעוד שצריחי הכנף קיבלו 15 ס"מ של הגנת שריון. סוללת הקזמטים המשנית הייתה מוגנת על ידי רצועת שריון בעובי 13 סנטימטרים (5.1 אינץ').
היסטוריית שירות
האונייה נקראה על שם גנרל-לויטננט גרהרד פון שרנהורסט, רפורמטור צבאי פרוסי במהלך המלחמות הנפוליאוניות, והשדרית שלה הונחה במספנת Blohm & Voss בהמבורג, גרמניה ב-22 במרץ 1905, עם מספר הבנייה 175. היא הושקה ב-23 במרץ 1906, וגנרל-פלדמרשל גוטליב פון היזלר נשא נאום והטביל את הספינה בטקס ההשקה שלה. היא נכנסה לשירות בצי שנה וחצי לאחר מכן ב-24 באוקטובר 1907. לאחר מכן החלה בניסויים ימיים; תוך כדי בדיקות מהירות היא חרגה מהמהירות המתוכננת שלה בקשר אחד, והגיעה ל-23.5 קשרים (43.5 קמ"ש).
בין 6 ל-11 בנובמבר, הניסויים שלה הופרעו על ידי הפלגה לפליסינגן בהולנד ולפורטסמות' בבריטניה, יחד עם היאכטה של הקייזר וילהלם השני, הוהנצולרן והסיירת הקלה קניגסברג. ב-14 בינואר 1908, "שרנהורסט" עלתה על שרטון ליד המגדלור של בילק וספגה נזק תת-מימי חמור. התיקונים בוצעו ב-Blohm & Voss, ונמשכו עד 22 בפברואר. לאחר מכן היא חידשה את הניסויים שלה, שנמשכו עד סוף אפריל. ב-1 במאי היא החליפה את יורק כספינת הדגל של כוחות הסיור של צי הים הפתוח, בפיקודו של קונטר-אדמירל אוגוסט פון הרינגן. בשאר ימות השנה היא השתתפה בשגרת השלום הרגילה של אימונים ותמרוני צי.
שייטת מזרח אסיה
1909–1911
ב-11 במרץ 1909, "שרנהורסט" שובצה בשייטת מזרח אסיה; יורק החליפה אותה כספינת הדגל של שייטת הסיור. לאחר השלמת ההכנות למסע, "שרנהורסט" עזבה את קיל ב-1 באפריל; על הסיפון היה קונטר-אדמירל פרידריך פון אינגנול, שהיה אמור לקבל את הפיקוד על שייטת מזרח אסיה עם הגעתו. ב-29 באפריל, שרנהורסט נפגשה עם פירסט ביסמרק, ספינת הדגל של שייטת מזרח אסיה, בקולומבו. שם, "שרנהורסט" קיבלה את תפקיד ספינת הדגל של השייטת. באותה עת כללה השייטת גם את הסיירות הקלות לייפציג וארקונה וכמה סירות תותחים וסירות טורפדו. ביולי ואוגוסט, "שרנהורסט" יצאה לשייט בים הצהוב ובאוגוסט סקרה נמלים באזור. היא בילתה את דצמבר ותחילת ינואר 1910 בהונג קונג לרגל חג המולד והשנה החדשה, יחד עם לייפציג וסירת התותחים לוכס.
בינואר 1910 "שרנהורסט", "לייפציג" ו"לוקס" יצאו לסיור בנמלים במזרח אסיה, כולל בנגקוק ומנילה, ועצרו בסומטרה ובצפון בורנאו. עד 22 במרץ, "שרנהורסט" ו"לייפציג" חזרו לנמל הגרמני בצ'ינגדאו. בינתיים, ארקונה עזבה את שייטת מזרח אסיה בפברואר; מחליפתה, "נירנברג", הגיעה ב-9 באפריל. אינגנול, בשלב זה הועלה לדרגת ויצה-אדמירל, יצא ב-6 ביוני והוחלף על ידי קונטר-אדמירל אריך גיהלר. מפקד השייטת החדש לקח את "שרנהורסט" ואת "נירנברג" בסיור במושבות האוקיינוס השקט של גרמניה, החל מ-20 ביוני. העצירות כללו את איי מריאנה, טרוק ואפיה בסמואה הגרמנית. בנמל האחרון פגשו הסיירות את הסיירות הבלתי מוגנות קורמוראן וקונדור, ספינות התחנה לתחנת הים הדרומי. בעודן שם, הגיעה הסיירת הקלה החדשה אמדן ב-22 ביולי כדי לחזק עוד יותר את שייטת מזרח אסיה.
