שער ניקנור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שער האיתון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
שער ניקנור במרכז בית המקדש. דגם בית המקדש השני מצוי במוזיאון ישראל.

שער ניקנור (נקרא גם "שער העליון"[1] ו"שער האיתון"[2]) היה שער במרכז החומה שהפרידה בין עזרת הנשים לעזרת ישראל בבית המקדש. שער ניקנור היה השער המפואר והמפורסם ביותר מבין שערי הר הבית ושימש ככניסה הראשית לעזרה.

מיקום ומבנה

שער ניקנור מוקם בצידה המזרחי של העזרה במרכז החומה המפרידה בין עזרת הנשים לעזרת ישראל, כנגד פתח האולם ופתח עזרת הנשים. כדי להגיע לשער מעזרת הנשים יש לטפס חמש עשרה מעלות הבנויות בצורת קשת ומעברו השני נמצא דוכן הלווים. משני צידי השער נמצאים פשפשים, שערים קטנים יותר, ומעבריהם שתי לשכות, אחת מצפון ואחת מדרום. הלשכה בצפון היא לשכת פנחס המלביש ומדרום לשכת עושי חביתין. מתחת לשער נמצאות לשכות כלי השיר. מבחינת קדושה השער נחשב כחלק ממחנה לוויה (עזרת הנשים) ולכן יכלו המצורעים המיטהרים לעמוד תחתיו בשעת טהרתם.

השער היה עשוי נחושת או פליז. על נחושת זו נאמר שהייתה צהובה כזהב, וכך אמר ר' אליעזר על הדלתות: "נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב" (ירושלמי, יומא, י"ט ע"ב), בתלמוד הבבלי לעומת זאת נאמר רק:" ר' אליעזר בן יעקב אומר נחשת קלוניתא הייתה והייתה מאירה כשל זהב" (בבלי, יומא, ל"ח ע"א). בדומה לשאר שערי הר הבית השער היה מורכב משתי דלתות בגובה עשרים אמה (כ- 10 מטרים) ורוחב כל דלת חמש אמות (כ- 2.5 מטרים). בשונה משאר השערים לשער ניקנור הייתה מזוזה מכיוון שדרכו הגיעו ללשכת פרהדרין שבה ישב הכהן הגדול.

מקור השם

במקורות קיימים שני הסברים שונים לשמו של השער.

לפי הסבר אחד, שהוא המוכר מבין השניים ומופיע במספר מקורות בתוספתא ובתלמוד, ניקנור היה נדבן יהודי מעשירי אלכסנדריה שנידב דלתות שתשמשנה כשער לבית המקדש ולכן נקראו דלתות אלו על שמו. בתוספתא מסופר כי במהלך המסע מאלכסנדריה התרחש נס לדלתות, ובשל כך גם לאחר שישראל התעשרו וציפו את כל דלתות הנחושת במקדש בזהב, הושאר שער ניקנור ללא ציפוי:

"כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם (בבית המקדש) נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן נֵס... מַהוּ נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיָה נִיקָנוֹר מֵבִיאָם מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, עָמַד עֲלֵיהֶן נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעָן, וְנָטְלוּ אֶחָד מֵהֶן וְהִטִּילוּהוּ לַיָּם. וּבִקְּשׁוּ לְהַטִּיל אֶת הַשֵּׁנִי וְלֹא הִנִּיחָן נִיקָנוֹר. אָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְטִילִין אֶת הַשֵּׁנִי - הַטִּילוּנִי עִמּוֹ. הָיָה מִצְטַעֵר וּבָא עַד שֶׁהִגִּיעַ לִנְמָלָה שֶׁל יַפוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְמָלָה שֶׁל יַפוֹ, הָיָה (הדלת שהושלכה) מְבַעְבֵּעַ וְעוֹלֶה מִתַּחַת הַסְּפִינָה - וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַחַת מִין חָיָה שֶׁבַּיָּם בָּלְעָה אוֹתוֹ - וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ נִיקָנוֹר לִנְמָלָה שֶׁל יַפוֹ, פָּלְטָתוֹ וְהִטִלָתוֹ לַיַּבָּשָׁה."

תוספתא מסכת יומא (ליברמן) פרק ב'
"העצמות... של נקנר איש אלכסנדריה שעשה את הדלתות" כתובת יוונית שנמצאה על גלוסקמה במערת ניקנור בהר הצופים.

כך או כך, בתוספתא מובא כי יש האומרים שהשער הושאר ללא ציפוי מכיוון שהנחושת שלו נראתה כזהב. פירוש זה נתמך בידי הממצא הארכאולוגי של כתובת ניקנור, בה מוזכר "נקנר אשר עשה את הדלתות".

הסבר שני ופחות מוכר מופיע בברייתא בירושלמי על מסכת יומא[3]:

למה נקרא שמו שער ניקנור? שפעם אחת עלה ניקנור סרדיוט ממלכי יונים וחנה כנגד שער ניקנור והיה מניף ידו על בית המקדש ואמר: 'אימתי תיפול העיר הזאת והבית הזה בידי ואהרסנה?' וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, תפשוהו וקצצו ידיו ורגליו ותלוהו לפני השער וקראו שמו שער ניקנור.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הדגשה: שער זה שונה מהשער העליון שחיבר בין הר הבית לעזרה
  2. ^ ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק ט"ו, משנה, מסכת מדות, פרק א', משנה ד' בפירוש מלאכת שלמה.
  3. ^ הברייתא אינה מופיעה בירושלמי לפנינו אך כך מצטטה רבי שלמה סיריליו בפירושו על הירושלמי, על המשנה במסכת שקלים, פרק ו', משנה ג'. אך הסיפור עצמו, בלא הקישור לשער, מופיע במגילת תענית (יג באדר)
חלקי בית המקדש השני
     

צפון
לשכת העצים
לשכת הנזירים
לשכת השמנים
לשכת המצורעים
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
י
     
מקרא

1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת

שערי המקדש

א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה/הניצוץ

ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר/המוקד י. שער בלי שם

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26741335שער ניקנור