שעורת התבור
 שעורת התבור
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | דגניים |
| סוג: | שעורה |
| מין: | שעורת התבור |
| שם מדעי | |
 Hordeum spontaneum
| |
שעורת התבור (שם מדעי: Hordeum spontaneum) היא מין בסוג שעורה.
תיאור הצמח
שעורת התבור היא צמח דגני חד-שנתי, שגובהו עד 100 ס"מ. שיבוליו גדולות, דו-טוריות, המתבלטות במלענים ארוכים בעלי זיזים. השיבולת בנויה משלישיות של שיבוליות, היושבות לסירוגין על ציר השיבולת. בכל שיבולית יש פרח יחיד, ובבסיסה שתי גלומות צרות, דמויות זיפים. רק השיבולית האמצעית בכל שלישייה פורייה, והיא מצוידת במלען ארוך מאוד, בעל זיפים קצרים הפונים כלפי מטה. הפרי הוא גרגר גדול יחסית (8 מ"מ ויותר), המעורה במוצי הפרח.
עם ההבשלה, ציר השיבולת מתפרק ליחידות תפוצה דמויות חץ. כל יחידה מורכבת משלישיית שיבוליות (רק האמצעית פורייה), הנופלת לקרקע וחודרת לאדמה. זיזי המלען מכוונים כלפי מעלה וכך נשמר כיוון התנועה כלפי מטה. הפריחה בסוף חודש מרץ ותחילת אפריל, וההבשלה בחודשים אפריל-מאי. במשך הקיץ הזרעים טמונים באדמה, שם הם שמורים משריפות ומבעלי-חיים.
בית גידול
תפוצתו של המין היא באגן המזרחי של הים התיכון ובדרום-מערב אסיה. בישראל הוא נפוץ בחבל הים-תיכוני (למעט חולות ומלחות) מרום של 400- מטר בים המלח עד לרום 1400 מטר במדרונות החרמון. בחבל זה הוא מגיע לעיתים קרובות (במיוחד כשנמנעת רעיית יתר) לתפוצה רצופה ולבניין אוכלוסיות צפופות ועשירות. הוא בולט כצמח חלוץ של בתי גידול משניים כגון חלקות בור, צידי דרכים, שדות נטושים ושולי שדות, ולעיתים אף פולש לשדות מעובדים. הצמח חודר גם לצפון הנגב ולמרכזו ולמדבר יהודה, אך שם התפוצה מקוטעת מאד ומוגבלת לוואדיות ולבתי גידול הנהנים מתוספת מי נגר ושטופים יחסית ממליחות.
שונות מורפולוגית-גאוגרפית
מין זה מראה בארץ שונות מורפולוגית וגנטית גדולה. באדמות הבזלת והטרה רוסה בגליל ובמורדות הגולן הפונים לכנרת, גדלים טיפוסים גדולים במיוחד, ששיבוליהם מגיעות לאורך של 35 ס"מ ויותר. טיפוס קטן, ששיבוליו הן כמחצית מאורך זה, מצוי בדרום עמק בית שאן. במדבר יהודה ובנגב שכיחים טיפוסים בעלי מלענים קצרים. ביהודה, בשומרון ובגליל המזרחי ישנם טיפוסי 'ביניים'.
קישורים חיצוניים
