כריסטופר קראדוק
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1875–1914 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 אדמירל משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד אה"מ אלקריטי מפקד אה"מ אנדרומדה מפקד אה"מ בקצ'אנטה מפקד אה"מ לויתן מפקד אה"מ סוויפטשור מפקד בסיס הצי המלכותי בפורטסמות' מפקד תחנת צפון אמריקה ואיי הודו המערביים | |
אדמירל משנה סר כריסטופר ג'ורג' פרנסיס מוריס קראדוק (באנגלית: Sir Christopher George Francis Maurice Cradock; 2 ביולי 1862 – 1 בנובמבר 1914) היה קצין בכיר אנגלי בצי המלכותי. הוא זכה למוניטין של גבורה גדולה.
הוא מונה למפקד היאכטה המלכותית, והיה מקורב למשפחת המלוכה הבריטית. לפני מלחמת העולם הראשונה, שירותו הקרבי במהלך המלחמה המהדית ומרד הבוקסרים היה כולו על החוף. הוא מונה למפקד העליון של תחנת צפון אמריקה והודו המערבית לפני המלחמה, ומשימתו הייתה להגן על ספנות סוחר של מדינות ההסכמה על ידי ציד פושטות מסחר גרמניות.
בסוף 1914 הוטלה עליו המשימה לחפש ולהשמיד את שייטת מזרח אסיה של הצי הקיסרי הגרמני כשהיא פנתה הביתה סביב קצה אמריקה הדרומית. בהאמינו שלא הייתה לו ברירה אלא להפעיל את השייטת בהתאם לפקודותיו, למרות נחיתותו המספרית והטקטית, הוא נהרג במהלך קרב קורונל מול חופי צ'ילה בנובמבר כאשר הספינות הגרמניות הטביעו את ספינת הדגל שלו.
ביוגרפיה
ראשית חייו
קראדוק נולד בהרטפורת', ריצ'מונד, נורת' רידינג של יורקשייר, ב-2 ביולי 1862, והיה בנם הרביעי של כריסטופר וג'ורג'ינה קראדוק (לבית דאף). הוא הצטרף לאוניית ההדרכה לצוערים של הצי המלכותי אה"מ בריטניה ב-15 בינואר 1875 והוצב על הקורבטה המשוריינת אה"מ פאלאס של תחנת הים התיכון ב-22 בדצמבר 1876. קראדוק הועלה לדרגת פרח קצונה ב-22 בדצמבר 1877 והיה נוכח כשהבריטים כבשו את האי קפריסין בשנה שלאחר מכן. הוא הועבר לאונייה מחופת שריון אה"מ מינוטאור ב-25 ביולי 1879 ולאחר מכן לקורבטה אה"מ קלאופטרה בתחנת סין ב-24 באוגוסט 1880. קראדוק, שהועלה לתפקיד תת-לוטננט ב-21 בדצמבר 1881, חזר לאנגליה ב-6 במרץ 1882 כדי להתכונן לבחינות הלוטננט שלו שאותן עבר שנה לאחר מכן. דרגתו אושרה, לאחר מכן עבר קורסי ירי וטורפדו מאוחר יותר ב-1883.[1][2]
