רחצת ידיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שטיפת ידיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רחיצת ידיים באמצעות שפיכת מים ושפשוף סבון מעל כיור נייד. אפריקה, 2014. לפני תחילת הארוחה, הכיור מוגש לכל אחד מהסועדים.

רחצת ידיים היא תהליך שמטרתו להסיר לכלוך, מיקרואורגניזם וחומרים אשר הצטברו על הידיים. התהליך כולל לרוב שימוש במים או בנוזלים אחרים, שימוש בסבון וייבוש הידיים באמצעים שונים. רחצת ידיים עוזרת לשמור על הניקיון וההיגיינה, ויכולה להפחית זיהומים וכך להפחית את הסיכוי לשלשולים ומחלות[1] בכ-30% וזיהומים בדרכי הנשימה בכ-40% על פי נתוני יוניצף ב-2008[2] ואף לשפר כישורים חברתיים, תקשורתיים, יכולות מוטוריות, קוגניטיביות והסתגלות אצל ילדים אשר מחונכים לשטיפת ידיים כבר בתחילת חייהם[3].

נהוג לרחוץ ידיים ביציאה מבית שימוש, לפני מגע עם מזון וכלי אוכל, במוסדות רפואיים[4] ולאחר מגע עם בעלי חיים[5].

תהליך רחצת הידיים

בקבוק ובו נוזל חיטוי, כחלק תקני של מיטת חולה בבית חולים

על פי רוב רחצת הידיים מתמקדת בכף היד ונעשית באמצעות מים, לרוב יחד עם סבון, בכיור. לאחר הרחצה נהוג ליבש את הידיים בעזרת מגבת, נייר מגבת או מייבש ידיים חשמלי. עם זאת, יש הממליצים על רחצה יעילה באמצעות התהליך הבא[6][7]:

  1. שטיפת הידיים במים זורמים ונקיים.
  2. שימוש בסבון ושפשוף כף היד, גב היד, ובין האצבעות.
  3. המשך השפשוף בסבון לא פחות מ-20 שניות.
  4. שטיפת הידיים מהסבון.
  5. ייבוש הידיים במגבת נקייה, בנייר או באמצעות מכשיר אוויר לייבוש.

מספר גורמים מתארים וממליצים לבצע את תהליך הרחצה בווריאציות דומות[8], כאשר המשותף לכולן היא הרחצה היסודית. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי הרגלי רחצת הידיים של מרבית האוכלוסייה אינם מספקים היגיינה ברמה הנדרשת[9], ולאנשים שונים יש הרגלים שונים. למשל, יש הנוהגים להשתמש בסבון בתדירות גבוהה ויש המסתפקים ברחצה ללא סבון וכדומה.

פתוגניות והשפעתה

רחצת ידיים מפחיתה בעיקר את סיכויי ההידבקות במחלות המועברות דרך מחזור צואה-פה, וכמעט שכלל אינה יעילה נגד מחלות המועברות באמצעות האוויר.

צואה שמקורה בבני אדם ובעלי חיים היא מקור חשוב של סלמונלה, E Coli, נורווק וירוס (שיכולים לגרום לשלשול) ומקור להפצת זיהומים נשימתיים כגון אדנו וירוס ומחלת הפה, הידיים והרגליים. גורמים אלו יכולים להגיע אל הידיים לאחר שימוש בשירותים או החלפת חיתול, וגם תוך כדי עיסוק עם בשר נא המכיל כמויות בלתי נראות של צואה. צואה בכמות מזערית של גרם אחד (כמשקלו של מהדק נייר אחד) יכולה להכיל כטריליון פתוגנים. פתוגנים מגיעים לידיים גם במקרים של נגיעה במשטחים או חפצים שהשתעלו או התעטשו עליהם, או שנגעו בהם חפצים אחרים בעלי זיהום. כאשר פתוגנים אלו מגיעים לידיים שלא עוברות רחצה, הם יכולים לעבור מאדם לאדם ולגרום למחלות[10].

