שמואל פוליאקוב
.jpg)
_by_shakko_02.jpg)
שמואל (סמואיל) פוליאקוב (ברוסית: Самуил Соломонович Поляков ), (24 בדצמבר 1837, דוברובנה – 7 באפריל 1888, סנט פטרבורג), היה נדבן יהודי ידוע, מבני משפחת פוליאקוב, ממקימי מסילות הברזל באימפריה הרוסית. אחיהם של איש העסקים יעקב פוליאקוב (רו') והבנקאי לזר פוליאקוב (רו'). עקב תרומתו הרבה לפיתוח רשת מסילות הברזל נודע בכינויו "מלך מסילות הברזל". אחד ממייסדי רשת אורט, פעל להגנת הזכויות האזרחיות של יהודי רוסיה. רוב עסקיו התרכזו בדרום רוסיה ואוקראינה, בהם רבע ממסילות הברזל הוקמו על ידו.
ביוגרפיה
נולד ב-1837 למשפחה אמידה של הסוחר שלמה פוליאקוב. בתחילת הקריירה עזר לאחיו הגדול יעקב לנהל את עסק אביו. העסק דעך אחרי רפורמת 1861 והוא פתח בקריירה עסקית עצמאית. ההתחלה הייתה בעבודתו בתפקיד מנהל מפעל למשקאות חריפים באחוזת הרוזן איוון טולסטוי, שר הדואר והטלגרף. לאחר מכך קיבל תפקיד מנהל תחנות דואר של אותה אחוזה. את הונו הגדול בנה בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19 כשקיבל זכיונות רבים לבניית מסילות הברזל באימפריה הרוסית. בשנים 1863–1865 ביצע פוליאקוב פרויקטים עבור Karl von Meck, אחד מבוני מסילות הברזל הגדולים ברוסיה. בשנים 1866–1868 קיבל פוליאקוב בעזרת איוון טולסטוי זכיונות ובנה מסילות רבות: מסילת קוזלוב-וורונז'-רוסטוב על דון, מסילת אורלוב-גרייז, מסילת פסטוב.
פוליאקוב פיתח שיטות ניהול מתקדמות שאיפשרו לזרז משמעותית את בניית מסילות הברזל. פבל מלניקוב, שר בממשלה, תמך בו לקידום השיטות האלה. מסילת קורסק – חרקוב - אזוב (832 ק"מ, בנייתה הסתיימה ב-1869) נבנתה תוך 22 חודשים, פרק זמן מהפכני לאותה תקופה. הוא הקים מסילה ראשונה למכרות פחם באזור דונצק, שם היו לו אינטרסים עסקיים. פוליאקוב רכש זיכיון לבניית בית חרושת לפלדה באזוב, אך לבסוף החליט למכור את הזיכיון ל- John Hughes.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) קיבל פוליאקוב מהממשלה הזמנה לבניית שתי מסילות בחזית: בנדרי-גאלאץ ופרטשט-זימניצ'ה. כהוקרה על מהירות סיום הפרויקט זכה פוליאקוב במדליה של תערוכת פריס משנת 1878 ובבונוס כספי מכובד מממשלת רוסיה. בשנת 1880 רכש בעלות על קו הרכבת הקיים סנט פטרבורג-צארסקויה סלו.
כאשר עבר לסנט פטרבורג רכש את ארמונה של הרוזנת Laval (בית 4 בטיילת האנגלית), בניין בן 4 קומות מעוצב בסגנון נאוקלסי על ידי אדריכל Thomas de Thomon. הבית התפרסם בין השנים 1820–1830 בעקבות הסלון הספרותי שהתקיים בו, שביקרו בו וסילי ז'וקובסקי, אלכסנדר פושקין, ואדם מיצקביץ'. בנו של פוליאקוב - דניאל מכר את הבית למדינה עבור סנט.