קראדוק הוקצה לאונייה מחופת שריון אה"מ סופרב בים התיכון לאחר שסיים את קורסיו ובשנת 1884 הוצב בחטיבה הימית שהוקמה לשירות במהלך המלחמה המהדית. לאחר ששירת בתפקיד תומך במהלך המלחמה, חזר לספינתו[3] שם הועלה לדרגת לוטננט ב-30 ביוני 1885.[1] קראדוק הוצב אז על סירת התותחים אה"מ לינט כקצין הראשון שלה ונשאר שם עד 9 במאי 1889. הוא הוחזר לזמן קצר לתפקיד פעיל על סיפון אוניית המערכה החדשה אה"מ האו במהלך שיוט הבדיקות שלה ולהכין אותה לסקירת הצי בספיטהד באוגוסט. קראדוק בילה לאחר מכן שנה על הקורבטה אה"מ וולייג', שהשתייכה לשייטת ההדרכה. במהלך תקופה זו, הוא פרסם את ספרו הראשון, "Sporting Notes from the East", על ירי בציד.[4]
ב-6 בספטמבר 1890, קראדוק מונה לקצין ראשון של סלופ מלחמתי אה"מ דולפין שהגיע לים סוף זמן קצר לאחר מכן. המלחמה המהדית התלקחה שוב והבריטים הקימו את כוח השדה של מזרח סודאן סביב חיל המצב בסואקין, על חוף הים האדום של סודאן. קראדוק הוקצה לכוח ב-1891 והשתתף בכיבוש טוקאר. לאחר מכן הוא הפך לעוזרו של קולונל צ'ארלס הולד סמית', המושל הכללי של הים האדום וקומנדנט סואקין. על שירותו במערכה זו, הוענק לו מסדר המג'ידיה של האימפריה העות'מאנית, דרגה רביעית וכוכב החדיב עם אבזם טוקאר. לאחר שחזר לדולפין, קראדוק עזר לחלץ את הצוות של הקורבטה הברזילאית אלמירנטה בארוזו, אשר נהרסה על חוף הים האדום ליד ראס זית ב-21 במאי 1893 במהלך שייט צוערים מסביב לעולם.[5]
לאחר זמן קצר על חצי שכר וקורס ירי נוסף, קראדוק הוצב על היאכטה המלכותית ויקטוריה ואלברט ב-31 באוגוסט 1894 ופרסם את ספרו השני, "קמטים בימאות" או "עזרה לסוס מלוח". הוא שירת כנושא הארון בהלוויה של הנסיך הנרי מבטנברג ב-5 בפברואר 1896. הועלה לדרגת קומנדר ב-31 באוגוסט, הוא הפך לסגן המפקד של אה"מ בריטניה. לפני תחילת מלחמת הבורים השנייה באוקטובר 1899, קראדוק הועבר לזמן קצר לספינת הקידוח פרזידנט כדי לשרת כקצין תובלה, פיקוח על העמסת חיילים ואספקה לדרום אפריקה, והורד לחצי שכר לפני תום השנה.[6]
דרגת פיקוד ודגל
ב-1 בפברואר 1900 הוא מונה לפיקוד על סיירת הסדרה השלישית אה"מ אלקריטי, שהוצבה באותה שנה בתחנת סין במהלך מרד הבוקסרים. הוא פיקד על תערובת של מלחים בריטיים, גרמנים ויפנים במהלך כיבוש מבצרי טאקו ב-17 ביוני, הוביל יחידת מלחים בריטים ואיטלקים לתוך הטינטסין ב-23 ביוני, ולאחר מכן הוביל את החטיבה הימית ששחררה את חייליו של תת-אדמירל אדוארד סימור הנצורים בארסנל פיי-יאנג שלושה ימים לאחר מכן. קראדוק הועלה לדרגת קפטן החל מ-18 באפריל 1901 וקיבל גם את מסדר הכתר הפרוסי, דרגה שנייה עם חרבות על פעולותיו. אלקריטי הגיעה בחזרה לבריטניה ב-31 ביולי 1901.[7]
