שיכון צמרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

שיכון צמרת הוא שכונת וילות בצפון תל אביב שהוקמה על נכסי נפקדים כשיכון עבור פקידי ממשלה ועובדי עיריית תל אביב.

השיכון הוקם על 13 דונם של נכסי נפקדים בצפון תל אביב ליד כיכר המדינה ויועד לפקידי ממשלה. ביולי 1951 פורסם בעיתונות שהשטח חולק ל-26 מגרשים וניתן במחיר מוזל לפקידים בכירים בשירות המדינה שהיו אחראים על הרכוש הנטוש. רשימת מקבלי המגרשים כללה את פנחס לבון (שטען ששמו הוכנס ללא ידיעתו ודרש שיוצא מהרשימה)[1], מזכ"ל ההסתדרות מרדכי נמיר, קלרה אהרונוביץ אשתו של זלמן ארן, דוד הורוביץ שהיה מנכ"ל משרד האוצר שניהל את נכסי הנפקדים, האפוטרופוס לנכסי נפקדים דב שפריר, האפוטרופוס לנכסי נפקדים משה פורת, המפקח על נכסי נפקדים חיים רייזל, מרדכי זגגי החשב הכללי, ד"ר יצחק בזנר ממשרד האוצר, אלכסנדר גל, צבי פריהר, ראש מינהל התכנון אריה שרון ועוזר ראש מנהל התכנון יצחק פרלשטיין[2], מילמן גיסו של דב שפריר.

ועדת הכספים של הכנסת דרשה ממבקר המדינה לבדוק את הנושא[3]. בעקבות הפרסומים שהיו בעיצומן של הבחירות לכנסת השנייה דרשה מפא"י מאנשיה לוותר על ההשתתפות בפרויקט וחלק מהמשתכנים אכן ויתרו על ההשתתפות. השאר עמדו על כך שיקבלו את המגרשים שלטענתם רכשו במחיר מלא ובאוגוסט 1953 פסק פנחס רוזן, שנקבע כבורר בעניין, שהרוכשים יקבלו מגרשים קטנים יותר תמורת 35 ל"י לדונם. שטח נוסף נמכר בסמיכות לשטח הראשוני לעובדי עיריית תל אביב, עובדי האפוטרופוס ועובדי משרד המסחר והתעשייה. שטח זה נודע כשיכון זבדיאל[4]. על מכירת השטח הנוסף הוציא מבקר המדינה דו"ח ביקורת שביקר את המכירה[5][6].

בשנת 1962 הציע יוסף ויץ לרשום את המגרשים על שמות הקונים[7].

בשנת 1956 הוחל בבניית הבתים[1], ואלו הושלמו עד סוף שנות ה-50[8][9]. הבתים שנבנו היו קטנים יחסית ונבנו בסגנונות שונים[10]. בשנת 1969 שונתה תוכנית המתאר כך שבסמיכות לשכונה הותר לבנות בניינים של 4-5 קומות. עם זאת, בשכונה עצמה נאסר לבנות רבי קומות[11].

במאה ה-21 השכונה עוברת תהליך איטי של הריסת בתים ישנים והקמת בתים חדשים וגדולים יותר במקומם. השכונה היא מהיקרות בישראל ומגרשים נמכרים במעל 10 מיליון ש"ח[10].

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23715167שיכון צמרת