שפת בית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שפת הבית היא השפה לה נחשף האדם מרגע לידתו דרך חשיפה לשפתה של המשפחה. זוהי שפת האינטראקציות היומיומיות בבית בין בני המשפחה, ולכן מקובל לקרוא לשפת הבית שפת המשפחה. על אף שהיא עשויה להיות זהה לשפה הראשונה (שפת אם), או לשפת המורשת, הן לא בהכרח זהות.

שפת בית

שפת בית הוא מונח המשמש לתיאור שפה אשר מדוברת בעיקר בבית על ידי בני המשפחה[1]; שפת הבית היא לא בהכרח השפה בה משתמשים באופן רשמי על ידי הציבור, אבל יכולה להיות השפה בה משתמשות קבוצות מסוימות בתוך החברה, והשימוש באותה שפה יהיה בעיקר בין בני המשפחה כשפה פרטית ביניהם בחיי היומיום. לא חובה שיעשה בה שימוש במסגרת רשמית (עיתונות ומוסדות חברתיים). כדי להבין יותר טוב את המונח שפת בית, צריך להבין את ההבדל בין, שפת בית, שפת מורשת, ושפת אם. רוב השגיאות הנפוצות הנעשות מהיעדר הבחנה ברורה בין סוגי השפות.

שפת הבית כשפה מורשת

שפת מורשת היא השפה בה משתמשים לזיהוי שפה שנחשבה אחרת או שונה מהשפה הדומיננטית במקום מסוים.[2] לדוגמה, בארצות הברית ובאנגליה השפה האנגלית נחשבת לשפה הדומיננטית בה משתמש הציבור, וכן בתי ספר וארגונים אחרים, שפות אחרות בהן עושים שימוש במדינות אלה תחשבנה כשפת מורשת. שפות כמו: ספרדית, איטלקית, לטינית או כל שפה שאינה אנגלית. לכן, שפת הבית יכולה גם כן להיחשב כשפת מורשת, וזאת כאשר השפה המדוברת בבית, כגון ספרדית בארצות הברית, היא שפת המורשת (לא דומיננטית/לא שפה רשמית) במדינה.

שפת הבית כשפה ראשונה (שפת אם)

לפי בלומפילד[3], שפת הבית יכולה להיות השפה הראשונה (L1) של דובר השפה, אבל לא בהכרח, השפה הראשונה היא השפה שהאדם רוכש מתחילת ילדותו, או בתוך תקופת זמן קריטית מסוימת. שפת הבית יכולה להיות השפה הראשונה של האדם, כאשר היא השפה הראשונה שנרכשה על ידיו ומשמשת בבית על ידי בני המשפחה. במקרים מסוימים, שפת הבית יכולה להיות שונה משפה ראשונה כאשר השפה המדוברת בבית היא שונה מהשפה הראשונה שהילד למד. לדוגמה, מקרים כאלה קיימים לרוב בבתים של העולים; עולים מספרד שמדברים ספרדית בבית, אבל הילד שלהם נחשף לאנגלית מילדותיו, הילד לומד את שפת האנגלית כשפה ראשונה, אבל בבית, הוא גם נחשף לשפת הוריו שהיא אינה אנגלית. מקרה כזה משקף מצב שבו הילד רוכש שפה ראשונה שהיא אחרת משפת הבית, לכן, שפת הבית אינה השפה הראשונה של הילד.

מצד אחר, שפת הבית יכולה להיות השפה הראשונה גם במקרה של העולים; באירלנד, עולים שאינם איריים המגיעים לאירלנד, לא מדברים את השפה האירית או שפת האנגלית, הם נדרשים ללמוד אנגלית וארית כשפה שנייה (L2), והשפה הראשונה שלהם היא בדרך כלל את השפה הראשונה שהם נחשפו אילה מילדותיהם והשתמשו בה בבתים.[4] יתר על כן, במקרים כאלה, על פי ההגדרה של שפת מורשת, שפת הבית הופכת גם להיות את השפה המורשת, כי השפה שהעולה מגיע עם הופכת להיות השפה הלא דומיננטית באירלנד, ונחשבת לשפת המדינה הקודמת של המהגר או אבות. לכן, בשפת הבית יכולה להיות הבחנות רבות, זה תלוי במקום של השפה בתוך ההקשר החברתי; מה היא שפת המשפחה, השפה הרשמית של המקום, ואת השפה המשמשת בבית. אחת הסוגיות אשר נתקלות בשפת הבית היא הפחד מלאבד את שפת הבית עקב החשיפה לשפות דומיננטיות אחרות. לפי פולינסקי[5], בקטגוריה זו, דוברי באזיליכתאל (basilectal), הם הדוברים שגדלו עם חשיפה מוגבלת לשפה ביתם, הם שמעו את השפה בבית ברקע, אבל אף פעם לא הגיבו לה. עוד, הם גם כדו-לשוניים שחלפו לשפה הדומיננטית מוקדם ככל בגיל הרך. עוד דוגמה שנתנו פולינסקי וקגן היא הילדים שגדלו בארצות הברית ושפת הבית והמשפחה שלהם אינה אנגלית, אותם ילדים, ברגע שהם מתחילים לימודים הם חשופים לשפה האנגלית ברמה גבוהה יותר מאשר שפת הבית שלהם, וזה גורם לשפת הבית שלהם להתכווץ.