פוליאקוב נפטר בפתאומיות בגיל 50 במהלך הלוויה של מחותנו אנטון (אברהם) וורשבסקי (בתו של פוליאקוב הייתה נשואה ללאון, בנו של אברהם). פוליאקוב הובא למנוחות באחוזת קבר משפחתית בבית עלמין היהודי בסנט פרסבורג. אדמירל איוון שסטקוב תיאר בזיכרונותיו: "...מלבד להלוויה של צאר, לא ראיתי בחיי כמות כזאת של אנשים שבאו להפרד מפוליאקוב...". אף על פי שבית עלמין היהודי בסנט פטרסבורג עדיין קיים, קברו של פוליאקוב נהרס. את פסל המצבה שייצר מרק אנטוקולסקי הצליחו להציל והיום הוא נמצא במוזיאון הרוסי. פסל נוסף של פוליאקוב, גם הוא עבודת אנטוקולסקי, נמצא במוזאון לאמנות בסרטוב (מוזיאון אחד מני רבים שנבנה מתרומותיו של פוליאקוב).
לפי עדויות אנשים בני זמנו, ההתנהלות של פוליאקוב בתוך החברות שבבעלותו הייתה חוקית אך שנויה במחלוקת. פוליאקוב זכה בתואר אצולה ודרגה אזרחית Privy Council, אך נכשל להשיג את תואר הברון הנחשק.
פעילות ציבורית ונדבנות
פוליאקוב תרם שלושה מיליון רובלים למוסדות חינוך, אחד מהם הוא בית ספר למקצועות הרכבת בעיר ילץ הראשון מסוגו באימפריה הרוסית, שהוקם בשנת 1867. ב-1868 השתתף במימון הקמת מכללת קטקוב במוסקבה שהפכה עם הזמן לאקדמיה לדיפלומטים של משרד החוץ.
בעשור האחרון בחייו התרכז פוליאקוב בחיי קהילה היהודית בסנט פטרבורג, הוא השתתף במימון בניית בית הכנסת קורל הגדול.
זמן קצר לפני רצח הצאר אלכסנדר השני, פוליאקוב יחד עם הברון הוראצי גינצבורג וניקולאי באקסט השיגו אישור מלכותי להקים " אגודה לעבודה במלאכה ובחקלאות" (אורט - Организация Ремесленного Труда ОРТ). אשר לימים הפכה לרשת אורט עולמי. המטרות שאגודה ביקשה להשיג היו להעניק ליהודי רוסיה בתחום המושב ידע ויכולות במקצועות שונים כדי לשפר את מצבם הכלכלי.
רצח הצאר אלכסנדר השני ב-1 במרץ 1881 הצית גל של פוגרומים (הסופות בנגב). באוגוסט 1881 פוליאקוב והורציו גינצבורג ארגנו את הוועידה הראשונה של נציגים מכל הקהילות היהודיות של אימפריה הרוסית. מטרת הוועידה הייתה למצוא דרך פעולה נכון ליהודי רוסיה.
וועידה זו ואלו שבאו אחריה אימצו עמדה שלילית להגירת יהודים לארצות אחרות אך קידמו בברכה אמנציפציה. פוליאקוב עצמו מזוהה עם הטענה האמנציפציונית הסטנדרטית שעידוד הגירה יגרום ליהודים יותר נזק מתועלת, כיוון שזה ייתן לגורמים אנטישמים סיבה טובה להתייחס ליהודים הנשארים כאל זרים מוחלטים.
משפחה
לפוליאקוב היו בן אחד ושלש בנות. בנו, דניאל, קיבל את תפקיד אביו בהנהלת אורט, אך לא גילה עניין להמשיך בעסקיי אביו. רוב חייו חי בפריס. בתו האחת התחתנה עם לאון ורשבסקי, בת שנייה (גרדה) נישאה לג'ימס, אח של הברון הירש והשלישית התחתנה עם בנקאי יהודי מאנגליה.
קישורים חיצוניים