ב-24 במרץ 1902 הוא הוצב בסיירת המוגנת אה"מ אנדרומדה בתחנת הים התיכון, שם שימש מיוני אותה שנה כקפטן אוניית דגל של אדמירל משנה סר בולדווין וייק ווקר, שפיקד על שייטת הסיירות של הצי. קראדוק מונה לעמית של מסדר האמבט ב-26 ביוני.[8] הוא קיבל את הפיקוד על הסיירת המשוריינת אה"מ בקצ'אנטה ב-20 בדצמבר כאשר וייק ווקר העביר את דגלו לספינה, ואנדרומדה חזרה הביתה.[9] כאשר המלך אדוארד השביעי ביקר במלטה ב-2 ביוני 1903, הוא מינה את קראדוק לעמית המסדר הוויקטוריאני המלכותי.[10] מול חופי סרדיניה, קראדוק הציל את הנסיך Vudhijaya Chalermlabha, ששימש אז כחובש בצי המלכותי, מטביעה באפריל 1904. לאחר תקרית שרטון דוגר, וייק ווקר פיקד על השייטות, כולל בקצ'אנטה, ועקב אחר הצי הבלטי הרוסי בזמן שהפליג בים התיכון באוקטובר בדרך למזרח הרחוק. ב-17 בינואר 1905 קיבל קראדוק את הפיקוד על הסיירת המשוריינת אה"מ לויתן, אך הושבת ב-17 ביוני. הוא היה בחופשת מחלה עד ספטמבר ולאחר מכן הוכנס לחצי שכר.[11][12]
קראדוק הפך לקפטן של אוניית המערכה אה"מ סוויפטשור ב-17 ביולי 1906 והוחלף ב-6 באוגוסט 1908.[1] הוא פרסם את ספרו האחרון, "Whispers from the Fleet", ב-1907. במהלך תקופה זו הצי המלכותי נקרע בגלל הריב בין לורד הים הראשון, האדמירל ג'קי פישר והאדמירל המסורתי צ'ארלס ברספורד וחסידיהם.[13] אמנם עמדתו של קראדוק בסוגיות המחלקות את הצי אינה ידועה באופן חיובי, אך קטע מתוך "לחישות מהצי" עשוי להציע רמז: "... אנו דורשים – ומהר מדי – איזשהו גוף אימפריאלי חזק של גברים שיחנוק מיד את האמירות הבלתי ניתנות לריסון. של מעמד מסוים של יחידים, שלחרפתם, שואפים לשבור את הנאמנות השלמה ואת החברות הטובה הקיימת כעת בשירות בין הקצינים והגברים; ואשר מוכנים גם לבצע את הפשע הנתעב של זלזול עם חוקים קדושים של משמעת ימית".[14] לאחר שעזב את הפיקוד, הוא שוב קיבל חצי שכר. הוא מונה לשליש הצי של אדוארד השביעי בפברואר 1909 אף על פי שנשאר בחצי שכר. ב-1 ביולי קראדוק מונה לפיקוד על בסיס הצי המלכותי בפורטסמות' והועלה לדרגת קומודור מדרגה שנייה תוך שמירה על חובותיו כשליש. אדוארד השביעי מת ב-6 במאי 1910 וקראדוק נשאר עד סוף אוקטובר כדי לסייע לבנו החדש שהוכתר, המלך ג'ורג' החמישי.[15]
בינתיים הוא הועלה לדרגת אדמירל משנה ב-24 באוגוסט 1910, ושוחרר מתפקידו באוקטובר. עדיין בשכר של חצי שכר קראדוק התאשפז בבית החולים המלכותי האסלר ב-24 בפברואר 1911 עם בעיות בכליות ושחרר את עצמו ב-7 במרץ כדי להשתתף בקורס מטה במכללה המלכותית למלחמה של הצי בפורטסמות' שנמשך עד 23 ביוני. הוא הגיע למקום השישי מתוך שבעה תלמידים, וצוין כ"קשוב מאוד, אבל חולה 1/3 מהקדנציה". ב-24 ליווה קראדוק מבקרים על סיפונה של ספינת סוחר ל-Cronation Fleet Review בספיטהד. הוא הפך למפקד הצי האטלנטי ב-29 באוגוסט, והניף את דגלו על סיפון אוניית המערכה