תאנת שילה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תַּאֲנַת שִׁלֹה היה יישוב מקראי ששכן בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.
היישוב נזכר בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: ”וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה”[1].
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין את המקום בסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם[2].
שמו של היישוב הקדום השתמר לפי הסברה בשתי חורבות במזרח רכס איתמר, בסמוך ל"ח'רבת יאנון" המזוהה עם "ינוח" המקראית. שמן של החורבות הוא "ח'רבת תאנא אלפוקא" (חורבת תאנא העליונה) ו"ח'רבת תאנא אלתחתא" (חורבת תאנא התחתונה). זאת, כאשר הממצא הארכאולוגי וההקשר המקראי תואם את זיהוי העיר הקדומה עם החורבה העליונה[3].
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוקים ו'-ז'.
- ^ אונומסטיקון 98, שורה 13-14; 108, שורה 20-21
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ח', 402-403.
