שיטת השוברים בחינוך
שובר חינוך הוא אמצעי למימון לימודים של תלמידים בבתי ספר פרטיים על ידי המדינה או הקהילה. הורי הילדים מקבלים שובר (קופון) באמצעותו הם יכולים לקנות לימודים לילד בבית ספר לפי בחירתם.
היסטוריה
ניצנים לרעיון של מימון ציבורי של החינוך, תוך שמירה על זכות ההורים לבחור, נמצאים אצל מספר כותבים בסוף המאה ה-18. אדם סמית, בספרו עושר האומות (ספר חמישי, פרק ראשון, חלק שלישי) מציין שתחרות בחינוך נדרשת על מנת שלמורים תהיה מספיק מוטיבציה ללמד. תומאס פיין בספרו "זכויות האדם" (1791) מציע להעניק לכל ילד מלגה המספיקה לשש שנות לימוד, ומציין שזו דרך יותר יעילה מבתי ספר ציבוריים. ביהדות מופיע הרעיון של מימון ציבורי לחינוך כבר אצל הרב מאיר הלוי אבולעפיה במאה ה-13[1]. האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי (בין 1770-1800), מחזיק גם הוא בעמדה שעל הקהילה יש חובה לממן את הלימודים של כל הילדים בעיר, עשירים ועניים. הוא מציין גם בחירה מסוימת בכך שהוא כותב שחובת המימון הוא ברמה של 25 תלמידים בכיתה, ואם ההורים רוצים כיתות קטנות יותר עליהם להשלים את העלות הנוספת מכיסם[2].
הראשון להציע תוכנית מלאה לשוברים בחינוך היה ג'ון סטוארט מיל[3].
בשנת 1955 העלה מילטון פרידמן את רעיון השוברים לסדר היום, בספרו "כלכלה ואינטרס ציבורי".
מחקרים
הדעות חלוקות לגבי ההשפעות של שוברים. דיווח משנת 1992 מספר על מחקר מסקוטלנד שלא מצא שהורים בוחרים בתי ספר על פי הישגים במבחנים, אך מצא שהשוברים גוררים ריבוד חברתי. בנוסף מדווח על מחקר מקליפורניה שלא מצא שיפור בהישגים הודות לתוכנית שוברים[4]. ספר של ויליאם האוול ופול פטרסון טוען על סמך מידע יותר עדכני שאפרו אמריקאים הרוויחו משמעותית מתוכניות שוברים במקומות שונים בארצות הברית[5]. אחרים גורסים כי השיטה משיגה שתי מטרות בבת אחת: היא מאפשרת להורים חופש רב בבחירת המוסד בו יתחנכו ילדיהם; וגם יוצרת תחרות בין בתי-הספר על רישום התלמידים, הגורמת לשיפור כולל של המערכת.[6]
ארצות הברית
החל משנות ה-80 של המאה ה-20 צצו תוכניות של שוברים ("school vouchers") במדינות רבות בארצות הברית. רוב התוכניות מיועדות לקבוצות מוגבלות של ילדים באזורים ספציפיים ו/או כאלו הבאים ממשפחות עם הכנסות נמוכות. תוכניות שוברים הופעלו במילווקי ובקליבלנד כמו גם באזורים אחרים. בפסק דין זלמן נגד סימונס-האריס החליט רוב של שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית שתוכנית השוברים בקליבלנד היא חוקתית, למרות שרוב השוברים נוצלו ללימודים בבתי ספר דתיים. בין השנים 1990–2000 עלה מספר התלמידים שקבלו שוברים מ-5000 ליותר מ-60,000, כאשר קרוב ל-50,000 מהשוברים נתנו בשנת 2000 על ידי מוסדות צדקה פרטיים[7]. בשנת 2013 הגיע מספר התלמידים בארצות הברית המשתמשים בשוברים כדי ללמוד בבתי ספר פרטיים לכ-300,000[8]. תוכניות שוברים בקנה מידה משמעותי קיימות בוויסקונסין, בה הוחל בהענקת שוברים בשנת 1990, באוהיו ובאינדיאנה, בה הוחל בהענקת שוברים בשנת 2011. התוכנית באינדיאנה היא המשמעותית ביותר, בכך שהיא מעניקה שוברים בלא דרישה לכך שהם למדו קודם במחוזות חינוך כושלים[9].
