תח'ת-י סולימאן

תח'ת-י סולימאן (כס שלמה)

**אתר מורשת עולמית**
	האגם הארטזי בכס שלמה
	האגם הארטזי בכס שלמה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
מדינה	איראן
	; ; (למפת איראן רגילה) טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב; הסעודית; ק. אי. ע. הים; הכספי; המפרץ; הפרסי; מפרץ עומאן תח'ת-י סולימאן

ערך זה עוסק באתר ארכאולוגי באיראן. אם התכוונתם להר "קדוש" בקירגיזסטן, ראו הר סולאימאן.

תח'ת-י סולימאן (פרסית تخت سلیمان - "תח'ת-י סולימאן" או "כס שלמה") או מקדש האש של אזרגושנאספ (בפרסית: آتشکده آذرگُشنَسب) סמוך לעיר תכאב (تکاب; כורדית Tikab) במחוז מערב אזרבייג'ן בצפון-מערב איראן, הוא אתר ארכאולוגי ששימש כמרכז זראוסטרי בתקופת הסאסאנים במאה ה-6 ובמאה ה-7, ונבנה באופן חלקי בתקופת האימפריה המונגולית במאה ה-13. בשנת 2003 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

האימפריה הסאסאנית שהתקיימה בין המאה ה-3 למאה ה-7 השיבה את הדומיננטיות הפרסית לרמות איראן, לאחר שאלה נשלטו משך 600 שנים על ידי התרבות ההלניסטית ועל ידי הפרתים. הסאסאנים ביססו סגנון אדריכלי אשר שאב הן מהמקורות האחמנים והן מההשפעות ההלניסטיות והפרתיות, וסגנון זה השפיע מאוחר יותר על האדריכלות האסלאמית. בשל חשיבותם של האש והמים בתרבות הפרסית והזראוסטרית, נמשכו הפרסים לאזורים של פעילות געשית, בפרט כאשר הייתה בהם גם נוכחות של גופי מים. הסאסאנים החיו את הזרסטרואיזם, העניקו לו מעמד של דת רשמית ובנו מקדשים לעבודת האש. עוד סגדו הסאסאנים לאלילה אנאהייתה (آناهیتا); Anahîta), שהייתה אלילת המים והאדמה.

המקדש שבנו הסאסאנים באתר הגעשי בתח'ת-י סולימאן נקרא תחילה "אזרגושנאסב" (آتشکده آذرگشسب - "מקדש האש של האבירים"), וקיבל את שמו הנוכחי - כס שלמה - רק לאחר הכיבוש התימורי את האזור. המכתש הסמוך הניצב בראשו של הר געש מכונה זנדאן-י סולימאן (زندان سلیمان - "כלא שלמה"), והוא היה מוקד לפולחן כבר במהלך האלף ה-1 לפנה"ס. המכתש מוקף בשרידי מקדשים מתקופה זו, ובעבר היה מלא מים אך לאחר מכן יבש.

עם קום האימפריה הסאסאנית איבד כלא שלמה את חשיבותו, והסאסאנים התמקדו בבנייה באזור כס שלמה. הבנייה במקום החלה באמצע המאה ה-5 בתקופתו של המלך פירוז הראשון, והאתר היה לאחד משלושת המקדשים המלכותיים בממלכה כמאה שנה לאחר מכן, החל בתקופתו של כוסרו הראשון (שני האחרים לא אותרו). חשיבותו של האתר גדלה עם אימוץ פולחן האלילה אנאהיתה, ומקדש לכבודה הוקם במקום. סביב המתחם התפתח יישוב, אך האתר חרב בשנת 627 בידי הצבא הביזנטי.

האתר שב ונבנה באופן חלקי בתקופת המונגולים במאה ה-13. במקום הוקם ארמון מלכותי, ומקדש האש וחלק מהמבנים סביב כס שלמה חודשו. החל באמצע המאה ה-14 החל האתר לשקוע וננטש בהדרגה. הוא התגלה ב-1819 ונערכו בו מספר מחקרים, אך רק בשנות השבעים של המאה ה-20 בוצע במקום סקר מקיף.

בשל ייחודו של המקום ותופעות הטבע שבו, נקשרו בו מספר אגדות שייחסו לו קשר אל שלמה, ולהבדיל אותו האיש והגביע ה"קדוש", אל גן עדן ועוד. לפי האגדה הידועה ביותר, שלמה המלך כלא במכתש שדים ומפלצות, ומכאן שמו.

האתרים החשובים

כס שלמה (תח'ת-י סולימאן - מפה: 1) - האתר ממוקם על משטח מורם בצורת אליפסה שאורכו כ-550 מטר ורוחבו כ-300 מטר, והוא נישא לגובה של כ-60 מטר מעל המישור. במרכזו אגם קטן שמקורו במעיין ארטזי ועומקו כ-120 מטר. המקדש הסאסאני במקום הוקף בחומת אבן בגובה של 13 מטר שבה קובעו שני שערים (בצידה הדרומי ובצידה הצפוני) ולאורכה הוקמו 38 מגדלים. המבנים העיקריים הם בצידו הצפוני של האגם והם ערוכים בצורת מרובע שבמרכזו מקדש האש. ממזרח למתחם זה מקדש נוסף שיוחד לאש התמיד ומזרחית לאחרון מקדש לאלילה אנאהיתה. ממערב למקדשים שוכן הארמון המלכותי.

כלא שלמה (זנדאן-י סולימאן - מפה: 2) הוא מכתש בראשו של הר געש, כ-3 ק"מ צפונית-מערבית לכס שלמה. ההר נישא לגובה של 100 מטר מעל סביבתו והמכתש במרכזו הוא בעומק של 80 מטר ובקוטר של 65 מטר.

מצודת בלקיס (מפה: 4) על שמה של בלקיס מלכת שבא, שוכנת על הר בגובה של 3,200 מטר, כ-7.5 ק"מ צפונית-מזרחית לכס שלמה. המצודה שבראש ההר משתרעת על שטח של כ-3,000 מ"ר ונבנתה מאבן חול צהובה בתקופת הסאסאנית. נראה כי במצודה זו שכן מקדש אש נוסף.