פרה-דרדנוט אה"מ לונדון. כאשר אוניית קו אוקיינית SS דלהי עלתה על שרטון במהלך הלילה של 12/13 בדצמבר ליד קייפ ספרטל, מרוקו, וריסקה את כל סירות ההצלה שלה, קראדוק קיבלה הוראה לקחת את לונדון ואת הסיירת המשוריינת אה"מ דיוק אוף אדינבורו כדי להציל את הניצולים בים סוער. לקח חמישה ימים להוריד את כל הנוסעים ואנשי הצוות מהספינה, כולל אלכסנדר דאף, דוכס פייף הראשון, אשתו, הנסיכה המלכותית, ונכדות המלך. כהוקרה על מאמציו, הוא מונה לאביר מפקד המסדר הוויקטוריאני המלכותי ב-28 בפברואר 1912[16] ולאחר מכן הוענקה לו מדליית גאות הים.[1]
במאי העביר קראדוק את דגלו לספינת הקרב אה"מ היברניה, שם הוא לקח אחריות על ניסויים שהצי המלכותי ערך בשיגור מטוסים מספינות. המפקד צ'ארלס סמסון כבר טס מהספינה האחות אה"מ אפריקה בזמן שעגנה קודם לכן, והיא העבירה את ציוד הטיסה שלה להיברניה, כולל מסלול שנבנה מעל המצודה שלה מעל הצריח הקדמי שלה בגודל 12 אינץ', שנמתח מהגשר שלה אל החרטום. סמסון המריא מהיברניה במטוס הדו-כנפי Short Improved S.27 שלו בזמן שהספינה נעה במהירות של 10.5 קשר (19.4 קמ"ש; 12.1 מייל לשעה) מול ג'ורג' החמישי ב-Royal Fleet Review במפרץ ויימות' ב-9 במאי, האדם הראשון שהמריא מספינה נעה. קראדוק הוריד את דגלו ב-29 באוגוסט וקיבל חצי שכר.[17]
ב-8 בפברואר 1913, הוא קיבל את הפיקוד על שייטת הסיירות הרביעית, לשעבר תחנת צפון אמריקה והודו המערבית (הבסיס העיקרי שנותר מהמחסנה המלכותית הצי המלכותי ובית האדמירליות במושבת המבצר הקיסרי הצפון-אטלנטי של ברמודה), והניף את דגלו בסיירות המשוריינות אה"מ דונגל ולאחר מכן אה"מ סאפוק.[1] פקודותיו מהאדמירליות היו להגן על חיי ורכוש הבריטים במהלך המהפכה המקסיקנית המתמשכת, אך להימנע מכל פעולה שעלולה להתפרש כהתערבות בריטית בענייני פנים של מקסיקו. הנציג הבריטי למקסיקו, סר ליונל קרדן, לא הסכים בתוקף עם המדיניות הרשמית וטען להתערבות כלשהי. המצב התבלבל עוד יותר בגלל החשד האמריקאי לפעולות הבריטיות, מתוך אמונה שדוקטרינת מונרו פירושה שהאמריקאים לבדם יכולים להתערב במקסיקו.[18]
יחד עם האדמירל משנה האמריקני פרנק פריידי פלטשר, קראדוק תיאם את פינוי אזרחים בריטים ואמריקאים מטמפיקו, מקסיקו, כאשר העיר הזו הייתה מאוימת על ידי המורדים.[19] לאחר מכן הוא העביר את הדגל שלו לאה"מ אסקס ב-18 בפברואר 1914 והפליג לגלווסטון, טקסס, לשם הגיע בסוף החודש.[20] שם הוא ביקר כמה מהפליטים והתקבל בכבוד על ידי האמריקאים, כולל ביקור אצל מושל טקסס, אוסקר קולקוויט לפני שחזר לים מקסיקו. קראדוק היה בטמפיקו, כאשר הצבא המקסיקני עצר לזמן קצר תשעה מלחים אמריקאים שרכשו דלק בעיר ב-9 באפריל. אדמירל משנה הנרי ט. מאיו, מפקד הכוחות האמריקנים מחוץ לחוף, דרש התנצלות, אך ממשלת מקסיקו סירבה. התקרית תרמה להחלטה האמריקנית לכבוש את וראקרוס ב-21 באפריל. קראדוק הצליח לפנות כ-1,500 פליטים מטמפיקו, מקסיקו סיטי ו-וראקרוס ללא תקלות.[21]