מעריכים כי בממוצע מעל ל-3000 חיידקים נמצאים בידיו של אדם, והם שייכים ליותר מ-100 מינים[3]. פתוגנים שהגיעו אל הידיים משפיעים בגלל מספר סיבות[10]:

הכנת סלט באמצעות הידיים
  • בני אדם נוגעים באופן תדיר בעיניים, באף ובפה - כל אלו פתחים שדרכם פתוגנים שנמצאים על הידיים יכולים להיכנס אל הגוף.
  • פתוגנים יכולים להגיע למזון, ובאמצעותו למערכת העיכול ולגוף, כאשר עושים שימוש בידיים בתהליכי הכנת המזון, הגשת המזון וצריכת המזון. פתוגנים מסוימים יכולים להתרבות במזונות ומשקאות תחת תנאים מסוימים ולגרום למחלות.
  • ידיים שלא עברו רחצה יכולות להעביר פתוגנים אל חפצים, מעקות, שולחנות, צעצועים ועוד - ומשם לידיים של אדם נוסף.

על פי הערכות[11] מתים בשנה כ-300,000 בני אדם כתוצאה מהגיינת ידיים לקוייה, ורובם מתחת לגיל 5 שנים.

היסטוריה

אף שרחצת ידיים היא מרכיב של היגיינה אישית או רוחנית ברוב התרבויות, הקשר בין רחיצת ידיים לבריאות לא היה ידוע עד אמצע המאה ה-19, אז אוליבר ונדל הולמס האב פרסם מאמר בנושא קדחת הלידה, ובהמלצותיו מניעת ההדבקה באמצעות הימנעות ממגע, החלפת פרטי לבוש וניקוי ידיים[12].

היתרונות ברחצת ידיים המשלבת חומר מחטא התגלו באמצע המאה ה-19 על ידי איגנץ זמלווייס, שזכה בכינוי "מציל האמהות", כשבעקבות הנהגת רחצת ידיים במחלקת היולדות, הצליח להוריד לפחות מחמישית את תמותת האמהות. זמלווייס, שנחשב לאבי הגיינת הידיים, הבחין ב-1846 שבמחלקת היולדות בה התמחו סטודנטים לרפואה, הרבה יותר נשים לקו באלח דם ומתו, בהשוואה לנשים שילדו במחלקת הסמוכה, בה עבדו מיילדות. הוא החליט לחקור את הסיבה, והבחין שלא אחת רופאים וסטודנטים עברו למחלקת היולדות מיד אחרי שעסקו באוטופסיה, ושיער שהם נשאו על ידיהם "חלקיקים גווייתיים" שאותם העבירו לנשים. היה זה לפני גילוי החיידקים כגורמי מחלות[12]. כתוצאה מכך, הנהיג זמלווייס נטילת ידיים בתמיסה של נתרן תת-כלורי ("אקונומיקה") לפני בדיקת היולדות. שיעור התמותה במחלקה ירד בצורה דרמטית והשתווה למחלקה השנייה. זאת הייתה הוכחה שרחצת ידיים מונעת זיהום. בכל זאת, זמלווייס נתקל בביקורת של המימסד הרפואי, שכן התאוריה שלו, שלא נתמכה על ידי הידע המדעי דאז, רמזה לקשר בין קדחת הלידה ובין גופות, רעיון שנתפס כדתי וכאמונה טפלה, והיוותה ביקורת על התנהלות הממסד הרפואי עצמו[13]. הוא אף כונה "הטיפש ממחוז פֶּשט". דחיית הממסד הרפואי את ממצאיו של זמלווייס גרמה, במחדל, למותן של אלפי נשים.

בשנת 1981 פורסמו לראשונה בארצות הברית הנחיות להיגיינת ידיים על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ולאחריהן פורסמו מספר עדכונים על ידי גופים שונים ברחבי העולם. בסביבה ללא מים נקיים וסבון ניתן[6] להשתמש בנוזל לחיטוי הידיים המכיל 60% כוהל לפחות.

בעשור השני של המאה ה-21, למעלה מ-160 שנה לאחר התגלית של זמלווייס, אי הקפדה על רחצת ידיים של הצוות הרפואי עדיין נחשבה לסיבה עיקרית לזיהומים בבתי חולים בישראל[14].