.jpg)
בשנת 1910, "שרנהורסט" זכתה ב-Kaiser's Schießpreis (פרס ירי) על ירי מצוין בשייטת מזרח אסיה. ב-25 בנובמבר, "שרנהורסט" ושאר השייטת יצאו לסיור בהונג קונג ונאנג'ינג; בהונג קונג התרחשה התפרצות של טיפוס. בין הנדבקים היה גיהלר, שנכנע למחלה ב-21 בינואר 1911. בינתיים פרצה תסיסה בפונאפ, שהצריכה את נוכחותן של "אמדן" ו"נירנברג". "שרנהורסט" במקום זאת יצאה לסיור בנמלי דרום מזרח אסיה, כולל סייגון, סינגפור ובטאביה. לאחר מכן היא חזרה לצ'ינגדאו דרך הונג קונג ואמוי, והגיעה ב-1 במרץ. שם, קונטר-אדמירל גינתר פון קרוסיגק חיכה לקבל את הפיקוד על השייטת. שבועיים לאחר מכן תוגברה השייטת בהגעתה של הספינה האחות של "שרנהורסט", "גנייזנאו" ב-14 במרץ.
מ-30 במרץ עד 12 במאי, "שרנהורסט" יצאה לשייט במימי יפן עם קרוסיגק. לאחר מכן היא יצאה לאזור הצפוני של מדינת החסות הגרמנית בתחילת יולי; באותה תקופה המתיחות הייתה גבוהה באירופה עקב משבר אגאדיר. קרוסיגק ניסה לשמור על המצב במזרח אסיה רגוע והוא לקח את ספינת הדגל שלו לסיור בנמלים בים הצהוב. עד 15 בספטמבר, הסיירת חזרה לצ'ינגדאו. לאחר ההגעה לצ'ינגדאו, "שרנהורסט" נכנסה למעגן לתיקון השנתי שלה; קרוסיגק העביר בהתאם את דגלו לגנייזנאו באופן זמני. ב-10 באוקטובר פרצה מהפכת שינהאי נגד שושלת צ'ינג, שגרמה למתח רב בקרב האירופים, שזכרו את ההתקפות על זרים במהלך מרד הבוקסרים בשנים 1900–1901. שאר שייטת מזרח אסיה הועמדה בכוננות כדי להגן על האינטרסים הגרמניים וכוחות נוספים נשלחו להגן על הקונסוליה הגרמנית. אבל ההתקפות שחששו נגד האירופים לא יצאו לפועל ולכן לא היה צורך בשייטת מזרח אסיה.
1912–1914
עד סוף נובמבר, "שרנהורסט" חזרה לשירות וקרוסיגק חזר לספינה. היא הפליגה לשאנגחאי דרך טיינג'ין וינטאי, והגיעה ב-12 בדצמבר. מ-14 עד 24 בינואר 1912, "שרנהורסט" סיירה בנמלי החוף המרכזי של סין וחזרה לצ'ינגדאו ב-9 במרץ, שם התאספו שאר השייטת. ב-13 באפריל יצאו הספינות לשייט בן חודש למים היפנים, וחזרו לצ'ינגדאו ב-13 במאי. מ-17 ביולי עד 4 בספטמבר, "שרנהורסט" יצאה לסיור נוסף בנמלי יפן ובתקופה זו ביקרה גם בוולדיווסטוק ברוסיה ובכמה נמלים בים הצהוב.
