תאודור זלוציסטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאודור זלוציסטי
תאודור זלוציסטי
תאודור זלוציסטי
לידה 17 בפברואר 1874
מערב פרוסיה
פטירה 25 בדצמבר 1943 (בגיל 69)
חיפה
השכלה רופא
עיסוק סופר, מתרגם
חבר מועצת עיריית תל אביב

ד"ר תאודור זְלוֹצִיסְטִיגרמנית: Theodor Zlocisti;‏ 17 בפברואר 1874, מערב פרוסיה25 בדצמבר 1943, חיפה) היה רופא, סופר ומתרגם יהודי-גרמני, מראשוני הציונות.

תולדות חייו ופועלו

תאודור זלוציסטי נולד בשנת 1874 באחוזת בורחסטובה (Borchestowa) שבקרבת העיר דנציג, אז בקיסרות הגרמנית, לאביו זאב וולף, שהיה שוחט.

החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברלין, ושם היה שותף, לצדם של היינריך לווה, ארתור הנטקה, שמריהו לוין, ליאו מוצקין ומרטין בובר, להקמת אגודת הסטודנטים הציוניים בברלין "ישראל הצעיר" (בגרמנית: Jung Israel, "יונג ישראל"; 1892), שב-1895 שינתה את שמהּ ל"התאחדות הסטודנטים היהודים" (Vereinigung Jüdischer Studenten, ובראשי תיבות: V.j.St), כמשקל נגד ל"אגודת הסטודנטים הגרמניים" האנטישמית.[1]

בשנת 1897, בעת לימודיו בברלין, נבחרו זלוציסטי ואשתו לצירים לקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל. אשתו של זלוציסטי, חולדה תומשבסקי,[2] הייתה אחת הנשים היחידות מבין צירי הקונגרס.

משנת 1900 עבד כרופא עיניים בברלין. במקביל, כתב בעיתוני יהדות גרמניה, 'די ולט' (גרמנית: "העולם") של תאודור הרצל ו-"Ost und West" (גרמנית: "מזרח ומערב") מייסודו של דייוויס טריטש.

תאודור זלוציסטי, 1916

בשנת 1912 היה בין יוזמי החלטה שקראה לכל חברי התנועה הציונית ליישם את רעיון העלייה לארץ ישראל באופן אישי, ובשנת 1913 הגיע לביקור בארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא באיסטנבול, סייע לפליטים יהודיים מארץ ישראל שהגיעו לטורקיה, ופעל אצל השלטונות הטורקים להקל על יהודי ארץ ישראל. בשנת 1921 עלה עם אשתו לארץ ישראל בעלייה השלישית, השתקע בעיר תל אביב ועבד בהּ כרופא. בנוסף, כיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב והיה חבר בהנהלת העירייה.

בשנת 1932 היה ממייסדי "התאחדות עולי גרמניה", כיהן כנשיאהּ הראשון עד 1935 לצד הרופא ד"ר ארנסט לוי (באופן רשמי נבחר זלוציסטי בינואר 1933 לנשיא יחיד, אך בפועל הוסיף לוי לעמוד עמו בראש ההתאחדות, ונשא בעיקר הנטל), ושימש עורך בטאון ההתאחדות "MB-יקינתון".

זלוציסטי חיבר ספר על משה הס כסוציאליסט ציוני, הוציא לאור את כתביו, ותרגם את ספרו 'רומא וירושלים'. כן עסק בחקר יהדות מזרח אירופה ובספרות יידיש, ותרגם ספרים מיידיש לעברית ולגרמנית. בנוסף, חיבר מאמרים בנושאי רפואה, וב-1937 כתב את "קלימטולוגיה ופתולוגיה בארץ ישראל", ספר יסוד בתחום.

בערוב ימיו עבר זלוציסטי לחיפה, והתגורר בבית בשכונת אחוזה שתוכנן בידי האדריכלית לוטה כהן, מחלוצות האדריכלות בארץ ישראל.[3]

תאודור זלוציסטי נפטר בשנת ב-1943, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

על שמו קרויים רחובות בתל אביב, בירושלים ובחיפה (רח' הרופא).

כתביו

  • Mitwirkung der Juden an der freiwilligen Krankenpflege in den Befreiungskriegen, Berlin: Max Hoffschläger, 1898. (בגרמנית)
  • Die Erkrankungen des Auges bei akuten Exanthemen, 1901. (בגרמנית)
  • Vom Heimweg: Verse eines Juden, Brünn:‎‪ Jüdische Volksstimme,‪ 1903. (בגרמנית)
  • Von jüdisch-deutscher Sprache und jüdisch-deutscher Literatur :‎ Impressionen, ‪ Berlin:‪ Verlag Winz,‪ 1910. (בגרמנית)
  • Die Beziehungen des Widal-Gruber zum Fleckfieber und zur Weil-Felix-Reaktion, Leipzig: J. A. Barth, 1918. (בגרמנית)
  • Aufgaben und Organisation des Sanitätsdienstes in Palästina, Berlin: Jüddische Verlag, 1920. (בגרמנית)
  • Klimatologie und Pathologie Palästinas, Tel-Aviv: Omanuth, 1937. (בגרמנית)

כתביו שתורגמו לעברית

  • משה הס (תרגם מגרמנית: יוסף הלר), ירושלים: ר' מס, תש"ה-תש"י.
  • משה הס ובני דורו – אגרות ממנו ואליו (נאספו ונערכו בידי תיאודור זלוציסטי; תרגום, מבוא, הערות ומפתח בידי גצל קרסל), תל אביב: עם עובד, תש"ז.[4]
  • שאלת הטבק בארץ ישראל, תל אביב: (החברה להתפתחות הכלכלית של ארץ ישראל), תרפ"ו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ Keith H. Pickus‏, Constructing modern identities: Jewish university students in Germany, 1815-1914‏, Wayne State University Press, 1999, עמ' 104–110. המחבר מפנה עוד לדיונים בתופעה בספרו של יהודה ריינהרץ Fatherland or Promised Land. The Dilemma of the German Jew, עמ' 35 ו-93–98. (באנגלית)
  2. ^ חולדה תומשבסקי/טומשבסקי הייתה גיסתו של ד"ר ארתור בירם (אחות אשתו).
  3. ^ תמונת ביתו של זלוציסטי בשנת 1936 (בגרמנית)
  4. ^ ש. ה. ברגמן, משה הס ובני דורו, דבר, 21 במרץ 1947; יעקב ברזילי, משה הס ובני דורו, דבר, 6 בפברואר 1948.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0