תמר גולן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר תמר גולן (18 בדצמבר 1933, חיפה – 30 במרץ 2011, חיפה) הייתה עיתונאית, דיפלומטית ואשת אקדמיה ישראלית, חוקרת מדינות אפריקה. כיהנה כשגרירת ישראל באנגולה בשנים 1994–2001, ככתבת במעריב ובכלי תקשורת נוספים וכמרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
בעקבות המעורבות החשאית שלה בפעילויות מדיניות מחוץ לישראל[1], יש שסברו כי היא סוכנת מוסד, אך בראיון איתה גולן הכחישה זאת[2].
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בחיפה. כנערה הייתה פעילה בקן "השומר הצעיר" בעיר ולמדה בבית הספר "חוגים". שירתה בצה"ל בגרעין נח"ל, ובשנת 1953 עברה לגור בקיבוץ להב, שם פגשה את אביהו גולן ונישאה לו. בני הזוג גולן יצאו לאתיופיה בשנת 1961, בשליחות של משרד החוץ, כדי ללמד שם במכללה. בזמן שהותם שם נהרג אביהו גולן בתאונת דרכים.
גולן יצאה לניו יורק בשליחות הסוכנות היהודית. שם סיימה לימודי דוקטורט במשפט וממשל באוניברסיטת קולומביה היוקרתית, עם התמחות באפריקה.
בתום מלחמת ששת הימים מונתה לשליחת העיתון "מעריב" באפריקה, ולתקופה קצרה גם כשליחת "על המשמר"[3][4]. באותה תקופה גם שידרה בעבור גלי צה"ל, וכן שימשה כשליחת הבי-בי-סי והשבועון הלונדוני "האובזרבר". בשנות ה-70 עברה לפריז ושם שימשה ככתבת "מעריב"[5]. בפריז הייתה מקושרת לפעילים פוליטיים ולפעילי זכויות אדם מכל העולם. באחת משליחויותיה העיתונאיות נסעה לסוריה[6].
במקביל לעבודתה העיתונאית, סייעה למערכת הביטחון והעבירה מידע על מדינות אפריקה, בין היתר מידע שאספה במהלך פגישותיה כעיתונאית עם מנהיגי היבשת. בתקופה בה התגוררה בפריז סייעה במאמצים להשיג מידע על גורלו של רון ארד, ואף קיבלה על כך עיטור באופן רשמי.
בשנת 1994 מונתה לשגרירה הראשונה של ישראל באנגולה ושימשה בתפקיד כשבע שנים. בסיום כהונתה כשגרירה חזרה לאנגולה, לבקשת נשיא הרפובליקה, כדי לסייע בכינון הוועדה הלאומית ללוחמה במוקשים, וזאת כמומחית מטעם האו"ם[7].
כשסיימה את שליחותה חזרה להתגורר בקיבוץ להב והייתה פעילה בולטת של ארגון מחסום ווטש[8]. היא הייתה מיוזמי הקמת התוכנית לימודי אפריקה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 2009 ייסדה את מרכז אפריקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מרכז רב תחומי העוסק בקידום מחקר, הוראה, שיתופי פעולה אקדמיים, כנסים ואירועי תרבות ופרויקטים חברתיים והתנדבותיים ביבשת. המרכז כיום נקרא ע"ש תמר.
לאחר שבריאותה התדרדרה, שמה קץ לחייה ב-30 במרץ 2011[9]. במכתב אותו השאירה כתבה כי היא עייפה מלהרגיש כמו דון קישוט לנוכח ”המציאות ההופכת את העם שלנו והמדינה שלנו למפלצת נוראית של כיבוש אכזרי, וחלקים בעלי אופי פשיסטי”, ולנוכח המצב בחוף השנהב ובאנגולה.
חיים אישיים
תמר גולן הייתה נשואה לאביהו גולן, אותו הכירה בקיבוץ להב בעת שהתגוררה שם. אביהו גולן נהרג לנגד עיניה מפגיעה של משאית צבאית באתיופיה. מאז לא נישאה. היה היתה בקשר אישי עם שגריר ניגריה בקונגו, בנו של אמיר מוסלמי, בשם כבירו. היא נאלצה לעזוב את קונגו ולהיפרד ממנו, לאחר שחלתה כתוצאה מניסיון הרעלה שנועד לחבל בקשר, והצליח. כמו כן היתה בקשר אישי עם מי שהיה המפקד הכללי של צבא מצרים, הגנרל מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי, לאחר שהודח מתפקידו כשר המלחמה בידי הנשיא אנואר סאדאת. אנשי המודיעין הישראלי והמודיעין המצרי ידעו על הקשר עם הגנרל המודח, אך לא התערבו בכך.
דמותה הייחודית
תמר גולן הייתה עיתונאית יוצאת דופן במידה רבה, ופעילותה העיתונאית חרגה פעמים רבות מהמקובל במקצוע. היא בלטה גם בהופעתה החיצונית, במסעותיה באפריקה כשהיא לבושה תמיד בלבן, מאז שבן-זוגה הראשון נהרג.