ב-30 ביולי, מת קיסר מייג'י היפני; "שרנהורסט" ליוותה את "לייפציג", שנשאה את הנסיך היינריך, אחיו של וילהלם השני, להלוויה של קיסר מייג'י ולטקס ההכתרה של קיסר טאישו. הספינות נשארו ביפן בין 5 ל-26 בספטמבר. לאחר שחזר לצ'ינגדאו, ערך הנסיך היינריך סקירה של כל שייטת מזרח אסיה. ב-4 בדצמבר העביר קרוסיגק את הפיקוד על הטייסת לידי קונטר-אדמירל מקסימיליאן פון שפה. ב-27 בדצמבר, שפה לקח את "שרנהורסט" ו"גנייזנאו" לסיור בדרום מערב האוקיינוס השקט, כולל עצירות באמוי, סינגפור ובטאביה. שתי הסיירות הגיעו לצ'ינגדאו ב-2 במרץ 1913. מ-1 באפריל עד 7 במאי, שרנהורסט לקחה את שפה ליפן לפגוש את הקיסר טאישו. החל ב-22 ביוני, שפה החל בסיור במושבות האוקיינוס השקט של גרמניה על סיפון ספינת הדגל שלו. הספינה עצרה במריאנה, באיי האדמירליות, באיי הנזיר, רבאול בנויפומרן, ופרידריך-וילהלמפן בגינאה החדשה הגרמנית.
בהיותו ברבאול ב-21 ביולי, קיבל שפה הודעה על תסיסה נוספת בסין, מה שגרם לחזרתו למעגן Wusong מחוץ לשאנגחאי עד 30 ביולי. לאחר שהמצב נרגע, הצליח שפה לקחת את ספינותיו לשייט קצר ליפן, שהחל ב-11 בנובמבר. "שרנהורסט" ושאר השייטת חזרו לשאנגחאי ב-29 בנובמבר, לפני שיצאה לסיור נוסף בדרום מזרח אסיה. שפה נפגש עם וְאָגִ'ירָבוֹד, מלך סיאם, וגם ביקר בסומטרה, צפון בורנאו ומנילה. "שרנהורסט" חזרה לצ'ינגדאו ב-19 במרץ 1914. בתחילת מאי, שפה, שעד כה הועלה לדרגת ויצה-אדמירל, לקח את "שרנהורסט" וספינת הטורפדו SMS S90 בביקור בפורט ארתור ולאחר מכן בטיאנג'ין; שפה המשיך לבייג'ינג, שם נפגש עם יואן שיקאי, הנשיא הראשון של הרפובליקה הסינית. הוא חזר עם "שרנהורסט" ב-11 במאי והאונייה חזרה לצ'ינגדאו. לאחר מכן החל שפה בהכנות לשייט לגינאה הגרמנית החדשה; "שרנהורסט" יצאה ב-20 ביוני, והשאירה רק את אמדן מאחור בצ'ינגדאו.
"גנייזנאו" נפגשה עם "שרנהורסט" בנגסאקי, יפן, שם קיבלו אספקה מלאה של פחם. לאחר מכן הפליגו דרומה, והגיעו לטרוק בתחילת יולי, שם חידשו את מלאי הפחם שלהם. במהלך הדרך, הם קיבלו ידיעות על רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-17 ביולי הגיעה שייטת מזרח אסיה לפונאפ שבאיי קרוליין. כעת הייתה לשפה גישה לרשת הרדיו הגרמנית ונודע לו על הכרזת המלחמה האוסטרו-הונגרית על סרביה ב-28 ביולי ועל ההתגייסות הרוסית נגד אוסטרו-הונגריה ואולי גם גרמניה ב-30 ביולי. ב-31 ביולי הגיעה ההודעה שהאולטימטום הגרמני לפיו רוסיה תפזר את צבאותיה עומד לפוג. שפה הורה להכין את ספינותיו למלחמה. ב-2 באוגוסט הורה וילהלם השני להתגייס נגד רוסיה ובעלת בריתה, צרפת.
