KAI T-50 גולדן איגל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
KAI T-50 גולדן איגל
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון מתקדם, מטוס קרב רב-שימושי
ארץ ייצור קוריאה הדרומית
יצרן התעשייה האווירית של קוריאה (KAI)
טיסת בכורה 20 באוגוסט 2002
תקופת שירות 22 בפברואר 2005 – הווה (19 שנים)
משתמש ראשי חיל האוויר של קוריאה הדרומית
דגמים T-50, T-50B, TA-50
מחיר 21 מיליון דולר (2008)
ביצועים 
מהירות מרבית 1.4-1.5 מאך
דחף 78.7 kN
הנעה 
מנוע סילון טורבו-מניפה - ג'נרל אלקטריק F404-102

KAI T-50 גולדן איגל (באנגלית: KAI T-50 Golden Eagle) היא סדרת מטוסי אימון סילוניים, על-קוליים מתוצרת התעשייה האווירת של קוריאה, בקוריאה הדרומית, הנמצאים בתכנון ופיתוח מאז שלהי שנות ה-90. T-50 הוא המטוס העל-קולי הראשון מתוצרת קוריאה הדרומית ואחד ממספר קטן של מטוסי אימון על-קוליים בעולם. טיסת הבכורה של מטוס T-50 הייתה בשנת 2002 והוא נכנס לשירות בחיל האוויר הקוריאני בשנת 2005.

T-50 הוא מטוס אימון מתקדם אשר לו אף גרסאות לטיסה אווירובטית (T-50B) ולשימוש מבצעי (TA-50). בשנת 2011 הוכנסה לשירות בחיל האוויר הקוריאני טייסת מבצעית ראשונה של מטוס זה. דגם FA-50 גרסת מטוס רב-שימושי טס לראשונה בשנת 2011. בין השנים 2013–2016 ייוצרו 60 מטוסים מדגם FA-50.

נכון לשנת 2011 נמכרו 16 מטוסי קרב מדגם TA-50 לאינדונזיה ומדינות נוספות, בהן עיראק, פולין, הפיליפינים, וספרד הזמינו, או שוקלות להזמין מטוסים מסדרת T-50.

פיתוח המטוס

מקור

T-50 תוכנן במקורו כמטוס אימון, המסוגל לטיסה על-קולית, כדי לאמן טייסים בחיל האוויר של קוריאה הדרומית לקראת הטסת מטוסי F-16 פייטינג פלקון וF-15E סטרייק איגל הנמצאים בחיל האוויר הקוריאני וכדי להחליף מטוסי אימון מיושנים דוגמת T-38 טאלון וA-37 דרגונפליי. עד לתחילת יצור ה-T-50 יוצרו בקוריאה מטוסי אימון בעלי מנוע מדחף וכן מטוסי F-16 שיוצרו ברישיון אמריקאי. סדרת ה-T-50 היא בעלת דמיון רב לדגם F-16 פייטינג פלקון.

תחילתה של תוכנית הפיתוח בשנת 1992, אולם היא הוקפאה על ידי משרד האוצר והכלכלה הקוריאני עד לשנת 1995 בגלל מגבלות כלכליות. בשנת 1999 הושלם עיצובו הבסיסי של המטוס. חברת לוקהיד מרטין השתתפה בשיעור 13% מתקציב הפיתוח של המטוס, 17% מן התקציב באו מן התעשייה האווירית של קוריאה הדרומית ו-70% מתקציב ממשלת קוריאה הדרומית.

בחודש פברואר 2000 הוכרז רשמית על שמו של המטוס: T-50 גולדן איגל. יצור המטוס הראשון הושלם ב-14 בספטמבר 2001. טיסת הבכורה נערכה באוגוסט 2002. התעשייה האווירית הקוריאנית וחברת לוקהיד מרטין משווקות יחדיו את המטוס בשוק הבינלאומי. בחודש דצמבר 2003 הזמין חיל האוויר של קוריאה הדרומית 25 מטוסי T-50.