מלחמת העולם הראשונה
כשהאזהרה המקדימה למלחמה עם הקיסרות הגרמנית הגיעה לקראדוק ב-27 ביולי, היו שתי סיירות גרמניות קלות באזורו, SMS קרלסרוהה הייתה בתהליך החלפה של SMS דרזדן. קראדוק פיזר את הסיירות שלו כדי לחפש ולעקוב אחר הספינות הגרמניות, אך האדמירליות דאגה מנוכחותן של ספינות אוקייניות רבות בניו יורק, שלדעתה יכלו להפוך לסיירות סוחר חמושות והורתה לו לרכז שלוש מהסיירות שלו מול נמל ניו יורק. הוא הצליח לשלוח זוג ספינות שלו צפונה והפליג בעקבותיהם עם סאפוק לפני הכרזת המלחמה ב-4 באוגוסט.[22]
בבוקר 6 באוגוסט, הבחינה סאפוק בקרלסרוהה בתהליך של העברת תותחים וציוד לאוניית ה-SS קרונפרינץ וילהלם בערך 120 מיל ימי (220 קילומטרים; 140 מיל) מצפון לאי ווטלינג. שתי הספינות יצאו במהירות לכיוונים שונים; סאפוק פנתה בעקבות קרלסרוהה וקראדוק הורה לסיירת הקלה בריסטול ליירט אותה. המהירות הגבוהה יותר של קרלסרוהה אפשרה לה לחמוק במהירות מפני סאפוק, אבל בריסטול תפסה אותה באותו ערב וירתה לעברה ללא תוצאות לפני שהספינה הגרמנית התנתקה בחושך. קראדוק צפה את התמרונים שלה והמשיך מזרחה, אבל לקרלסרוהה כמעט נגמר הפחם והיא האטה את המהירות החסכונית ביותר שלה ועברה מאחורי סאפוק למחרת בבוקר מבלי שזוהתה לפני שנכנסה לפוארטו ריקו עם 12 טונות ארוכות (12 טונות) של פחם שנותר.[23]
קראדוק המשיך צפונה בציות לפקודותיו ולאחר מפגש עם הסיירת המשוריינת שזה עתה הגיע אה"מ גוד הופ במספנת הצי המלכותי הישנה (שנסגרה ב-1905 והועברה לממשלת הדומיניון כדי להפוך למספנה הקנדית המלכותית) במבצר הקיסרי לשעבר של הליפקס, נובה סקוטיה, קנדה, העביר את דגלו אליה כי היא הייתה מהירה יותר. מאשר סאפוק. דרזדן קיבלה פקודות להיפגש עם שייטת מזרח אסיה באוקיינוס השקט וקרלסרוהה כדי ליירט את אוניות הסוחר של מדינות ההסכמה מול החוף הצפון-מזרחי של ברזיל, כך שהפסדי השילוח המדווחים הראו ששתי הספינות נעות דרומה. בתגובה, האדמירליות הורתה לקראדוק להפליג דרומה ב-22 באוגוסט ומינתה אותו לפיקוד על התחנה הדרום אמריקאית בחודש שלאחר מכן תוך חיזוקו באוניית המערכה פרה-דרדנוט אה"מ קאנופוס.[24] גוד הופ הוטענה בפחם במספנה המלכותית הצי המלכותי בברמודה (על ידי תותחני ארטילריה של מיליציית ברמודה שסייעו בהעמסה).