מלחמת העולם הראשונה
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, שייטת מזרח אסיה כללה את "שרנהורסט", "גנייזנאו", "אמדן", "נירנברג" ו"לייפציג". באותה העת, "נירנברג" חזרה מהחוף המערבי של ארצות הברית, שם לייפציג בדיוק החליפה אותה ואילו אמדן עדיין הייתה בצ'ינגדאו. ב-6 באוגוסט 1914, "שרנהורסט", "גנייזנאו", אוניית האספקה "טיטאניה", ואוניית הפחם היפנית "פוקוקו מארו" עדיין היו בפונאפ. שפה הוציא פקודות להחזיר את הסיירות הקלות, שהתפזרו בהפלגות ברחבי האוקיינוס השקט. "נירנברג" הצטרפה לשפה באותו יום, וביום שלאחריו העביר שפה את ספינותיו לאי פגאן שבאיי מריאנה הצפוניים, נחלה גרמנית במרכז האוקיינוס השקט. שפה יצא לפגאן בלילה, בלי פוקוקו מארו, כדי להימנע מכך שהצוות היפני יבגוד בתנועותיו.
כל נושאות הפחם הזמינות, ספינות האספקה וספינות הנוסעים נצטוו לפגוש את שייטת מזרח אסיה בפגאן אמדן הצטרפה לשייטת שם ב-12 באוגוסט. סיירת העזר פרינץ אייטל פרידריך הצטרפה לאניותיו של שפה גם שם. ארבע הסיירות, בליווי פרינץ אייטל פרידריך וכמה נושאות פחם, עזבו אז את מרכז האוקיינוס השקט, לכיוון צ'ילה. ב-13 באוגוסט, קומודורה קרל פון מילר, קפטן אמדן, שכנע את שפה לנתק את ספינתו כפושטת מסחר. ארבעת הסיירות, בליווי פרינץ אייטל פרידריך וכמה נושאות פחם, לאחר מכן עזבו את פגאן ב-15 באוגוסט, לכיוון צ'ילה. בדרך לאטול אנווטאק באיי מרשל למחרת בבוקר, אמדן עזבה את המערך עם אחת מנושאות הפחם. הספינות הנותרות שוב הטעינו פחם לאחר הגעתם לאנווטאק ב-20 באוגוסט.
כדי לעדכן את הפיקוד העליון הגרמני, ב-8 בספטמבר שלח שפה את "נירנברג" להונולולו כדי לשלוח הודעה דרך מדינות נייטרליות. "נירנברג" חזרה עם חדשות על לכידת בעלות הברית את סמואה הגרמנית, שהתרחשה ב-29 באוגוסט. "שרנהורסט" ו"גנייזנאו" הפליגו לאפיה כדי לחקור את המצב. שפה קיווה לתפוס ספינת מלחמה בריטית או אוסטרלית בהפתעה, אך עם הגעתו ב-14 בספטמבר, הוא לא מצא אוניות מלחמה בנמל. ב-22 בספטמבר, "שרנהורסט" ושאר שייטת מזרח אסיה הגיעו למושבה הצרפתית פפאטה. הגרמנים תקפו את המושבה, ובקרב פפאטה שלאחר מכן, הם הטביעו את סירת התותחים הצרפתית "זיליי". הספינות היו תחת אש מסוללות החוף הצרפתיות אך לא נפגעו. פחד ממוקשים בנמל מנע משפה להיכנס לנמל כדי לתפוס את הפחם, שהציתו הצרפתים.
עד 12 באוקטובר, "שרנהורסט" ושאר השייטת הגיעה לאי הפסחא. שם הצטרפו אליהם דרזדן ולייפציג, שהפליגו ממימי אמריקה, ב-12 וב-14 באוקטובר, בהתאמה. לייפציג הביאה איתה עוד שלוש נושאות פחם. לאחר שבוע באזור יצאו הספינות לצ'ילה היבשתית. בערב 26 באוקטובר, "שרנהורסט" ושאר השייטת יצאו ממאס א פוירה, צ'ילה, ופנו מזרחה, והגיעו לוולפראיסו ב-30 באוקטובר. ב-1 בנובמבר למד שפה מפרינץ אייטל פרידריך שהסיירת הקלה הבריטית אה"מ "גלאזגו" עגנה בקורונל יום קודם לכן, אז הוא פנה לכיוון הנמל כדי לנסות לתפוס אותה לבד.