שפת בית וזהות תרבותית

סטיוארט הול הגדיר את המונח שפה כ"מדיום החסוי שדרכו אנחנו מבינים את הדברים, ותוכה המשמעות מופקת ומוחלפת ... שפה אז, היא לא הקניין של השולח או המקבל של משמעויות, אלא 'השטח' התרבותי המשותף שבו הייצור של משמעות דרך שפה - כלומר, ייצוג – מתרחש"[6]. הקשר בין שפה וזהות תרבותית נעשה על ידי חוקרים ממרחבי העולם[דרוש מקור]. שפת הבית חיונית לזהות תרבותית יחידה, הול אומר שלהגיד ששני אנשים שייכים לאותה תרבות, זה כמו להגיד שהם מפרשים את העולם באותה דרכים, ויכולים לבטא את עצמם, את מחשבותיהם ורגשותיהם על העולם, בדרכים אשר יובנו על ידי אחד לשני. שפה משקפת תרבות וזה חשוב לאנשים כמו עולים לשמור על תרבותם. כשהסביבה מדברת בשפה שונה מהשפה שמדוברת בבית, פרט מתחיל ללמוד עוד על הנורמות והתרבות של השפה החדשה, בעוד החילופי הם מראים את התרבות והנורמות שלהם. בראון מתאר את מערכת הגומלין של השפה והתרבות ומציין שאי אפשר להפריד בין השניים מבלי לאבד את המשמעות של השפה או התרבות "רכישת שפה שנייה... היא גם רכישת תרבות שנייה"[7]

חשיבות שפת הבית בחינוך

על פי המרכז הלאומי לסטטיסטיקה חינוכית, בשנת 2007, כ -10.8 מיליון (או 20%) ילדים בבית הספר בארצות הברית דיברו בשפה שאינה אנגלית בבית[8].דבר שמראה לנו כי השפה המדוברת בסביבה אינה בהכרח המדוברת בבית. אנשים דו לשוניים סובלים גם יתרונות וגם חסרונות של בעל שפת בית. ראשית, אנליזות שנעשו לאחרונה הראו כי תוכניות חינוכיות המשלבים שימוש שיטתי של שפת האם של לומדי שפת האנגלית, הוביל לרמות הצלחה אקדמית, כולל הישגים באוריינות ונושאים אקדמיים אחרים, התוצאות אלה הן גבוהות ולפעמים יותר גבוהות מאלה של לומדים שפת אנגלית בתוכניות באנגלית בלבד[9], מצאו קשר חיובי מובהק בין רמת התלמיד כפרט במיומנות דו-לשונית וההישיג שלהם במתמטיקה וקריאה באנגלית. שלישית, ילדים דו לשוניים מפגינים יתרונות קוגניטיבים משמעותיים בהשוואה לילדים דו לשוניים. רביעית, לימודי שפה שנייה כבר יצר משגה חדש בעשור האחרון כתהליך השתתפותית, שבו הלומד הוא לא רק לומד על דרכים חדשות להביע רעיונות, אלא הלומד הופך לומד של דרך חשיבה חדשה, התנהגות, וחיים בקהילה שהיא דו- לשונית[10].כפי שנמצא, ילדים אשר לומדים לקרוא בשפה שנייה מסוגלים להעביר מיומנות רבות וידע מהשפה הראשונה שלהם כדי להקל על רכישתם של מיומנות קריאה בשפה השנייה.[11]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Kelleher, Ann (2010). "What is a heritage language?" (PDF). CAL: Center for Applied Linguistics. Center for Applied Linguistics
  • Bloomfield, Leonard (1935). "Language". Britain: Compton Printing LTD
  • Dillon, Anna Marie. "Supporting Home Language Maintenance among Children with English as an Additional Language in Irish Primary Schools". WPEL Volume27, Number 2
  • Polinsky, Maria; Kagan, Olga (2007)."Heritage languages: In the ‘wild’ and in the classroom

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://grammar.about.com/od/fh/g/homelanguageterm.htm
  2. ^ Kelleher, Ann (2010). "What is a heritage language?" (PDF). CAL: Center for Applied Linguistics. Center for Applied Linguistics
  3. ^ Bloomfield, Leonard (1935). "Language". Britain: Compton Printing LTD
  4. ^ Dillon, Anna Marie. "Supporting Home Language Maintenance among Children with English as an Additional Language in Irish Primary Schools". WPEL Volume27, Number 2.
  5. ^ Polinsky, Maria; Kagan, Olga (2007)."Heritage languages: In the ‘wild’ and in the classroom"
  6. ^ Hall, S. (1992). The Question of Cultural Identity. Modernity and its Future. S. Hall, D. Held and T. McGrew. Cambridge, Polity Press/Open University.
  7. ^ Brown, H. D. (2007). Principles of language learning and teaching. New York, NY:Pearson Education
  8. ^ Planty, Hussar, Snyder, Kena, Kewal Ramani, Kemp, Bianco, & Dinkes. The Condition of Education. June, 2009
  9. ^ Genesse F., Lindolm-Leary K., Saunders W., Christian D. (2005). English-language learners in U.S. schools: An overview of research. Journal of Education for Students Placed at Risk, 10, 363-385.
  10. ^ Pavlenko, A., & Lantolf, J. (2000). Second language learning as participation and the (re)construction of selves. In J. Lantolf (Ed.), Sociocultural theory and second language learning (pp. 155-177). New York: Oxford University Press
  11. ^ Young, R. F., & Miller, E. (2004). Learning as changing participation: Discourse roles in ESL writing conferences. The Modern Language Journal, 88, 519-535.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26767902שפת בית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שפת_בית&oldid=918345"