גרסאות משופרות

תוכנית פיתוח המטוס הורחבה מעבר לרעיון הראשוני של מטוס אימון מתקדם ופותחו דגם TA-50 כמטוס קרב קל ודגם FA-50 כמטוס קרב רב-שימושי הדומה למטוס F-16. דגם TA-50 מצויד בחימוש כבד יותר ממטוס האימון והוא נושא טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע מתקדמים. למטוס אף אפשרות התקנת ציוד לאיסוף מודיעין, זיהוי מטרות ולוחמה אלקטרונית. בפיתוח נמצאים דגמים נוספים, RA-50 ו-EA-50 אשר ישמשו במיוחד לטיסות מודיעין ולוחמה אלקטרונית.

דגם FA-50 הוא המתקדם ביותר מבין דגמי T-50. הוא מצויד במערכת מכ"ם מתקדם מדגם EL/M-2032 מתוצרת אלתא מערכות מישראל אשר הותאמו לצורכי המטוס על ידי חברת האלקטרוניקה הקוריאנית LG. למטוס יכולת נשיאת דלק משופרת, ומערכות אוויוניקה משופרות. מערכת המכ"ם מתוצרת אלתא נבחרה למטוס לאחר שגברה על מערכת מתוצרת לוקהיד מרטין. בחודש דצמבר 2008 זכתה התעשייה האווירית הקוריאנית בחוזה של ממשלת קוריאה הדרומית לשדרג ארבעה מטוסים מדגם T-50 לדגם FA-50 וזאת עד לשנת 2012. תוכנית ההצטיידות של חיל האוויר של קוריאה הדרומית היא ל-60 מטוס מדגם FA-60 עד לשנת 2013, וסך הכל מתוכננת רכישת 150 מטוסים מדגם זה אשר יחליפו מטוסי F-4 פנטום וF-5 הנמצאים עדיין בשירות.

עיצוב

עיצוב ה-T-50 שואב השראה בעיקר ממטוס F-16 פייטינג פלקון של לוקהיד מרטין, לשני המטוסים קווי דמיון רבים: השימוש במנוע בודד, מהירות, גודל, וטווח כלי הנשק. הניסיון שצברה התעשייה האווירית של קוריאה הדרומית ביצור מטוסי F-16 ברישיון מלוקהיד מרטין היווה קרש קפיצה בפיתוח סדרת T-50.

דגם מטוס האימון T-50 הוא דו-מושבי. למטוס חופה גבוהה מפולימר אקרילי המספקת ראות טובה לטייסים והיא במבחנים שנערכו נמצא שהיא מספקת הגנה לפגיעה של גופים במשקל כ-900 גרם במהירות 740 קמ"ש. סייג רום למטוס הוא 55,000 רגל וגוף המטוס עוצב לטיסה של עד 10,000 שעות טיסה. במטוס שבעה מכלי דלק בקיבולת כוללת של 2,655 ליטר, חמישה מהם בגוף המטוס ושנים בכנפיים. המטוס יכול לשאת 1,710 ליטר נוספים במכלים נתיקים. מטוס האימון נצבע בלבן-אדום.

בדגם T-50 מנוע סילון טורבו-מניפה יחיד תוצרת ג'נרל אלקטריק מדגם F404-102 המיוצר ברישיון על ידי חברת בת של תאגיד העניק הדרום קוריאני סמסונג. למנוע פותחה בשיתוף פעולה אמריקאי-קוריאני מערכת דיגיטלית לחסכון בדלק. במנוע אף מבער אחורי. המטוס מסוגל לפתח מהירות מרבית של 1.4-1.5 מאך. דחף מרבי למנוע עם מבער אחורי הוא 78.7 kN. לדגמים עתידיים נבחנים מנועים נוספים: דגם F414 של ג'נרל אלקטריק ודגם EJ200 של רולס רויס שיאפשר התאמה טובה יותר לחילות האוויר האירופים. שני המנועים אלה יספקו דחף טוב יותר מן המנוע הנוכחי.

חימוש וציוד

המטוס מצויד בשני תותחי 20 מ"מ פנימיים מתוצרת ג'נרל דיינמיקס מדגם A-50 המורכבים מאחורי תא הטייס. התותח הוא גרסת שלושה קנים של תותח M61 וולקן, עם תחמושת של 205 קליעים האחד. בקצות הכנפיים ניתן להרכיב שני טילי אוויר-אוויר AIM-9 סיידוויינדר ומתחת לכנפיים יש נקודות חיבור לכלי נשק נוספים. את המטוס ניתן לצייד אף בטילי אוויר-קרקע AGM-65 מאבריק ודגמים נוספים וכן בפצצות מצרר ופצצות לשימוש כללי.