קרב קורונל
לבריטים היו משאבים מועטים להתנגד לשייטת הגרמנית מול חופי אמריקה הדרומית. אדמירל משנה כריסטופר קראדוק פיקד על הסיירות המשוריינות גוד הופ מונמאות', גלאזגו, וסיירת הסוחר החמושה אוטרנטו. השייטת תוגברה על ידי אוניית המערכה הפרה-דרדנוט "קאנופוס" והסיירת המשוריינת "דיפנס". אולם האחרונה לא הגיעה אלא לאחר קרב קורונל. קאנופוס הושארה מאחור על ידי קרֶדוק, שכנראה חש שמהירותה האיטית תמנע ממנו להביא את הספינות הגרמניות לידי קרב.
שייטת מזרח אסיה הגיעה ליד קורונל ב-1 בנובמבר אחר הצהריים; להפתעתו של שפה, הוא נתקל בגוד הופ, מונמאות' ואוטרנטו בנוסף לגלאזגו. קאנופוס עדיין הייתה כ-300 מיל ימי (560 קילומטרים; 350 מיל) מאחור, עם נושאות הפחם הבריטיות. בשעה 16:17, גאלזגו הבחינה בספינות הגרמניות. קראדוק יצר מערך קרב עם גוד הופ בראש, ואחריה מונמאות', גלאזגו ואוטרנטו מאחור. שפה התרחק מהכוח הבריטי עד שהשמש ירדה והיתרון הבריטי הפך לחיסרון: השמש כבר לא סינוורה את הגרמנים, אך היה די אור כדי שצלליותיהן של האוניות הבריטיות יהיו ברורות מאוד מול השקיעה קראדוק הבין את חוסר התועלת של אוטרנטו במערך הקרב וניתק אותה מהטור.
עד השעה 18:07 הצטמצם המרחק בין שתי השייטות ל-13,500 מטרים (44,300 רגל) ושפה הורה לספינותיו לפתוח באש כעבור שלושים דקות; כל ספינה ירתה על הספינה מולה בקו הבריטי. "שרנהורסט" ירתה בגוד הופ ופגעה בה במטח השלישי, בין צריח התותח הקדמי שלה למגדל הניווט שלה והציתה אש גדולה. לאחר שהתותחנים הגרמנים מצאו את הטווח, הם החלו לירות במהירות, עם מטח אחד של פגזים עתירי נפץ כל חמש עשרה שניות. אובר-לויטננט צור זי קנופ, קצין האיתור ב"שרנהורסט", דיווח כי "ניתן היה להבחין בפגיעות מתמשכות... באמצע הספינה נפגעה גוד הופ שוב ושוב, וכתוצאה מכך שריפה השתוללה באונייה... החללים הפנימיים של חלק זה של הספינה עלו באש, שניתן היה לראות מבעד לאשנבים, בוערת בבהירות."
בינתיים, גלאזגו החלה לירות הן על "שרנהורסט" והן על "גנייזנאו", מכיוון שלא יכלה יותר לירות בסיירות הקלות הגרמניות. אחד הפגזים שלה בגודל 4 אינץ' (102 מ"מ) פגע ב"שרנהורסט" בחלקה הקדמי אך לא הצליח להתפוצץ. עד 18:50, מונמאות' ניזוקה קשות על ידי "גנייזנאו" ויצאה מהטור; "גנייזנאו" הצטרפה אפוא ל"שרנהורסט" במאבק בגוד הופ. במקביל, "נירנברג" סגרה לטווח נקודתי של מונמאות' וירתה לעברה מטחי פגזים. בשעה 19:23 השתתקו התותחים של גוד הופ בעקבות שני פיצוצים גדולים; התותחנים הגרמנים הפסיקו את האש זמן קצר לאחר מכן. גוד הופ נעלמה בחושך. שפה הורה לסיירות הקלות שלו לסגור את הטווח עם יריביו החבוטים ולסיים אותם בטורפדו, בעוד הוא לקח את "שרנהורסט" ו"גנייזנאו" דרומה יותר כדי לצאת מהדרך.