בנוסף לתואר הדוקטור שרכשה, היא העמיקה מאד את ידיעותיה על ארצות אפריקה במהלך עבודה העיתונאית, ואף שימשה מומחית מטעם האו"ם. היא השתמשה בכישוריה האישיים כדי לבנות קשרים עם בעלי תפקידים רמי דרג. אולם לא ידוע על קשר קרוב שיצרה רק כדי להשיג ידיעה או לקדם אינטרס מדיני, ונראה שקשריה נבעו ממניעים אישיים אמיתיים.
בנוסף להיותה עיתונאית מדווחת, עסקה בפעילות מדינית, דיפלומטית, מודיעינית, הומניטרית ובפעולות ייעוץ לממשלות של מדינות היבשת; על פי עדותה, ניסתה ככל יכולתה להפריד בין התחומים, אך הודתה, שלא תמיד הצליחה בכך[2]. פעילותה הייחודית כעיתונאית המעורבת רגשית במושא הדיווח עוררה שאלות אתיות באשר למידת ההשפעה של העיתונאי של המאורעות[10]. לדוגמה, בשנת 2009 סיפרה שבזכות ידידותה עם חסן תוהאמי החלו להתקיים מפגשים חשאיים בין מנהיגים ישראלים למצריים, ואלו היו בין הגורמים שהביאו לביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת, ולהסכם השלום. מיד אחרי הביקור, הייתה בין העיתונאים הראשונים שביקרו ודיווחו מקהיר.
גולן ראתה עצמה כמחויבת בראש ובראשונה לרווחתם של בני אדם, וטענה שלשם כך ויתרה פעמים רבות על סיפורים עיתונאיים חשובים, במקרים שבהם פרסום הסיפור עלול היה לפגוע בפעילותה ההומניטרית. למשל: עיסוקה למען פירוק שדות מוקשים, שגרמו לנפגעים רבים, בעיקר ילדים[2]. ובנוסף לכל אלה, שימשה כשגרירה במשך תקופה ארוכה מהמקובל; ולאחר שסיימה את תפקידה הדיפלומטי, המשיכה לפעול באותה מדינה בתחום הומניטרי, וללא קשר למדינת ישראל.
ספריה
- שחור-לבן, לבן-שחור: ראשי פרקים באפריקה של ימינו, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988[11]
- אפריקה, אפריקה, הוצאת דומינו, 1988 (עם אמנון דנקנר)[12]
- גורילות ודיפלומטיה, הוצאת עם עובד, 2006 (עם ד"ר תמר רון)[13]
קישורים חיצוניים
- לזכרה של תמר גולן מתוך אתר מרכז אפריקה על שמה, אונ' בן-גוריון
- יוסי מלמן, רציתי לשנות את העולם, באתר הארץ, 7 ביוני 2006
- גדעון לוי, תמר גולן, אשת האקדמיה ושגרירת ישראל באנגולה לשעבר, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 31 במרץ 2011
- עידו דיסנצ'יק, הגדולה מכולם: חייה של הלוחמת תמר גולן, באתר nrg, 31 במרץ 2011
- אמירה לם ורונן ברגמן - דפי תמר, ידיעות אחרונות, 7 ימים - 8 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ יורם פרי, דיפלומטיה ותקשורת: מי מוביל את מי? (עמ' 22), אוניברסיטת תל אביב, 12 ביוני 2006
- ^ 2.0 2.1 2.2 "רציתי לשנות את העולם", מאת יוסי מלמן, "הארץ" 7.6.2006
- ^ תמר גולן, מליאופולדוויל עד קינשאסה, על המשמר, 15 בספטמבר 1967
- ^ עתונאית ישראלית גורשה מניגריה, למרחב, 12 באוגוסט 1970
- ^ סופרת "מעריב" סייעה באירגון פגישת רבין - נשיא חוף השנהב, מעריב, 6 בפברואר 1977
- ^ "תמיד על המשמר," מאת רפי מן, באתר "העין השביעית"
- ^ יוסי מלמן, מלחמות ישראל באנגולה, באתר הארץ, 2 בינואר 2002
- ^ יוסי מלמן, רציתי לשנות את העולם, באתר הארץ, 7 ביוני 2006
- ^ יעל געתון, חוקרת אפריקה תמר גולן שמה קץ לחייה; "הגוף בגד בה, היא לא יכלה", באתר הארץ, 1 באפריל 2010
- ^ "מודלים של השפעה ושיתוף פעולה", מאת יורם פרי, בתוך רב שיח מטעם מכון פרס לשלום ואוניברסיטת תל אביב
- ^ אבי מורגנשטרן, שם הרי גולן, מעריב, 19 בינואר 1987
- ^ דב אלפון, הרפתקאות בג'ונגל, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
- ^ היועצת והשגרירה, באתר הארץ, 24 ביוני 2006
29557214תמר גולן