ב-14 בספטמבר, קראדוק קיבל פקודות חדשות מהאדמירליות: נודע לו כי שייטת מזרח אסיה פונה כנראה לחוף המערבי של אמריקה הדרומית או למצר מגלן וכי עליו לנתק כוח מספיק כדי להתמודד עם דרזדן וקרלסרוהה. תוך שהוא מרכז את שאר הספינות שלו כדי לפגוש את הגרמנים, תוך שימוש באיי פוקלנד לפחם מחדש. כדי להשיג מטרה זו, הוא היה אמור לקבל חיזוק בסיירת השריון המודרנית אה"מ דיפנס אשר הגיעה מהים התיכון. עד שהיא הגיעה קראדוק היה אמור לשמור על קאנופוס וסיירת אחת מונמאות' עם ספינת הדגל שלו, גוד הופ. ברגע שיהיה לו כוח עדיף, הוא היה אמור לחפש ולהשמיד את הסיירות הגרמניות ולפרק את הסחר הגרמני בחוף המערבי תוך שהוא מוכן לסגת ולחפות על אזור ריבר פלייט.[25]
ביום שבו הוציאה האדמירליות את פקודתה, הופיעה שייטת מזרח אסיה בסמואה הגרמנית הכבושה. תנועתו לכאורה מערבה, והשפל המתמשך של הסיירת הקלה SMS אמדן במפרץ בנגל, גרמה לאדמירליות להגיע למסקנה שויצה-אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפה, מפקד שייטת מזרח אסיה, התכוון להיפגש עם אמדן בדרום מערב האוקיינוס השקט וביטלה את העברת דיפנס לפיקודו של קראדוק.[26] יומיים לאחר מכן האדמירליות הודיעה לקראדוק כי פון שפה מתרחק מאמריקה הדרומית וכי עליו לחפש בחוף הדרום מערבי של אמריקה הדרומית אחר ספינות גרמניות מבלי לדאוג לשמור על ריכוז ספינותיו, אך לא הודיע לו ש"ההגנה" לא תהיה כעת. נשלח אליו.[27]
עד סוף ספטמבר, התברר שדרזדן עברה לאוקיינוס השקט וספינותיו של קראדוק חיפשו ללא תוצאות כמה מעגנים שונים באזור טירה דל פואגו לפני שנאלצו לחזור לפורט סטנלי בפוקלנד כדי לחדש את מלאי הפחם ב-3 באוקטובר. בהתבסס על אותות רדיו שיורטו, האדמירליות ייעצה לו יומיים לאחר מכן שכנראה שייטת מזרח אסיה פונה לעברו, אם כי הוא לא קיבל את ההודעה עד 7 באוקטובר.[28]
המצוד אחר שייטת מזרח אסיה
בסוף אוקטובר היה לקראדוק מידע מודיעיני אמין כי שייטת מזרח אסיה הגיעה לחוף המערבי של אמריקה הדרומית. הצי של קראדוק היה חלש משמעותית מזה של שפה, והיה מורכב בעיקר מכלי שיט קשישים מאוישים על ידי צוותים חסרי ניסיון ברובם. עם זאת, הפקודות שקיבל מהאדמירליות היו דו-משמעיות; אף על פי שהם נועדו לגרום לו לרכז את ספינותיו יחד עם ספינת הקרב הישנה קאנופוס, קראדוק פירש אותם כהוראה עבורו לחפש ולהילחם עם כוחות האויב. הנחיות הבהרה מהאדמירליות פורסמו רק ב-3 בנובמבר, לאחר שהקרב כבר נערך.[29]
קרב קורונל
קראדוק איתר את הכוח של שפה ליד צ'ילה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של 1 בנובמבר, והחליט להיכנס לקרב, מה שפתח את קרב קורונל. מאחר שהייתה חסרת תועלת לשום דבר מלבד חיפושים, הוא שלח את סיירת הסוחר החמושה אוטרנטו. הוא ניסה לצמצם מיד את הטווח כדי שיוכל לירות עם תותחי 6 אינץ' שלו מטווח קצר יותר וכדי שהשמש השוקעת תהיה בעיני האויב, אבל פון שפה החזיק את הטווח מספיק גדול עד רדת החשכה, כשהסיירות הבריטיות נראו בבירור באור הדמדומים, בזמן שספינותיו הוסתרו בחושך. כוחו של קראדוק היה נחות מאוד מכיוון שהים הפתוח הפך את תותחי הסיפון הראשי של 6 אינץ' על גוד הופ ומונמאות' ללא שמישים, ועם צוותים מאומנים חלקית, שתי הסיירות המשוריינות של קראדוק הושמדו עם אבדן כל 1,660 אנשי הצוות, כולל קראדוק בעצמו; הסיירת הקלה גלאזגו הצליחה להימלט. קרב זה היה התבוסה הראשונה של הצי המלכותי בפעולה ימית מזה יותר ממאה שנים.[30]