גלאזגו נאלצה לנטוש את מונמאות' לאחר 19:20 כשהסיירות הקלות הגרמניות התקרבו, לפני שנמלטה דרומה ונפגשה עם קאנופוס. סערה מנעה מהגרמנים לגלות את מונמאות', אך בסופו של דבר היא התהפכה וטבעה ב-20:18. יותר מ-1,600 אנשי צוות נהרגו בטביעת שתי הסיירות המשוריינות, כולל קראדוק. האבדות הגרמניות היו זניחות. עם זאת, הספינות הגרמניות הוציאו יותר מ-40 אחוזים מאספקת התחמושת שלהם. "שרנהורסט" נפגעה פעמיים במהלך הקרב, אך שני הפגזים לא הצליחו להתפוצץ. הפגיעה השנייה עברה בארובה השלישית שלה ולא התפוצצה; היא נפגעה מרסיסי פגז שפגעו במערך האנטנות האלחוטיות שלה. היא לא ספגה נפגעים והפציעות הגרמניות היחידות היו שני פצועים קל ב"גנייזנאו".
מסע לפוקלנד
לאחר הקרב, שפה לקח את ספינותיו צפונה לוולפראיסו. מכיוון שצ'ילה הייתה נייטרלית, רק שלוש ספינות יכלו להיכנס לנמל בכל פעם; שפה לקח את "שרנהורסט", "גנייזנאו", ו"נירנברג" בסבב הראשון בבוקר 3 בנובמבר, והותיר את דרזדן ולייפציג עם נושאות הפחם במאס א פוירה. בוואלפראיסו, ספינותיו של ספי יכלו להעמיס פחם בזמן שהוא התייעץ עם מטה האדמירליות בגרמניה כדי לקבוע את כוחם של הכוחות הבריטיים שנותרו באזור. הספינות נשארו בנמל 24 שעות בלבד, בהתאם להגבלות הנייטרליות, והגיעו למאס א פוירה ב-6 בנובמבר, שם העמיסו עוד פחם מאוניות קיטור בריטיות וצרפתיות שנתפסו. ב-10 בנובמבר, דרזדן ולייפציג נותקו לעצירה בואלפראיסו, וחמישה ימים לאחר מכן, שפה לקח את שאר השייטת דרומה למפרץ סנט קוונטין במפרץ פנאס. ב-18 בנובמבר, דרזדן ולייפציג פגשו את שפה בזמן שהשייטת הגיעה למפרץ סנט קוונטין שלושה ימים לאחר מכן. שם, הם העמיסו עוד פחם, מכיוון שההפלגה סביב כף הורן תהיה ארוכה ולא ברור מתי תהיה להם הזדמנות נוספת לפחם.
לאחר שהשמועות על התבוסה הגיעו ללונדון, הצי המלכותי החל לארגן כוח לצוד ולהשמיד את שייטת מזרח אסיה. לשם כך, נותקו סיירות המערכה העוצמתיות אינווינסיבל ואינפלקסיבל מהצי הגדול ונשלחו תחת פיקודו של תת-אדמירל דובטון סטורדי. שתי הספינות עזבו את דבונפורט ב-10 בנובמבר ובעודן בדרכן לאיי פוקלנד, הצטרפו אליהן הסיירות המשוריינות קרנרבון, קנט קורנוול, הסיירות הקלות בריסטול וגלאזגו, וסיירת הסוחר החמושה מקדוניה. הכוח שכלל שמונה ספינות הגיע לפוקלנד עד 7 בדצמבר, שם מיד החלו בהטענת פחם.
