שיטת מיכא"ל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סריקה של תעודת בוגר קורס מיכא"ל

מיכא"ל (ראשי תיבות: "מיצוי כישורים אישיים למצוינות") היא משנה קיומית-חברתית ושיטה חינוכית שפותחה בישראל בידי יובל אלוני, מני ברזילאי ואחרים. לשם הפצתה הוקמה חברה המקיימת סדנאות. סביב השיטה התפתח גם חוג ערכי-אידאולוגי המורכב ברובו מישראלים.

התוכנית החלה לפעול בשלהי שנות השמונים במטרה להתמודד עם הפער העדתי באמצעות שיפור הישגי החינוך בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. היא כללה פעילות התנדבותית עבור גופים ישראליים שונים (עמותת זהב"י - זכויות המשפחות ברוכות הילדים, היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון, קרן הברון אדמונד דה רוטשילד, מכינת הבוגרים של האוניברסיטה העברית ועוד). החוג פעל בעידודם של אישי ציבור כמו פרופ' נחמיה לבציון (נשיא האוניברסיטה הפתוחה דאז), פרופ' ישעיהו ליבוביץ ואברהם הרמן (שכיהן כנשיא האוניברסיטה העברית).

כמשנה קיומית-חברתית

מיכא"ל היא פילוסופיה נאו-פרנקליאנית, המבוססת על שני עקרונות-יסוד, עיקרון אוניברסלי ועיקרון אינדיבידואלי. העיקרון האוניברסלי גורס כי כל בני האדם נולדו עם "פוטנציאל יכולות שכליות ורגשיות זהות". לפי העיקרון האינדיבידואלי, מידת מימוש פוטנציאל זה תלויה במידה רבה בבחירתו ובמידת החלטיותו של האדם עצמו לעשות זאת, אך גם בסביבת האדם. מיכא"ל ממחישה כיצד שני עקרונות-יסוד אלו משתלבים ביחס שבין האדם לבין כל חלק מחלקי המציאות, (החל בחומר, בזמן ובקוסמוס, דרך האישיות, ההכרה, התודעה והרוח, וכלה בחברה, במדינה ובארגונים בינלאומיים).

השיטה משלבת חזון סוציאליסטי, במסגרתו יתבטלו הפערים החברתיים, עם אידיאל קפיטליסטי המבליט את חיוניותה של היוזמה הפרטית. לפי עקרונות השיטה מתנגדים אנשי החוג מלהאשים את מוקדי הכוח שבסביבה החברתית (בניגוד למקובל בסוציאליזם) וכן הם מתנגדים לתחרותיות (למרות שהיא כלי קפיטליסטי קלאסי).

כשיטה חינוכית

מיכא"ל היא גם מתודה חינוכית פרטנית מורכבת, המבוססת על ידע (המוגדר בקרב חברי החוג כ"סוד מסחרי"), כיצד להביא את החניך תוך תקופה קצרה לשתי ההכרות האמורות, האוניברסלית והאינדיבידואלית. מטרה זו מתבצעת על ידי העברת החניך תהליך אינטלקטואלי וחווייתי של הצלחה עצמית, לרוב בלתי צפויה, בדיסציפלינות רבות ומגוונות ככל האפשר. התוכנית מקנה מיומנויות בשבעים תחומי ידע שונים. החל בלימודים קלאסיים – במיוחד אלו הנחשבים כ"תלויי כישרון מיוחד" (כגון: מוזיקה, מתמטיקה, ציור, שפות) ותחומים נוספים, כגון: אינטליגנציה רגשית, מנהיגות, קבלת החלטות, ניהול זמן, שיפור הזיכרון, יצירתיות, התגברות על חרדת בחינות, דמיון מודרך, קריאה מהירה, תיאטרון; וכלה בתחומי העולם החדש: מכניקת הקוונטים, ננוטכנולוגיה, תורת הכאוס, אינטרנט, לוגותרפיה, זכויות האזרח, מודעות סביבתית.

תוכנית מיכא"ל מיושמת בישראל בבתי ספר, כולל בערי פיתוח ובשכונות מצוקה, ככלי של משרד החינוך הישראלי לניתוק ההתאמה בין מעמד סוציו אקונומי לבין מוצא עדתי. על פי מחקרים חיצוניים[דרוש מקור] ומשוב פנימי התוכנית מביאה לשיפור משמעותי בדימוי העצמי של התלמיד, ובהנעתו להתאמץ ולהצליח. הדבר מתבטא, בין השאר, בשיפור ההישגים בלימודים ובהעלאת אחוזי הזכאות לתעודת בגרות. בעקבות התוכנית חל שיפור משמעותי של תרבות הלמידה בבית הספר והיקף האלימות יורד.