השימוש בשוברים נמצא במחלוקת עמוקה בארצות הברית. הצד של המפלגה הדמוקרטית נוטה להתנגד לשוברים מכיוון שהם פוגעים לטענתם בבתי הספר הציבוריים ומעבירים כספים שנגבו במסים לבתי ספר פרטיים. במיוחד הם מתנגדים להשתתפות המדינה במימון בתי ספר דתיים. מנגד, התומכים רואים בשוברים דרך לתת להורים בחירה רבה יותר ואת החופש לבחירה אמיתית בחינוך ילדיהם. סקרים שנעשו בין השנים 2000–2002 הראו רוב קטן לתומכים בתוכניות שוברים.
שוודיה
בשנת 1994 נכנסה לתוקף בשוודיה גרסה של תוכנית שוברים במערכת החינוך. הרפורמה קבעה שהרשויות המקומיות, דרכן עובר תקציב החינוך, ישלמו לבית הספר סכום שווה לכל ילד (בהתאם למקום מגורים ולקבוצת הגיל). הסטנדרטים לפתיחת בית ספר ולקליטת תלמידים אליו הפכו בסיסיים. לבתי הספר מותר להרוויח כסף, אך עם זאת הוטלו גם מספר מגבלות: בית ספר לא יכול לדרוש תשלומים נוספים מההורים, והקבלה אליו היא על בסיס "כל הקודם זוכה", כך שבית הספר לא יכול לסנן תלמידים על פי העדפות שאינן רלוונטיות ללימודים (למשל על פי מצב כלכלי). בנוסף, רשות מפקחת בלתי תלויה מקפידה על קיום תנאי הסף של תוכניות הלימודים הבסיסיות של שוודיה גם במערכת הפרטית.
לאחר הרפורמה, עלה מספר התלמידים במערכת הפרטית בשוודיה משבריר אחוז ליותר מ-10%. ברפורמה תומכים כיום פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים שהתנגדו בעבר לתוכנית (שהועברה בזמן שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הייתה באופוזיציה)[10][11].
הסוגיה הועלתה שוב לדיון בשוודיה לאחר שראו עלייה של הישגי התלמידים ברמה הארצית לאחר החלת התוכנית דבר שהוביל לאינפלציה בציונים. בשנת 2013 השתתפו התלמידים השוודים במבחנים בינלאומיים ודורגו בציוניהם בתחתית הרשימה של המדינות המשתתפות.
קישורים חיצוניים
- הרב מיכאל ויגודה, הזכות לחינוך במשפט העברי, אתר דעת
הערות שוליים
- ^ ד"ר מיכאל ויגודה, הזכות לחינוך במשפט העברי, אתר דעת
- ^ בספרו שולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה, פרק א'
- ^ William G. Howell, Paul E. Peterson, The education gap, Brookings Institution Press, 2002, pages 13-14
- ^ John Derfel Turner, The State and the School, Routledge, 1996, page 71
- ^ William G. Howell, Paul E. Peterson, The education gap, Brookings Institution Press, 2002, page xiv
- ^ אריאל ויטמן, חינוך ממלכתי - אפשר גם אחרת, אתר מידה
- ^ William G. Howell, Paul E. Peterson, The education gap, Brookings Institution Press, 2002, pages 28-29
- ^ Scott Elliott, Walton grant aims to double the number of vouchers nationally, December 22, 2013
- ^ Scott Elliott, New rules helping more Indiana children use vouchers, January 27, 2014
- ^ שוודיה מציגה:מערכת חינוך מצליחה המבוססת על מודל איקאה, מאת אקונומיסט, אתר דה-מרקר
- ^ רותם סלע, השוודים ממליצים: רוצים ללמוד מאיתנו? תפריטו את מערכת החינוך שלכם, באתר הארץ, 28 במאי 2008
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שיטת השוברים בחינוך22351254