בינתיים, ספינותיו של שפה יצאו ממפרץ סנט קוונטין ב-26 בנובמבר והקיפו את כף הורן ב-2 בדצמבר. הם לכדו את הבארק הקנדי דרומויר, שהיה לה מטען בתפוסה של 2,500 טונה מטרית (2,500 טונות ארוכות) של פחם קארדיף באיכות טובה. לייפציג גררה את הספינה ולמחרת הספינות עצרו מול האי פיקטון. הצוותים העבירו את הפחם 'מדרומויר למאגרי השייטת. בבוקר 6 בדצמבר ערך שפה ועידה עם מפקדי הספינות ב"שרנהורסט" כדי לקבוע את דרך הפעולה הבאה שלהם. הגרמנים קיבלו מספר רב של דיווחים מקוטעים וסותרים על תגבורת בריטית באזור; שפה ושני קפטנים נוספים העדיפו מתקפה על פוקלנד, בעוד שלושה מפקדים אחרים טענו שעדיף לעקוף את האיים ולתקוף את הספנות הבריטית מול ארגנטינה. חוות הדעת של שפה הכריעה והשייטת יצאה לפוקלנד בשעה 12:00.
הקרב על איי פוקלנד
.jpg)
"גנייזנאו" ו"נירנברג" הוקצו למתקפה; הם התקרבו לפוקלנד למחרת בבוקר (8 בדצמבר), מתוך כוונה להרוס את המשדר האלחוטי שם. משקיפים על סיפונה של "גנייזנאו" הבחינו בעשן שעולה מפורט סטנלי, אך הניחו שמדובר בבריטים ששרפו את מלאי הפחם שלהם כדי למנוע מהגרמנים לתפוס אותם. כשהם צמצמו טווח לעבר הנמל, החלו ליפול פגזים של 30.5 ס"מ (12 אינץ') מקאנופוס, אשר הוחפה כספינת שמירה, סביב הספינות הגרמניות, מה שגרם לשפה להפסיק את ההתקפה. הגרמנים עברו לכיוון דרום מזרח במהירות של 22 קשרים (41 קמ"ש) לאחר ששינו כיוון עד 10:45. "שרנהורסט" הייתה הספינה המרכזית, עם "גנייזנאו" ו"נירנברג" לפנים ודרזדן ולייפציג מאחור. סיירות המערכה המהירות העלו במהירות קיטור והפליגו אל מחוץ לנמל כדי לרדוף אחרי שייטת מזרח אסיה האיטית יותר.
סביבות השעה 13:00 פתחו סיירות המערכה הבריטיות באש, וכחצי שעה לאחר מכן כבר היו בטווח ירי אל לייפציג. שפה החליט לאפשר לסיירות הקלות להימלט, והפנה את שתי הסיירות המשוריינות חזרה, כדי להעסיק את סיירות המערכה. הרוח נתנה לגרמנים יתרון: כיוון הרוח הפנה את עשן הארובות הבריטיות כך שהסתיר את המטרות. "שרנהורסט" ו"גנייזנאו" הצליחו לפגוע מספר פעמים ב"אינווינסיבל", אך סיירת המערכה הבריטית הייתה מוגנת היטב והנזק שנגרם לה היה מועט.
שפה ניסה לנצל את יתרון המיסוך שהיה לו, ופנה דרומה, כדי להתרחק מטווח התותחים הבריטיים. סיירות המערכה הבריטיות נזקקו ל-45 דקות נוספות כדי לשוב ולסגור את הטווח. האדמירל הבריטי הורה לסיירות המשוריינות שלו להפליג בעקבות הסיירות הגרמניות הקלות, ואילו סיירות המערכה נצטוו להעסיק ולהטביע את "שרנהורסט" ו"גנייזנאו".
בשלב זה היו סיירות המערכה קרובות די הצורך כדי שיוכלו לפנות ולהפנות אל האוניות הגרמניות מטחי דופן (Broadside), כלומר מטחים מכל תותחיה של האונייה, כולל התותחים האחוריים. שפה החליט שהדרך היחידה להתמודד עם העוצמה העדיפה של הבריטים היא לפנות ולצמצם את הטווח; בטווח קצר יותר, קיווה שפה, יוכל גם החימוש המשני על אוניותיו לבוא לידי ביטוי.[1] ואולם, קיצור הטווח סייע לבריטים לדייק יותר בירי, וביטל את מיסוך העשן שממנו נהנו הגרמנים עד אותו שלב.