ביציאה מפורט סטנלי הוא השאיר אחריו מכתב שיועבר לאדמירל הדוורת' מיו במקרה של מותו. בכך הוא העיר כי אין בכוונתו לספוג את גורלו של האדמירל, ארנסט טרוברידג', אשר הועמד לבית משפט צבאי באוגוסט על כך שלא הצליח להעסיק את האויב על אף שהסיכויים היו גבוהים נגדו, במהלך המרדף אחר ספינות המלחמה הגרמניות גבן וברסלאו. מושל פוקלנד ועוזרו של המושל דיווחו שניהם שקראדוק לא ציפה לשרוד את הקרב.[31]
אנדרטה לקראדוק, שפוסלה על ידי FW Pomeroy, הוקמה ב-York Minster ב-16 ביוני 1916.[32] קיימת אנדרטה נוספת לקראדוק בחצר הכנסייה של קתרינגטון, המפשייר. אנדרטה נוספת וחלון ויטראז' לזכרו של קראדוק קיימים בכנסיית הקהילה שלו בג'ילינג ווסט.[33] מאחר שאין לו קבר ידוע, הוא מונצח על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה באנדרטת הצי של פורטסמות'.[34]
חיים אישיים
קראדוק מעולם לא התחתן, אבל החזיק כלב שליווה אותו בים. הוא העיר שהוא יבחר למות במהלך תאונה בזמן ציד (הבילוי האהוב עליו), או במהלך פעולה בים.[35]
קישורים חיצוניים
- כריסטופר קראדוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 "Christopher George Francis Maurice Cradock". www.dreadnoughtproject.org. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dunn, pp. 9–14
- ^ Dunn, pp. 16–17, 214
- ^ Dunn, pp. 17–18
- ^ Dunn, pp. 18–19
- ^ Dunn, pp. 19, 23, 25–27
- ^ Dunn, pp. 30–33
- ^ "The London Gazette". No. Supplement: 27448. 26 ביוני 1902. p. 4189. נבדק ב-16 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dunn, p. 53
- ^ "The London Gazette". No. 27560. 2 ביוני 1903. p. 3525. נבדק ב-16 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "H.M.S. Leviathan (1901)". www.dreadnoughtproject.org. נבדק ב-16 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dunn, pp. 56–57
- ^ Dunn, pp. 68, 76–78
- ^ Quoted in Dunn, pp. 78–79
- ^ Dunn, pp. 67–69, 76–79
- ^ Dunn, pp. 88–92
- ^ Dunn, pp. 92, 94
- ^ Dunn, pp. 96–98
- ^ Dunn, p. 97
- ^ Transcript
- ^ Dunn, pp. 99–101
- ^ Corbett, pp. 45–47
- ^ Corbett, pp. 47–50
- ^ Corbett, pp. 51, 258–264
- ^ Corbett, p. 309
- ^ Corbett, pp. 290–291
- ^ Corbett, pp. 309–310
- ^ Corbett, pp. 310–315
- ^ Halpern, pp. 91–92
- ^ Dunn, p. 152; Halpern, p. 93
- ^ Massie, pp. 219–221
- ^ Dunn, pp. 180–181
- ^ Webster, Dave (5 במרץ 2011). "HMS Good Hope". Flickr. נבדק ב-30 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Search Results". www.cwgc.org. Commonwealth War Graves Commission. נבדק ב-30 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Massie, pp. 218–219
37028415כריסטופר קראדוק