RL10
מפרט RL-10 המקורי | ||||||||
ייעוד | מנוע רקטי | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
משפחה | RL-10 | |||||||
יצרן | פראט אנד ויטני (Pratt & Whitney) | |||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית | |||||||
גרסאות |
RL-10-B-2 RL-10-A-4-2 | |||||||
היסטוריית שיגורים | ||||||||
סטטוס | פעיל | |||||||
יחידות שיוצרו | למעלה מ-350 | |||||||
שיגור ראשון | 27 בנובמבר 1963 | |||||||
יכולת | ||||||||
כוח | 66.7 קילו ניוטון | |||||||
מתקף סגולי (בריק) | 410 שניות | |||||||
מתקף סגולי (בגובה פני הים) | 425 שניות | |||||||
שימוש בדלק | 16 ק"ג לשנייה | |||||||
זמן בעירה | 470 שניות | |||||||
|
RL-10 הוא מנוע רקטי אמריקאי ששוגר לראשונה ב-1963. המנוע מופעל באמצעות מימן נוזלי והיה הראשון מסוגו בארצות הברית. המנוע פותח ומיוצר על ידי חברת פראט אנד ויטני (Pratt & Whitney). גרסה מעודכנת של ה-RL-10 עדיין בשימוש במשגרים רבים. עד 2009 שוגרו מעל ל-350 מנועים מסוג זה.
היסטוריה
הניסוי הסטטי (ניסוי בו המנוע רתום לעמדת ניסוי קרקעית) של ה-RL-10 בוצע ב-1959. טיסת הניסוי הראשונה בוצעה ב-27 בנובמבר 1963. המנועים היו בשלב קנטאור של משגר אטלס.
נעשה שימוש במנועי ה-RL-10 בשלב השני של הסטורן 1 (שישה מנועים), בשלב השני של הדלתא 3 והדלתא 4 ובמשגר DC-X.[1][2] מאז ישנו שימוש ב-RL-10 (מנוע אחד או שניים) בשלב הקנטאור, לדוגמה במשגרי האטלס והטיטן.
במשך השנים היו הצעות לשימוש ב-RL-10 שלא יצאו אל הפועל, בין היתר שימוש בהם בסטורן 5 ובמעבורת החלל.
מאז שיגורו הראשון, יותר מ-350 מנועי RL-10 הגיעו לחלל, והביאו לחלל יותר מ-150 מטענים שונים. ה-RL-10 גם תרם להבאת חלליות וגשושיות לכל כוכבי הלכת במערכת השמש.
עיצוב נוכחי
ה-RL-10 עבר מספר רב של שדרוגים במשך השנים, כרגע הוא בשימוש בשתי גרסאות עיקריות.
RL-10-B-2
בשימוש בשלב השני של הדלתא 4 והיה בשימוש בשלב השני של הדלתא 3.
- דחף: 110.1 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 1152 שניות.
- גובה: 4.14 מטרים.
- קוטר: 2.21 מטרים.
- דלק: חמצן נוזלי ומימן נוזלי.
- שימוש בדלק: 3.5 ק"ג לשנייה (מחמצן 20.6 ק"ג לשנייה).
RL-10-A-4-2
בשימוש בקנטאור, השלב השני של אטלס 5 (מנוע אחד או שניים).
- דחף: 99.1 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 740 שניות.
- גובה: 2.28 מטרים.
- קוטר: 1.53 מטרים.
- דלק: חמצן נוזלי ומימן נוזלי.