תחותמס השני
תחותמס השני (בתעתיק קלאסי לאנגלית: Thutmose ולעיתים Thutmosis או Tuthmosis) היה הרביעי בפרעוני השושלת השמונה-עשרה של מצרים העתיקה. הוא בנה מונומנטים קטנים אחדים וערך שני מסעות מלחמה קטנים, אך מלבד אלה לא עשה דבר בעל חשיבות של ממש בימי מלכותו, והיה נתון ככל הנראה להשפעתה החזקה של אשתו חתשפסות. תקופת שלטונו מתוארכת בדרך כלל מ-1493 עד 1490 לפנה"ס. גופתו החנוטה נתגלתה לצד מומיות נוספות של מלכי מצרים בקבר חבוי בדיר אל-בחרי, מעל מקדש הקבורה של חתשפסות, והיא מוצגת כיום במוזיאון המצרי בקהיר.
משפחתו
תחותמס השני היה בנם של תחותמס הראשון ומוטנופרט, אשתו השנייה במעלה. מאחר שמעמדו היה נחות מזה של אמנמס, בנו בכורו של תחותמס הראשון, נשא לאישה את אחותו החורגת חתשפסות כדי להבטיח לעצמו בבוא היום את המלוכה. הוא דיכא בהצלחה התקוממויות שפרצו בנוביה ובלבנט וניצח קבוצה של שבטי נוודים, אך בראש מסעות מלחמה אלה עמדו מצביאיו ולא הוא עצמו. הדבר מלמד, לדעת החוקרים, כי עלה לכס המלוכה בעודו קטין. חתשפסות ילדה לו בת, נפרורע, אך הוא העמיד גם יורש זכר מאשה שנייה בשם איסט, הלא הוא תחותמס השלישי.
ארכיאולוגים אחדים סבורים, כי העוצמה האמיתית מאחורי הכתר בתקופת שלטונו של תחותמס השני הייתה בידי אשתו חתשפסות, וזאת בשל הדמיון למדיניות הפנים והחוץ בהם נקטה לימים בתקופת שלטונה היא, וגם בשל טענתה כי אביה הועיד אותה כיורשתו. היא מונצחת בתבליטים אחדים על שער הכניסה בכרנך המתוארכים לתקופת מלכותו של תחותמס השני, בהם היא מוצגת הן עם בעלה הן לבדה.[1] עם מות תחותמס השני שימשה כעוצרת הממלכה של יורשו תחותמס השלישי, שהיה עדיין ילד, אך לימים הכתירה עצמה לפרעה. הדבר מתברר מן העובדה כי "אנשי המלכה החליפו למעשה את שמו של המלך הילד בכמה מקומות עם הקרטושים שלה" על גבי השער.[2]
מנתון, ההיסטוריון המצרי-הלני בן המאה ה-3 לפנה"ס, מספר כי תחותמס השני שלט 13 שנים, אך החוקרים מטילים ספק רב בנכונותה של קביעה זו, ואחדים מהם אף מרחיקים וסבורים כי שלט במצרים שלוש שנים בלבד.[3] משך תקופת מלכותו עדיין שנוי במחלוקת.
