תרופה פסיכיאטרית
תרופה פסיכיאטרית היא תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות נפשיות. תרופות פסיכיאטריות מכילות חומרים פסיכואקטיביים, שמשפיעים על תפקודו של המוח ובכך מטפלים בתסמינים שונים הקשורים להתנהגות, מצב רוח, קשב ועוד. זוהי אחת משיטות הטיפול המקובלות בפסיכיאטריה, לצד סוגים נוספים של טיפול פסיכיאטרי.
מנגנון פעולה
ערך מורחב – חומר פסיכואקטיבי
חומרים פסיכואקטיביים, ובכללם גם התרופות הפסיכיאטריות, משפיעים בדרכים שונות על פעילותם של מוליכים עצביים בתוך מערכת העצבים, אשר מעבירים את האותות דרך סינפסות בין תאי העצב.
השפעתן של התרופות הפסיכיאטריות נגזרת מהמסלולים העצביים במוח שעליהם היא פועלת. למשל, המוליך העצבי סרוטונין מעורב בויסות של מצב הרוח והתגובות הרגשיות. בהתאם לכך, רבות מהתרופות המשמשות לטיפול בדיכאון גורמת בצורה זו או אחרת להעלאה של רמת הסרוטונין במוח ובכך מסייעות לויסות מצב הרוח הדיכאוני.
מכיוון שסמים פסיכואקטיביים לרוב משפיעים על מספר מעגלים עצביים במקביל, שימוש בתרופות פסיכיאטריות כולל במרבית המקרים תופעות לוואי נפשיות או מוטוריות. כמו כן, חלק מהתרופות הפסיכיאטריות עלולות לגרום לתלות גופנית וגם להתמכרות.
סוגים של תרופות פסיכיאטריות
נהוג לחלק את התרופות הפסיכיאטריות למספר משפחות, בהתאם להפרעות הנפשיות בהן הן מיועדות לטפל:
- תרופות נוגדות דיכאון – משמשות לטיפול בהפרעות מצב רוח כגון דיכאון, דיסתימיה והפרעת אישיות גבולית. נוגדי דיכאון בולטים כוללים תרופות מסוג SSRI (וביניהן הפרוזק), תרופות טריציקליות ומעכבי MAO. תרופות נוגדות דיכאון בדרך כלל מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות, והן נלקחות לפרקי זמן ארוכים של חודשים או שנים.
- תרופות נוגדות חרדה – משמשות לטיפול בהפרעות חרדה. התרופות הבולטות שמשמשות נגד חרדה הן תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (לדוגמה ואליום), אשר נעשה בהן שימוש רפואי גם בתור תרופות הרגעה. בחלק מהמקרים הטיפול בחרדה נעשה באמצעות תרופות נוגדות דיכאון.
- תרופות אנטי-פסיכוטיות – משמשות לשליטה על פסיכוזה, בעיקר בהפרעות כמו סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית. נהוג לחלק אותן לתרופות טיפוסיות, שהן הדור הראשון של תרופות אלו, ולתרופות לא טיפוסיות שפותחו בשלב מאוחר יותר ומתאפיינות בפחות תופעות לוואי.
- מייצבי מצב רוח – מטפלים בהפרעות המתאפיינות בתנודתיות רבה של מצבי רוח, ובמיוחד הפרעה דו-קוטבית.
- סמים ממריצים – משמשים בפסיכיאטריה לטיפול בהפרעות שונות, ובמיוחד בהפרעת קשב וריכוז. דוגמה בולטת היא התרופה מתילפנידאט, המוכרת בשם "ריטלין".
חלוקה כימית
ניתן לחלק תרופות פסיכואקטיביות שונות על פי סוג המולקולה של החומר הפעיל בתוכן.
- מולקולות אנאורגניות: קבוצה קטנה מבחינת כמות התרופות השתייכות לקבוצה היא קבוצת המולקולות האנאורגניות הקטנות. חומרים אלו הם באופן כללי רעילים יותר ונפוצים פחות. התרופה המאפיינת את הקבוצה היא הליתיום (ליקרביום - lithium carbonate), תרופה רעילה ביותר, בעלת חלון תרפויטי צר, המשמשת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה).
- מולקולות ביולוגיות גדולות: קבוצה קטנה של מולקולות ביולוגיות שלמות ברמת החלבון, או חומצת הגרעין. הנציגים הבודדים של קבוצה זו כיום, הם הנוגדנים להזרקה. נוגדנים משמשים היום במחקר ובקליניקה לחסימה סלקטיבית של אתרים ספציפיים. גם טיפול גנטי יכלל בקבוצה זו.