חברת מיכא"ל

לשם הפצת השיטה הקימו אלוני וברזילאי בשנת 1993 חברה בע"מ בשם 'מיכא"ל (שירותי ניהול וחינוך למצוינות)'. החברה פועלת בארץ ובעולם בשירותן של מערכות ממשלתיות (כמו מערכת החינוך, הצבא, חברת החשמל) ושל חברות עסקיות. בשנת 2003 הודיעה ממשלת בולגריה כי בכוונתה להפוך את התוכנית לפרויקט לאומי. במאי 2005 נחתם הסכם עם אנשי אקדמיה דרום-קוריאנים - ליישום התוכנית במערכת החינוך שם.

החברה מקיימת בארץ קורסים במסגרת של קבוצה הטרוגנית שבתוכה מתחוללת דינמיקה קבוצתית. מטרת הקורס להביא למודעותו של המשתתף את מרכזיותם וחשיבותם של מוקד השליטה הפנימי ושל היכולת ליצור "תמונת עתיד" של האדם - כתנאי ראשוני לפתח ולמצות באופן יצירתי את יכולותיו האישיות. בקורס נעשה שימוש בטכנולוגיות-למידה מתקדמות. התוכנית מיועדת להניע את המשתתף לקחת אחריות על עצמו ועל עתידו - כדרך חיים. הקורסים כוללים 14 מפגשים של 4 שעות ומתקיימים בבית הספר לאחר שעות הלימוד הרגילות. בעקבות המשוב של התלמידים ושל המנחים מופקת מדי שנה גרסה חדשה ומשופרת.

החברה מציעה קורסים גם למבוגרים, והיא פועלת גם בצה"ל, במשרד העבודה והרווחה, במכללות ועוד. לתוכנית ישנם כמאה אלף בוגרים.

הכרה ציבורית בתוכנית החינוכית של השיטה

תוכנית מיכא"ל זכתה פעמיים (בשנים 1989, 1996) בפרס הקרן הבינלאומית לחינוך. בשנת 1996 נציג מיכא"ל נבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות ה-48 של מדינת ישראל.

בשנת 1998 נבחרה השיטה להיכלל בתוכניתה של המועצה הלאומית למלחמה בעוני. בשנת 2007 היא נבחרה על ידי ועדת שמידט (שהוקמה על ידי משרד ראש הממשלה, בצירוף גורמי ממשל נוספים) להיכלל במסגרת התוכנית הלאומית לטיפול בילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה.

בדו"ח ועדה שהקים משרד החינוך בשנת 1999 נאמר: "לפי מיטב הבנתנו המקצועית... תוכנית מיכא"ל ראויה לקבל פטור ממכרז, בשל היותה תוכנית עדיפה באופן משמעותי ביכולת לקדם את התלמידים ואת יעדי המשרד, והן בשל עלותה הכספית שהיא הנמוכה ביותר בכל פרמטר שנבחן: עלות לשעת לימוד, עלות לתלמיד ועלות לקבוצות לימוד בסקטור הפרטי... אנו נחושים בקביעתנו שכיום אכן תוכנית מיכא"ל הינה יחידה מסוגה"[1].

מחקרים אקדמיים שונים נערכו על התוכנית החינוכית של מיכא"ל. ממחקר של מיכאל לוטן, בייעוצו המדעי של פרופ' חיים אדלר, שנערך בשנים 2001-1994 עולה כי ביכולת התוכנית להעלות באופן משמעותי את אחוז הזכאים לתעודת בגרות. לפי המחקר אחוז הזכאות של בוגרי מיכא"ל עמד על כ-74% בעוד שאחוז הזכאות לבגרות של תלמידים מאותם בתי ספר בהם פעלה התוכנית, שלא למדו בה, עמד על 36%. מחקר נוסף של לוטן הוזמן בשנת 1998 על ידי אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי[דרוש מקור].

דו"ח מבקר המדינה

בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 נמצאו ליקויים בהתקשרות משרד החינוך עם חברת מיכא"ל כספק יחיד ללא מכרז. בדו"ח נמתחה ביקורת על שהמשרד הסתפק בנתוני הזכאות לבגרות בקרב בוגרי התוכנית שסיפקה החברה עצמה ולא ביצע מחקר עצמאי, וכן על כך שאת התוכנית קידם מנהל אגף במשרד אשר נמנה בין מעצבי השיטה, למרות ניגוד העניינים. מהדו"ח עולה כי התוכנית פעלה ללא מכרז, בניגוד להנחיות. בנוסף, נאמר בדו"ח שחברת מיכא"ל חרגה מההסכם עם משרד החינוך לפיו מאושרת נשירה של 25% מהתלמידים המשתתפים בתוכנית, כשבפועל עמדו שיעורי הנשירה על 40%. כתוצאה מכך שילם משרד החינוך לחברה כ-13 מיליון ש"ח עבור 11,000 תלמידים שלא סיימו את התוכנית[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמוד 4 מתוך דו"ח הוועדה המשרדית לבדיקת חלופות לתוכנית מיכא"ל, מיום 9.8.99.
  2. ^ דוח מבקר המדינה על התקשרות משרד החינוך עם חברת מיכאל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0