תקופת מלכותו
חוקרי מצרים העתיקה חלוקים ביניהם בדבר נכונות רשימת השושלות של פרעוני מצרים שמביא מנתון בחיבורו "אפיטומה", והסכמה מעטה קיימת ביניהם גם ביחס לעדויות הספורות לתקופת מלכותו ששרדו לימינו. ראשוני החוקרים נוטים לחשוב כי מלכותו נמשכה 13 שנים, בעוד המאוחרים שביניהם סבורים כי הייתה קצרה יותר ונמשכה 3-4 שנים, וזאת בשל מיעוט החרפושיות והמונומנטים הנושאים את שמו. אפשר לשער מתי החלה מלכותו של תחותמס השני על פי הזריחה השמשית של הכוכב סותיס (תחילת "השנה הגדולה" במצרים) בתקופת מלכותו של אמנחותפ הראשון (הפרעה השני בשושלת ה-18); חישובים אלה מראים כי תקופת מלכותו של תחותמס השני נמשכה מ-1493 עד 1479 לפנה"ס,[4] אך בשל חוסר הוודאות בדבר מועדה של הזריחה השמשית אפשר שימי שלטונו נמשכו מ-1513 עד 1499 לפנה"ס. ברם, מכיוון שאיננו יודעים בוודאות כמה שנים נמשכה מלכותו, לא מן הנמנע כי החלה שנים אחדות קודם לכן. מכל מקום, רוב החוקרים מתארכים את תקופת שלטונו מ-1493 או 1492 לפנה"ס עד 1479 לפנה"ס.[5][6]
הנימוקים בעד תקופת מלכות קצרה
אינני (Ineni), הארכיטקט ופקיד המלכות בתקופת פרעוני השושלת ה-18, שהיה כבר זקן כשעלה תחותמס השני לכס המלוכה, האריך שנים כל תקופת שלטונו ומת בימי מלכותה של חתשפסות.[7] זאת ועוד, שמו של תחותמס השני מוזכר פעמים בודדות בכתובות הקבורה האוטוביוגרפיות של פקידי הממלכה החדשה ובמונומנטים מאותה תקופה. לא ניתן למנות במדויק את מספר המונומנטים מתקופת מלכותו ולהשתמש בנתון זה כדי לשער כמה שנים נמשכה, משום שחתשפסות מחקה את שמו ממרביתם, ואילו תחותמס השלישי חקק אותו מחדש ללא אבחנה על גבי מונומנטים אחרים.[8] ברם, מלבד כמה לבני בניינים שהוקמו על ידו בסמנה, קומה ואלפנטינה ושרדו לימינו, המונומנט העיקרי היחיד שהותיר אחריו תחותמס השני הוא שער כניסה מאבן גיר, שניצב פעם בחזית החצר הקדמית של הפילון הרביעי בכרנך. אפילו מונומנט זה לא הושלם בימי חייו אלא רק בימי בנו תחותמס השלישי, "רמז למלכותו קצרת-ימים."[9] לימים פורק שער הכניסה ואבניו נוצלו להקמת בסיס הפילון השלישי שבנה אמנחותפ השלישי.[10] ב-1987 פרסם לוק גבולד (Luc Gabolde) מחקר חשוב, המשווה מבחינה סטטיסטית בין מספר החרפושיות ששרדו מימיהם של תחותמס הראשון, תחותמס השני וחתשפסות.[11] בניגוד להשחתת מונומנטים, מחיקת שמות החקוקים על חרפושיות היא בלתי מעשית וחסרת תועלת בשל גודלן הזעיר וחשיבותן הפחותה, ולכן ערכן להכרת תקופה זו רב הרבה יותר. תקופת מלכותה של חתשפסות נמשכה, לדעת החוקרים, 21 שנים ו-9 חודשים. גבולד מבליט במחקרו את מיעוט החרפושיות שבידינו הנושאת את שמו של תחותמס השני בהשוואה לאלו של תחותמס הראשון וחתשפסות; לדוגמה, פלינדרס פטרי מונה במחקרו הישן על חותמות חרפושיות 86 חותמות של תחותמס הראשון, 19 של תחותמס השני ו-149 של חתשפסות, בעוד ג'ייגר במחקריו המאוחרים יותר מונה סך של 241 חותמות הנושאות את שמו של תחותמס הראשון, 463 של חתשפסות ו-65 בלבד של תחותמס השני.[12] על כן, אלא אם יוצר מספר נמוך בצורה בלתי רגילה של חרפושיות תחת תחותמס השני, הדבר מצביע כי תקופת שלטונו הייתה קצרה. על בסיס זה משער גבולד כי תחותמס הראשון מלך 11 שנים, ואילו תחותמס השני – 3 שנים מלאות.
