תותח תעש 120 מ"מ
 | |
| תותח תע"ש 120 מ"מ מדגם MG253 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | תותח טנק |
| מדינה מייצרת |
 ישראל |
| שנת ייצור |
MG251: בשירות מ-1989 MG253: בשירות מ-2003 |
| דגם קודם | תע"ש MG251 |
| מידע טכני | |
| משקל | 3300 ק"ג |
| מרכב | טנק |
| צוות | 4 לוחמים (צוות טנק) |
| מערכות נשק | |
| קליבר | 120 מילימטרים (4.7 אינץ') |
| אורך קנה | 5.56 מטר / L46 |
| סוגי תחמיש | כדור טנק 120 מ"מ |
| זווית צידוד | 360 מעלות (צריח הטנק) |
| זווית עלרוד | עד שיפוע של 50% בהגבהה |
תותח תע"ש 120 מ"מ הוא סדרה של תותחי טנקים חלקי-קדח בקליבר 120 מילימטרים (4.7 אינץ') שפותחה ומיוצרת על ידי התעשייה הצבאית (תע"ש), ישראל. תותחים אלה מותקנים על גבי טנקי מרכבה סימן 3 (תותח דגם MG251) וסימן 4 (תותח דגם MG251-LR) הישראלים.
התותח פותח על בסיס תותח בקליבר 120 מ"מ ריינמטאל L44 של ריינמטאל הגרמנית אך לא מדובר בהעתק ברישיון, אלא פיתוח עצמאי של תע"ש. הדגם הראשון MG251 פותח בשנים 1983–1988 והוצג על מרכבה סימן 3 ב-1990, ואילו הדגם השני MG251-LR הוצג ב-2003 על מרכבה סימן 4. דגם נוסף, MG253, פותח עבור ה-M60T סברה. בשנת 1998 זכתה תע"ש בפרס ביטחון ישראל עבור פיתוח התותח, שהגביר את יכולתה של ישראל לייצר טנקים ללא תלות במדינות זרות (למעט תלות, שעדיין נותרה, בייצור חטיבת הכוח של הטנק). שני דגמי התותחים הם מתותחי הטנקים הטובים ביותר בעולם, ובמספר פרמטרים (כגון שרוול תרמי ומידות קומפקטיות) אף נמצאים ביתרון ניכר על מתחריהם.
עם מכירת תעש מערכות לאלביט מערכות המשיך פיתוח וייצור התותח באלביט.
היסטוריה
רקע
כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך התותח מחורק-הקנה בקליבר 105 מ"מ לכלי הנשק הראשי של רוב הטנקים המערביים. תותח בעל קנה-מחורק הוא תותח שבו על החלק הפנימי של הקנה חרוטים סלילים בורגיים שמטרתם לסובב את הקליע ובכך להקנות לו יציבות בעת מעופו באוויר (עקרון שימור תנע זוויתי ומומנט התמד). כושר החדירה של תחמושת חודרת שריון מסוג חץ המבוססת על חץ ממתכת בצפיפות גבוהה, תלוי באנרגיית הלוע שמספק התותח. עם התפתחות השריון של הטנקים, המוגבלות של אנרגיית הלוע שסיפק תותח ה-105 מ"מ נהייתה קריטית יותר למפתחי הטנקים. אומנם נעשו שיפורים בתותח ובתחמושת הקיימת, אך חברת ריינמטאל, אחת מחברות הנשק המובילות באירופה, החלה לפתח בשנת 1964 תותח חלק קדח (תותח עם קנה בו החלק הפנימי, הקדח, חלק) בקליבר 120 מ"מ, שהותקן לבסוף על טנקי הלאופרד 2 כעבור 15 שנה. תותח ה-120 מ"מ סיפק 50% יותר אנרגיית לוע, ובכך העלה את כושר החדירה של פגזי החץ. ישראל רצתה לרכוש את התותח, אך הדבר לא התאפשר מסיבות מדיניות, ולכן הטיל משרד הביטחון על תע"ש לפתח תותח 120 מ"מ ישראלי. הפיתוח החל ב-1983.
אפיון תכונות
צה"ל אפיין את הדרישות מהתותח:
- מידות חיצוניות שלא יחרגו מאלה של תותח ה-105 מ"מ, על מנת לאפשר הסבת טנקים קיימים לתותח החדש.
- כוח רתיעה ואורך רתיעה שלא יעלה על הקיים בתותח ה-105 מ"מ, למרות אנרגיית הלוע הגדולה יותר.
- צורת תפעול וירי הדומה לזו של תותח ה-105 מ"מ על מנת להקל על הקליטה והסבת צוותי חיל השריון.
- יכולות ירי בזוויות הגבהה גבוהות.
- התקנה חיצונית של הצריח בטנק המאפשרת החלפת התותח ללא פירוק הצריח מתוך הטנק.
