שמואל ישורון דה-מסקיטה
 | |
| דיוקן עצמי, 1917 |
שמואל ישורון דה-מסקיטה (הולנדית: Samuel Jessurun de Mesquita; 6 ביוני 1868 - 11 בפברואר 1944) היה אמן יהודי-הולנדי סוריאליסטי, שעסק באמנות דקורטיבית ותחריטים וסלל את הדרך לאמנות הגרפית של המאה ה-20. עם תלמידיו נמנה מאוריץ קורנליס אשר.
חייו
דה-מסקיטה נולד באמסטרדם שבהולנד היה הצעיר מבין שלושת ילדי משפחת ישורון דה-מסקיטה, משפחה יהודית ממוצא פורטוגזי. אביו היה מורה לשפות קלאסיות ולעברית, אחיו הבכור היה צלם והתאבד בגיל צעיר. אחותו, אנה למדה באקדמיה לאומנות.
כבר בבית הספר היסודי בלט דה-מסקיטה בכישרון הציור שלו ובגיל 14 ניגש למבחני הקבלה לאקדמיה לאמנות, אך נדחה. בשל כך החל לעבוד כשולייה במשרד אדריכלים ועסק בשרטוט מבנים. המבנים באותה התקופה היו מעוטרים בעיטורים בסגנון הנאו-רנסאנס או הנאו-גותי, דבר שפיתח את כישרון השרטוט של דה-מסקיטה הצעיר והשפיע רבות על המשך דרכו האמנותית. בשעות הפנאי נהג לשכור פועלים מהמחצבה של דודו כדי שישמשו לו מודלים לציור.
בשנת 1884 נרשם דה-מסקיטה לבית הספר לעיצוב תעשייתי, שנפתח באותה השנה באמסטרדם. ב-1889 קיבל את תעודת הגמר של "שרטט וצייר פרספקטיבה". בשנים הבאות עסק דה-מסקיטה בציורי שמן עד שב 1892 נחשף לטכניקות תחריט חדשות. כדי ללמוד טכניקות אלה עבד דה-מסקיטה אצל האמן מוריץ ואן-דר-פאלק, ובשנים הבאות יצר תחריטי עץ רבים. במקביל פיתח דה מסקיטה טכניקה ייחודית של "ציור סנסיטיביסטי": ציורים מפותלים דמיוניים קריקטוריסטיים, אותם נהג לשרבט על כל פיסת נייר שנקלעה בדרכו. ב-1904 התפרסם ספר רפרודוקציות של ציורים אלה.
בשנת 1904 נישא לבטסי פינדו וב-1906 נולד בנם יאפ, שהיה בבגרותו היסטוריון לאמנות. המשפחה גרה בבית מעל לאטלייה, כשאחד החדרים שימש את אשתו כחממה לגידול קקטוסים, שנחשבו לצמח אקזוטי נדיר באותה תקופה. קקטוסים אלו מככבים ברבים מיצירותיו של דה-מסקיטה.
ב-1917 נבחר דה-מסקיטה להנהלת הארגון לקידום האמנות הגרפית ובשנים 1921–1924 שימש יושב ראשו של הארגון. באותן השנים שימש כמורה בבית הספר לעיצוב תעשייתי שבעיר הארלם, שליד אמסטרדם. כמורה נתן לתלמידיו יד חופשית אך השפיע עליהם רבות בסגנונו הגרפי הייחודי.[1] בשנת 1926 נטש דה-מסקיטה את ההוראה והתמקד בציוריו הסנסטיביים, פרסם הדפסים רבים והשתתף בתערוכות עם אמנים נוספים. בשנת 1933 מונה למרצה באקדמיה לאמנות באמסטרדם (האקדמיה שדחתה אותו בגיל 14).
בתקופת השואה בחר דה-מסקיטה שלא להתחבא מאחר שהיה בטוח שעקב מוצאו ממשפחת אצולה פורטוגזית והודות לקשריו הרבים הוא חסין מפגיעתם של הגרמנים, אך לא כך היה הדבר: ב-1 בינואר 1944 נלקחו שמואל, אנה ויאפ דה-מסקיטה מביתם באמסטרדם והובלו למחנה ההשמדה אושוויץ, בו נספו שמואל ואשתו, ב-11 בפברואר 1944. בנם יאפ נפטר ב-30 במרץ 1944 בגטו טרזיינשטט.
יצירותיו של דה-מסקיטה
בתחילת דרכו צייר דה-מסקיטה ציורי שמן ריאליסטיים. במקביל פיתח טכניקה ייחודית של "ציור סנסיטיביסטי". אלו היו ציורים-שרבוטים גרוטסקיים וקריקטורות אותם פרסם לראשונה בספר בשנת 1904. בשנת 1925 הוקדש לשרבוטיו הגיליון הראשון של כתב העת Wendingen (בהולנדית- תפניות).
בתי הספר לעיצוב תעשייתית שהוקמו ברחבי הולנד בסוף המאה ה-19 עסקו בייצור עיטורים דו-ממדים חוזרים בדוגמאות פרחים ששימשו כעיטורים לריהוט ומבנים והודפסו אף על בדים. דה-מסקיטה שהוכשר לשרטט מוטיבים אלה השתמש בהם גם ברבים מציוריו ומאוחר יותר גם בתחריטים שהדפיס.
כארבעה שבועות לאחר שנלקח דה-מסקיטה על ידי הנאצים סיכנו חבריו, ובראשם מאוריץ קורנליס אשר, את נפשם ונכנסו לביתו של דה-מסקיטה כדי להציל את יצירותיו. למחרת פונתה הדירה על ידי הנאצים ורוב יצירותיו של דה-מסקיטה הושמדו. ב-1945 פנה אשר למוזיאון האומנות הלאומי של אמסטרדם והציע להם את היצירות שהצליח להציל.
באפריל 1946 נפתחה במוזיאון לאמנות באמסטרדם תערוכה לזכרם של שמואל ישורון דה-מסקיטה ובן דודו וגיסו האמן יוסף מנדס דה-קוסטה. מאוחר יותר אותרו יצירות נוספות של דה-מסקיטה, שהוחבאו אצל חבריו השונים. ב-1980 נמצא אוסף גדול של יצירותיו סנסיטיביסטיות שנמסר למוזיאון הלאומי לאמנות באמסטרדם.
כיום מוצגות יצירותיו של דה-מסקיטה במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם ובמוזיאון האמנות העירוני בהאג.
לקריאה נוספת
- E.A.Kappers (1984) s,Jessurun de Mesquita . Meulenhoff/Landshoff, Amsterdam
קישורים חיצוניים
- Samuel Jessurun de Mesquita, באתר "Digital Monument to the Jewish Community in the Netherlands" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ראו יצירות מוקדמות של מאוריץ קורנליס אשר
27508672שמואל ישורון דה-מסקיטה