הנימוקים בעד תקופת מלכות ארוכה
תקופת שלטונו של תחותמס נחשבת עדיין באורח מסורתי כבת 13 או 14 שנים. אומנם ניתן לפרש את הנאמר בכתובת האוטוביוגרפית של אינני כסימן לתקופת מלכות קצרה, אך אינני מכנה את תחותמס גם בשם "נץ בקן", רמז אפשרי להיותו עדיין ילד בעת הכתרתו לפרעה.[13] מאחר שהספיק להביא לעולם שני ילדים – נפרורע ותחותמס השלישי – סימן הוא כי צריך היה לשלוט תקופה ארוכה של 13 שנים כדי שיוכל להגיע לבגרות ולהקים משפחה. האגיפטולוג הגרמני יורגן פון בקראט משתמש בנימוק זה כדי לבסס את הטענה בעד מלוכה בת שלוש-עשרה שנים.[14] אלן גרדינר מציין בספרו, כי ז'ורז' דארסי זיהה ב-1900 מונומנט המתוארך לשנה ה-18 למלכותו של תחותמס,[15] אף שמקומו המדויק אינו ידוע.[16] כתובת זו מיוחסת כיום על ידי רוב החוקרים לחתשפסות, אשר אין ספק כי שלטה לפחות 18 שנים. פון בקראט מציין כי תאריך שנת שמונה-עשרה למלכות מופיע בשרידי כתובת של פקיד מצרי, ומוסיף כי הוא מתייחס כנראה לשם המלכות (praenomen) של חתשפסות, Maatkare, ששונה מ-Aakheperenre Thutmosis II, רמז למחיקת שמו של תחותמס השני המת.[17] עובדה מענינת היא, כי חתשפסות חגגה את יובל השלושים (Sed festival) להכתרתה בשנה השש-עשרה למלכותה; פון בקראט סבור כי האירוע נחגג 30 שנים אחרי מות אביה, תחותמס הראשון, שלדבריה הוא שהועיד אותה ליורשתו. הדבר יוצר חלל של 13 עד 14 שנים, שאותו יכולה למלא תקופת מלכותו של תחותמס השני, בין זו של תחותמס הראשון לזו של חתשפסות.[18]
מערכותיו הצבאיות
זמן קצר לאחר הכתרת תחותמס פרץ מרד בממלכת כוש, כפי שאירע לעיתים קרובות בעת חילופי השלטון במצרים הפרעונית. הממלכה הנובית שועבדה כולה עוד בימיו של תחותמס הראשון,[19] אך מורדים אחדים מ-Khenthennofer התקוממו, והמתיישבים המצרים נסוגו אל מבצר שנבנה על ידו.[20] בשל גילו הצעיר של תחותמס השני, הוא לא יצא בראש הצבא אל נוביה, אלא שלח את קציני הצבא של אביו שדיכאו את המרידה ללא קושי.[21]
תחותמס נלחם גם נגד שבטי השסו הנוודים במדבר סיני, מערכה הנזכרת בכתובת האוטוביוגרפית של פקיד המלכות Ahmose Pen-Nekhbet ששירת תחתיו.[22] האגיפטולוג קורט היינריך זתה מזכיר מסע צבאי גדול יותר אל רתנו העילית, היא סוריה בפי המצרים, במהלכו הגיעו החיילים המצריים עד מקום הנקרא ניי, בו צד תחותמס הראשון פילים לאחר שחצה בדרכו חזרה את נהר הפרת .[23] הלחימה נגד שבטי השסו התנהלה ככל הנראה תוך כדי המסע אל סוריה.
המומיה
גופתו החנוטה של תחותמס השני התגלתה ב-1881 בקבר חבוי בדיר אל בחרי. היא נטמנה שם יחד עם מומיות של פרעונים אחרים מן השושלות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, וביניהם יעחמס הראשון, אמנחותפ הראשון, תחותמס הראשון, תחותמס השלישי, רעמסס הראשון, סתי הראשון, רעמסס השני ורעמסס התשיעי.
