שטפן זייברט
 | |||||||
| זייברט, 2012 | |||||||
| מדינה |
 גרמניה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| |||||||
.jpg)
שטפן רידיגר זייברט (בגרמנית: Steffen Rüdiger Seibert; נולד ב-7 ביוני 1960) הוא עיתונאי, מנחה, עובד ציבור ודובר גרמני, המכהן כשגריר גרמניה בישראל מ-2022. קודם לכן כיהן כדובר ממשלת גרמניה וכמנהל לשכת העיתונות והמידע של הממשלה הפדרלית (גר') בשנים 2010–2021 ועבד כעיתונאי וכמנחה בערוץ ZDF.
ביוגרפיה
זייברט נולד ב-7 ביוני 1960 בעיר מינכן.[1] כשהיה בן 12, הוריו התגרשו והוא עבר לגור עם אמו, תחילה בשטוטגרט ולאחר מכן בהנובר.[1] הוא למד היסטוריה, ספרות ומשפט ציבורי באוניברסיטת המבורג ובבית הספר לכלכלה של לונדון, וסיים עם תואר שני באוניברסיטת המבורג ב-1987.[1]
ב-1989 החל לעבוד כעיתונאי ב-ZDF. בין היתר היה עורך במספר תוכניות, כתב הערוץ בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית בשנים 1992–1995, ומגיש של כמה תוכניות חדשות מרכזיות.[1] ב-2002 זכה בפרס המצלמה המוזהבת (אנ') הגרמני על משדר מיוחד שהגיש בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ב-2001 בארצות הברית,[2] וב-2005 זכה ביחד עם יוהנס קרנר (אנ') בפרס במבי (אנ') בקטגוריית "אירוע הטלוויזיה של השנה" על הגשת משדר התרמות לנפגעי הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004.[3]
ב-2010, אולריך וילהלם (אנ'), שהיה דובר ממשלת גרמניה הפדרלית ומנהל לשכת העיתונות והמידע של הממשלה הפדרלית בחמש השנים הראשונות לכהונתה של הקנצלרית אנגלה מרקל, מונה לתפקיד בכיר בגוף התקשורת הבווארי באיירישר רונדפונק (אנ') ולכן הודיע שיתפטר מתפקידו.[4] עורך העיתון "די צייט" ג'ובאני די לורנצו (אנ'), שלמד עם זייברט בתיכון, המליץ לאנשיה של מרקל למנות אותו לתפקיד,[5] והוא החל לכהן ב-11 באוגוסט 2010.[4] על אף קשיים ומתיחות מול ההנהגה הפוליטית בשנותיו הראשונות בתפקיד,[6] בסופו של דבר הוא הפך לבעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות התפקיד - 11 שנים - ולאחד מיועציה הקרובים ביותר של מרקל.[5] כאשר מונה לדובר לא היה חבר במפלגה כלשהי,[7] אך במהלך כהונתו הצטרף למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), מפלגתה של מרקל.[8]
ב-8 בדצמבר 2021, עם סיום כהונתה של מרקל ותחילת כהונתו של הקנצלר אולף שולץ, סיים זייברט את כהונתו והוחלף על ידי שטפן הבשטרייט (גר').[9]
במרץ 2022 מונה על ידי ממשלת שולץ לשגריר גרמניה בישראל.[10] ב-9 באוגוסט הגיש את כתב האמנתו לנשיא ישראל יצחק הרצוג והחל את כהונתו באופן רשמי.[11]
חיים אישיים
זייברט הוטבל כאוונגליסט, אך בהמשך חייו המיר את דתו לנצרות קתולית.[12] הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.[13]
קישורים חיצוניים
שטפן זייברט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שטפן זייברט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- קורות חיים של זייברט, באתר שגרירות גרמניה בתל אביב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "Seibert, Steffen". Munzinger Online/Personen - Internationales Biographisches Archiv (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ "GOLDENE KAMERA 2002 - 37. Verleihung". GOLDENE KAMERA (בגרמנית). 2016-06-15. נבדק ב-2022-08-11.
- ^ "Bewegende Momente bei Bambi". HubertBurda.de (בגרמנית). 2005-12-02. נבדק ב-2022-08-11.
- ^ 4.0 4.1 "Steffen Seibert: ZDF-Moderator wird Merkels neuer Sprecher". Der Spiegel (בגרמנית). 2010-07-10. נבדק ב-2022-08-11.
- ^ 5.0 5.1 Detjen, Stephan (2019-10-24). "Regierungssprecher Seibert: Die Stimme der Kanzlerin". Deutschlandfunk (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ CASDORFF, STEPHAN-ANDREAS (2012-07-03). "Steffen Seibert wird zum Problem für die Kanzlerin". Der Tagesspiegel (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ Fried, Nico (2019-10-24). "Steffen Seibert: Merkels Langstreckenläufer". Süddeutsche Zeitung (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ Alexander, Robin (2016-01-18). "Die Morgenlagen der Mächtigen". Politik & Kommunikation (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ "Regierungssprecher Hebestreit tritt Amt an". Presse- und Informationsamt der Bundesregierung (בגרמנית). 2021-12-09. נבדק ב-2022-08-11.
- ^ Krüger, Paul-Anton (2022-03-30). "Ex-Regierungssprecher Steffen Seibert wird Botschafter in Israel". Süddeutsche Zeitung (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ איתמר אייכנר, עם שמלה בעיצוב מיוחד, בבית הנשיא: השגריר שפגש את הרצוג, באתר ynet, 9 באוגוסט 2022
- ^ Elflein, Christoph (2010-08-10). "Steffen Seibert: Merkels Mann fürs Marketing". Focus Online (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
- ^ Möller, Barbara (2010-07-12). "Steffen Seibert: Von einem, der die Seite gewechselt hat". Hamburger Abendblatt (בגרמנית). נבדק ב-2022-08-11.
שטפן זייברט34868091Q111189