היבטים תרבותיים וחברתיים

שלט במנהטן המחייב את העובדים לרחוץ ידיים ביציאה מהשירותים

רחצת ידיים הוטמעה במספר דתות, וביניהם נטילת ידיים ביהדות. ארגון הבריאות העולמי קבע את ה-5 במאי ליום להעלאת המודעות לרחצת ידיים. באמצע 2013 השתתפו מעל ל-15 אלף מרכזי בריאות מ-168 ארצות בעולם בתוכנית של ארגון הבריאות להעלאת המודעות לנושא זה, ומשתתפים בה גם 10 מרכזים רפואיים מישראל[15]. במקומות רבים בעולם, מעסיקים מחייבים את עובדיהם לרחוץ ידיים ביציאה מהשירותים לפני החזרה לעבודה - ואף מפרסמים שלטים וסמלים המזכירים חובה זו.

שטיפת ידיים חוזרת ונשנית היא אחת המאפיינים הנפוצים של הפרעה טורדנית-כפייתית ושל מיזופוביה.

מחקרים הראו כי בין 64% ל-83% מהאוכלוסייה אכן רוחצים את ידיים לאחר ביקור בשירותים[16][17], אך מעל ל-90% נוטים לדווח כי רחצו ידיים גם אם לא ביצעו פעולה זו[18][17]. מחקר נוסף בארצות הברית הראה ש-95% מאלו שרוחצים את ידיהם, לא מבצעים זאת בצורה יסודית מספיק, ו-33% לא משתמשים בסבון במהלך רחצת הידיים[9]. כמו כן, המחקרים הראו גם כי כמות הגברים אשר לא מקפידים על רחצה בכלל, או על שימוש בסבון במהלך הרחצה, גדולה בכפי 2 לעומת הנשים במדדים אלו[19].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שטיפת ידיים: אתם שוטפים או מחפפים?, באתר טיפת חלב
  2. ^ יפעת גדות, מיליונים מציינים: יום שטיפת הידיים הבינלאומי, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 15 באוקטובר 2008
  3. ^ 3.0 3.1 אתר למנויים בלבד רונה מור, שטיפת ידיים - יותר חשוב ממה שחשבתם, באתר הארץ, 30 בינואר 2013
  4. ^ מיכל הלפרין, ‏היגיינה: מתי באמת צריך לשטוף ידיים?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 במרץ 2016‏
  5. ^ יפעת גדות, גברים - לא שוטפים ידיים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 18 בספטמבר 2007
  6. ^ 6.0 6.1 רחצת ידיים מצילה חיים, באתר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (באנגלית)
  7. ^ שטיפת ידיים: עשה ואל תעשה, באתר BeOK
  8. ^ ד"ר איתי גל, הנחיות חדשות: 6 השלבים לשטיפת ידיים שתסיר החיידקים, באתר ynet, 10 באפריל 2016
  9. ^ 9.0 9.1 רות נווה, מחקר: 95% לא שוטפים ידיים נכון; כך תשטפו, באתר ynet, 13 ביוני 2013
  10. ^ 10.0 10.1 Show Me the Science - Why Wash Your Hands?, באתר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (באנגלית)
  11. ^ The State of Handwashing in 2017: Annual Research Summary (באנגלית)
  12. ^ 12.0 12.1 אתר למנויים בלבד בנימין מוזס, למה צריך פחות מיטות בבתי חולים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2016
  13. ^ אתר למנויים בלבד שוקי שדה, רשימת קריאה, באתר TheMarker‏, 17 בינואר 2016
  14. ^ מיטל יסעור בית-אור, ‏מותם של אלפים היה יכול להימנע, באתר ישראל היום, 9 במאי 2013
  15. ^ רשימה עדכנית של ארצות ומרכזים הרשומים לתוכנית, באתר ארגון הבריאות העולמי (באנגלית)
  16. ^ ד"ר איתי גל, לא להאמין: איך מגיעים חיידקים צואתיים למטבח, באתר ynet, 23 באוקטובר 2014
  17. ^ 17.0 17.1 מערכת וואלה! NEWS‏, יד שוטפת יד, באתר וואלה!‏, 14 באוקטובר 2014
  18. ^ איתי גל, ומי לא שוטף ידיים אחרי השירותים?, באתר ynet, 25 בספטמבר 2005
  19. ^ סוכנויות הידיעות, שלא תשכחו לרחוץ ידיים - הכיור כבר בפנים, באתר כלכליסט, 21 בספטמבר 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24719760רחצת ידיים