הפיתוח והשימוש
התותח MG251 פותח בשנים 1983–1988 עבור טנק מרכבה סימן 3 והצליח לעמוד בכל הדרישות שהציב צה"ל. התותח נחשף לראשונה ב-1989 אז הוכרז כנשק הראשי של מרכבה סימן 3. בשנת 2003 הותקן דור ב' של ה-MG251, דגם MG251-LR, על מרכבה סימן 4.[1] עם מכירת תעש מערכות (התעשייה הצבאית IMI) לאלביט מערכות, המשיך ייצור התותח בחטיבת אלביט מערכות יבשה (שרכשה גם את סולתם מערכות).
תכנון, הנדסה וגרסאות
התותח (בשני דגמיו) דומה מאוד לתותח L44 של ריינמטאל המותקן על גבי טנקי המערכה לאופרד 2 הגרמני, M1 אברהמס, K1A1 של קוריאה הדרומית ו-Type 90 היפני. התותח שומר על הממדים הקומפקטיים יחסית של התותח הבריטי M68 בקליבר 105 מ"מ מחורק-הקנה המותקן על טנקי מרכבה סימן 1, מרכבה סימן 2 וטנקי ה-M60 פטון.
התותח מורכב מפלדה שחושלה בתהליך מיוחד על מנת לאפשר לו לעמוד בלחצים גבוהים יותר, מבלי לעבות את הדופן בצורה משמעותית לעומת תותח ה-105 מ"מ. קדח התותח (החלק הפנימי של הקנה) מצופה בכרום קשה כדי למנוע בלאי מכני ולהגדיל את אורך חיי הקנה.
התותח הוא חלק קדח על מנת להגדיל את אורך חיי הקנה וכן לאפשר ירי תחמושת חודרת שריון חזקה יותר, שמיוצבת על ידי סנפירים ולא על ידי ייצוב באמצעות סיבוב המגביל את ממדי וביצועי הפגז. כמו כן, תותח חלק קדח מאפשר, במידת הצורך, גם ירי של טילי נ"ט כגון להט.
תותח תע"ש משתמש במערכת רתיעה והחזרה שונה, המורכבת ממעכב (Retarder) קונצנטרי וריקופרטור (התקן שתפקידו לקלוט את החום המופק ולנצלו) פנאומטי, המחוברים לאצילי התותח. מערכת הרתיעה הייחודית מאפשרת עמידה ברתע גדול יותר (האופייני לתותחי 120 מ"מ) גם בזוויות הגבהה גדולות.
ישנם שני דגמים לתותח: MG251 ו-MG251-LR (שמכונה לעיתים תותח תע"ש דור ב'). הדגם ראשון הוא בעל שרוול תרמי שפותח בידי וישאי (אנ'), שבא עם מפנה גזים שניתן להסירו לתחזוקה ללא הסרת כל השרוול התרמי, בעוד שהדגם השני הוא בעל מערכת רתיעה מופעלת-גזים ושרוול תרמי חדש שפותח בידי חברת וישאי (אנ'). השרוול התרמי של התותח הישראלי נחשב לייחודי וביצועיו הם מהטובים בעולם בהפחתת אפקטים כמו כיפוף הקנה עקב הבדלי טמפרטורות והגברת דיוק הירי.
דגם מקוצר של התותח, MG253, פותח כדי להתאים לצריח של ה-M60 פטון והותקן על טנקי ה-M60T סברה שהושבחו לצבא טורקיה על ידי ישראל.
תחמושת
שני התותחים יורים תחמושת 120 מ"מ המבוססת על פגזים שפותחו ומיוצרים בידי תע"ש, בהם:
- פגז חץ-ח"ש שיכול לחדור כל שריון קיים (נכון ל-2010), גם בטווחים של מספר קילומטרים.
- פגז חלולן מיוצב סנפירים בעל דיוק גבוה גם בטווחים ארוכים וכושר הרס גבוה ביותר.
- פגז הכלנית - פגז רב-תכליתי היעיל כנגד חי"ר, חי"ר מחופר, חי"ר מבוצר, מבנים, בונקרים וביצורים, רק"מ רך ואף מסוקים מרחפים.
- פגז החצב - פגז בעל רש"ק נפיץ הכולל חומר נפץ IM ויחידות רסס מבוקר שנועד בעיקר כנגד מבנים וביצורים, אך יעיל גם כנגד רכב קרבי משוריין.
כל הפגזים כוללים תרמיל מתכלה על מנת לחסוך מקום בטנק וכרכוב ממתכת על מנת לעמוד בלחצי הירי הגדולים.
בנוסף מסוגלים התותחים לירות גם תחמושת 120 מ"מ תקנית של נאט"ו תוצרת גרמניה או ארצות הברית. שני הדגמים מסוגלים לירות את טיל הנ"ט להט.
מפעילים
- MG251:
- MG251-LR:
- MG253:
קישורים חיצוניים
- אל"מ אביאל רון, התותח המתקדם לטנק: 120 מ"מ של עוצמה, שריון 4, אפריל 1999, עמ' 51-50, באתר "יד לשריון"
- L44 (MG251/3) - 120mm Smoothbore Tank Guns, באתר התעשייה הצבאית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Elbit Systems Land Tank Ammunition Portfolio" (PDF). Elbit Systems. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 בינואר 2020. נבדק ב-12 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
37176016תותח תעש 120 מ"מ