"שרנהורסט" ו"גנייזנאו" החלו להיפגע בקצב גדל והולך. "שרנהורסט" נפגעה יותר מ-50 פעמים, שלוש מארובותיה הופלו, אש אחזה בה, והאונייה החלה לנטות על צידה. בשעה 16:04 החלה האונייה לשקוע, וב-16:17 נעלמה לגמרי. "גנייזנאו" עדיין המשיכה בירי על האוניות הבריטיות, ולפיכך לא ניתן היה להתחיל במבצע הצלה; כל צוותה של "שרנהורסט" טבע יחד עמה, ובראשם אדמירל פון שפה. "גנייזנאו" המשיכה להימלט, אך ב-17:15 אזלה תחמושתה. צוות האונייה הטביע את האונייה כדי שלא תיפול לידי הבריטים, והיא שקעה ב-18:02. מתוך הצוות בן 765 איש ניצלו 190, ואולם רבים מהם מתו מפצעיהם מאוחר יותר. האדמירל הבריטי העדיף לוודא ששתי הסיירות הגרמניות תוטבענה, מאשר להמשיך את הרדיפה אחרי דרזדן. האוניות הבריטיות נפגעו מ-40 פגזים, שגרמו להרוג אחד ולמספר פצועים.
באמצע 1915, ספינת קיטור על החוף מצאה גופה של מלח גרמני מול חופי ברזיל. למלח היה מארז תרמיל אטום למים של פגז 21 ס"מ; בפנים היה אחד מדגלי המלחמה האימפריאליים אשר הונפו על תורני "שרנהורסט". המלח נקבר בברזיל והדגל הוחזר בסופו של דבר לגרמניה, שם הוצג במוזיאון המדע הימי בברלין, אף על פי שאבד במהלך מלחמת העולם השנייה. באמצע שנות ה-30, הצי הגרמני החדש, הקריגסמרינה, בנה ספינת קרב על שם "שרנהורסט". בהשקתה של "שרנהורסט" החדשה באוקטובר 1936, נכחה אלמנתו של רב החובל של הספינה הקודמת.
שרידי האונייה
משלחת בראשות הארכאולוג הימי מנזון באונד בחיפוש אחר ספינות השייטת של שפה החלה ב-2014, אך לא הצליחה במשימה. באונד חזר לניסיון נוסף ב-2019 עם ספינת המחקר Seabed Constructor, וב-5 בדצמבר הוא הודיע שהוא איתר את השרידים של "שרנהורסט". הכלי שוכב זקוף בעומק של כ-1,610 מטר (5,280 רגל), כ-98 מיילים ימיים (181 ק"מ) מדרום מזרח לפוקלנד. רוב המבנה נהרס או נמצא סביב השרידים, אך חלקו הגדול של גוף הספינה עדיין שלם.[2][3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אוניות המלחמה של אותה תקופה נשאו חימוש עיקרי – תותחים בעלי קוטר גדול – וגם חימוש משני, בעל קוטר קטן יותר. מטרת החימוש המשני הייתה בעיקר להעסיק מטרות קטנות, כמו ספינות טורפדו. השקת אה"מ דרדנוט שינתה תפיסת עולם זו. ראו: אוניית מערכה.
- ^ "Discovery of WW1 German Battlecruiser SMS Scharnhorst in Falklands waters". Merco Press. 5 בדצמבר 2019. ארכיון מ-5 בדצמבר 2019. נבדק ב-5 בדצמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "German WWI wreck Scharnhorst discovered off Falklands". BBC News. 5 בדצמבר 2019. ארכיון מ-5 בדצמבר 2019. נבדק ב-5 בדצמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
37106843שרנהורסט (סיירת, 1906)