את המטוס ניתן לצייד אף במערכת Sky Shield להגנה אלקטרונית מתוצרת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות וכן במערכות לאיסוף מודיעין ולזיהוי מטרות. דגמי TA-50 צוידו במערכת הנחיית פצצות SPICE מתוצרת רפאל ומערכות נשק נוספות. ניתן לשלב בדגם זה אף את טיל הפיתון, וטילי אוויר-ים, אף שאלה עדיין לא שולבו במטוס.

מכירות המטוס

דגם T-50 התמודד במכרז של חיל האוויר הפולני להזמנה של 16 מטוסים מול המטוס הבריטי הוק, שהיה בשימוש חיל האוויר הפיני ואשר שודרג על ידי חברת פטריה הפינית. בשנת 2010 פורסם מכרז חדש למטוס אימון מתקדם ומול ה-T-50 התחרו דגם הוק T2/128,‏ ו-M-346 האיטלקי, לאחר שהחברה הפינית יצאה מן המכרז, נותרו בו רק קוריאה הדרומית ואיטליה[1].

בחודש מאי 2011 הזמינה ממשלת אינדונזיה 16 מטוסים מדגם TA-50 לחיל האוויר שלה בעלות של 400 מיליון דולר[2]. הדגם שנמכר לאינדונזיה יאפשר את זיוודו כמטוס קרב קל.

עיראק ניהלה משא ומתן לרכישת מטוסי T-50, לאחר שלראשונה הביעה עניין במטוס בעת ועידת פסגה קוריאנית עיראקית שנערכה בסיאול ב-24 בפברואר 2009. בחודש אפריל 2010 פירסמה עיראק מחדש מכרז ל-24 מטוסי אימון ובין המתחרים במכרז נמצא אף מטוס T-50[3].

בשנת 2003 הוציא משרד הבטחון הישראלי מכרז למטוס אימון מתקדם עבור חיל האוויר הישראלי, אשר יחליף את מטוסי A-4 סקייהוק המיושנים[4]. המועמדים המובילים היו ה-T50 הדרום קוראני וה-M-346 האיטלקי (אף שנבחנו גם חלופות אחרות).[5]. על פי הערכות, ישראל תרכוש 20-30 מטוסי אימון מתקדם. בעת ההתמודדות במכרז הכריזה חברת התעשייה האווירית של קוריאה הדרומית כי במידה ותזכה במכרז תהיה מוכנה לפתוח קו ייצור לחלקים מן המטוס בישראל. בחודש פברואר 2012 הוכרז כי הזוכה במכרז חיל האוויר הישראלי למטוס אימון מתקדם הוא M-346 מאסטר מתוצרת איטליה[6].

מטוסי T-50 מתמודדים אף במכרזים של חילות האוויר של הפיליפינים, ואיחוד האמירויות הערביות.

נתוני המטוס

על פי נתוני היצרן וחברת לוקהיד מרטין[7][8]

מאפיינים כלליים

ביצועים

  • מהירות מרבית: 1.4–1.5 מאך
  • טווח: 1,851 ק"מ
  • סייג רום: 55,000 רגל
  • 'עומסי ג'י מרביים: -3/+8

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: KAI T-50 גולדן איגל
  • T-50 Family באתר התעשייה האווירית הקוריאנית (באנגלית)
  • T-50 Multirole Trainer באתר חברת לוקהיד מרטין (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ Poland Seeks Advanced Jet Trainers/ Light Fighters, Defense Industry Daily, October 30, 2011
  2. ^ Indonesia Orders 16 T-50s From Koreaj. aerospace daily and defense report, May 27, 2011
  3. ^ T/A-50 Golden Eagles for Iraq?. Defense Industry Daily, April 29, 2010
  4. ^ KAI steps up T-50 pitch to Israel. Flightglobal, May 6, 2011
  5. ^ הפתעה: חיל האוויר ישקול מטוסי אימון נוספים. IsraelDefense.co.il,‏ 19 ביוני 2011
  6. ^ מטוס ההדרכה הבא: ה-M-346 האיטלקי, ‏16 בפברואר 2012
  7. ^ T-50 Family. KAI
  8. ^ T-50 Golden Eagle Product Brochure. Lockheed Martin
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=KAI_T-50_גולדן_איגל&oldid=1439842"