תכריכי המומייה הוסרו על ידי האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו ב-1 ביולי 1886. קיים דמיון רב בין צורת הראש ותווי הפנים של המומייה לאלו של מומיית תחותמס הראשון, שהיה ככל הנראה אביו. גופתו החנוטה של תחותמס השני ניזוקה קשות על ידי שודדי קברים עוד בעת העתיקה, ידו השמאלית נשברה בפרק הכתף, זרועו נתפרדה מן המרפק וידו הימנית נגדעה מתחת למרפק. בטנו וחלק גדול מחזהו רוטשו, כפי הנראה בגרזן. בנוסף לזאת נעקרה רגלו הימנית מן הגוף.[24] כל החבלות הללו נגרמו לאחר המוות, אך בבדיקת הגופה נתגלו גם סימנים לכך שחייו של תחותמס השני לא היו קלים. גסטון מספרו כותב, כי תחותמס מת קודם שהגיע לגיל שלושים ממחלה שאת סימני הלוואי שלה לא ניתן היה לסלק בתהליך החניטה. עורו היה מצולק ומכוסה כתמים מחוספסים, והחלק העליון של גולגלתו קרח; גופו היה רזה ומצומק, ודומה כי תש כוחו ונחלשו שריריו.[25]
| לפניו: תחותמס הראשון |
אחריו: חתשפסות |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Betsy Bryan "The 18th Dynasty before the Amarna Period" in The Oxford History of Ancient Egypt, Oxford University Press, 2000. p. 236.
- ^ Betsy Bryan, op. cit., p. 236.
- ^ J. Von Beckerath, Chronologie des Pharaonischen Ägypten, MÄS 46 (Philip von Zabern, Mainz: 1997). p.201
- ^ Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. Librairie Arthéme Fayard, 1988, p.204.
- ^ Grimal Nicolas, op. cit., p. 204.
- ^ Shaw, Ian; and Nicholson, Paul. The Dictionary of Ancient Egypt. The British Museum Press, 1995. p. 289.
- ^ Breasted, James Henry. Ancient Records of Egypt, Vol. II p. 47. University of Chicago Press, Chicago, 1906.
- ^ Grimal Nicolas, op. cit., p. 216.
- ^ Betsy Bryan, op. cit., pp. 235-236.
- ^ Betsy Bryan, op. cit., p. 236.
- ^ Gabolde, Luc (1987). "La Chronologie du règne de Thoutmosis II, ses conséquences sur la datation des momies royales et leurs répercutions sur l'histoire du développement de la Vallée des Rois". SAK 14: 61–87.
- ^ Gabolde, op. cit., pp. 67-68.
- ^ Breasted James, op.cit., p. 47.
- ^ J. Von Beckerath, "Chronologie des Pharaonischen Ägypten", MÄS 46 (Philip von Zabern, Mainz: 1997)
- ^ G. Daressy, ASAE 1, 1900, 90 (20).
- ^ Gardiner, Alan. Egypt of the Pharaohs. Oxford University Press, 1964. p. 180.
- ^ Beckerath, Chronologie, p. 121.
- ^ J. Von Beckerath, op.cit., p. 121.
- ^ Steindorff, George; and Seele, Keith. When Egypt Ruled the East. University of Chicago, 1942. p. 35.
- ^ Breasted, op.cit., p. 49.
- ^ Breasted, op.cit., p. 50.
- ^ Gardiner, op.cit., p.180.
- ^ Breasted, op.cit., p. 51.
- ^ Smith, G Elliot. The Royal Mummies. Duckworth, 2000 (reprint). pp 28-29.
- ^ Maspero, Gaston. History Of Egypt, Chaldaea, Syria, Babylonia, and Assyria, Volume 4 (of 12). Project Gutenberg EBook, Release Date: December 16, 2005. EBook #17324.