דיבוב

דיבּוב הוא תהליך של הקלטה והחלפת קולות בסרט קולנוע או טלוויזיה, לאחר סיום הפקת הסרט. השימוש הנפוץ ביותר מתייחס לשיטה להגשת תרגום הפסקול של תוכניות טלוויזיה, סרטים או קטעי וידאו.

תרגום זה מוגש באמצעות החלפת הפסקול המקורי בפסקול חדש שבו הדיבור הוא בשפה המקומית. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על נימת הקול של השחקנים המקוריים וגם להתאים את התרגום לתנועות השפתיים שלהם. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על האלמנטים בפסקול המקורי שאינם קשורים בדיבור, כגון צלילים ומנגינות, אך לפעמים מחליפים גם חלק מהם.

יש המשבשים את שם בעלי המקצוע באומרם "מדובבים" (בתנועת O ובבי"ת רפה), אף שהצורה הנכונה היא "מדַבְּבים". מדוֹבֵב הוא אדם הגורם למישהו אחר לספר את סיפורו, למשל אדם המפתה עציר או אסיר להתוודות על פשע, ובכך מסייע להפללתו – ואילו "מדבב" מוצאו מן הפועל האנגלי "to dub", שפירושו שכפול פסקול.

לעומת ישראל בה הדיבוב נעשה בעיקר לסרטים לילדים, במדינות רבות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה הדיבוב נעשה גם לסרטים שנועדו לקהל בוגר.

הדיבּוב

תהליך התרגום כולל את תרגום התסריט עצמו, ולאחר מכן התאמת נוסח התרגום ככל האפשר לתנועות השפתיים ומחוות הגוף של הדוברים בסרט. השלב הבא הוא שכירת צוות שחקנים שדובר את השפה המקומית, והקלטה של פסקול חדש, שבו מבצעים השחקנים את התפקידים המקוריים לפי התרגום. לאחר מכן משולב הפסקול החדש בסרט במקום הפסקול המקורי, וכך נוצר הרושם שקטע הווידאו בוצע בשפה המקומית.

ישנה סוגה קומית של סרטים שדובבו ללא קשר לתרגום, אלא על ידי המצאת פסקול חדש לגמרי. דוגמה לכך היא הסרט "טייגר לילי" של וודי אלן: סרט המקור הוא סרט מרגלים יפני, ואילו בדיבּוב שהפיק וודי אלן הסרט עוסק בגנבת מתכון לסלט ביצים.

שיטת הדיבּוב פשוטה יותר כשמדובר בסרטי אנימציה, ומסובכת יותר כשמדובר בסרטים עם שחקנים אנושיים. בסרטי אנימציה, תנועות השפתיים אינן מדויקות, ולפיכך קל יחסית להתאים את נוסח התרגום אליהן. כשמדובר בצילום של שחקנים אנושיים, עבודת התאמת נוסח התרגום לתנועות השפתיים קשה הרבה יותר. בישראל, התוכניות הראשונות שדובבו לעברית היו סרטים מצוירים או סרטי אנימציה עם בובות שנועדו לילדים. בסוף שנות השבעים דובבה לראשונה תוכנית טלוויזיה עם שחקנים אנושיים - הסדרה השוודית בילבי, שאף היא נועדה לילדים.

ב-1999 נעשה ניסיון בימתי לשלב דיבּוב באופרה. במהלך הדיבוק - אופרה ביידיש משתלט הדיבוק על לאה, וכשזמרת הסופרן מתחילה לשיר, מדַבּב אותה הטנור על הבמה, ומשחק קולות מתעתע מתחיל.

בשנת 1980 הציע הסופר וחבר הכנסת משה שמיר הצעת חוק לשימוש בדיבוב לשם ביסוס מעמד השפה העברית. חוקר הספרות מנחם פרי התנגד בחריפות:

פס הקול של הסרט הוא חלק מן הקומפוזיציה שלו. גם באמצעות אופן הדיבור אמרו הבמאי והשחקן מה שרצו לומר. השחקנים משחקים גם בקולם ולא רק בידיהם. סיטואציה כזו, של הידיים ידי עשיו אך הקול קול יעקב, היא חיתוך חלק מיצירת אמנות והשלכתו לפח.

הדיבּוב בעולם

  דיבוב רק בתוכניות ילדים. אחרת כתוביות

  דיבוב בתוכניות מסוימות. אחרת כתוביות

  דיבוב חלקי באמצעות מדבב בודד או שניים, על גבי הפסקול המקורי

  דיבוב מלא

מדינות העושות שימוש בדיבּוב שנעשה במדינות אחרות ורק לעיתים מפיקות דיבּוב בעצמן

בגרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, אמריקה הלטינית, ברזיל, רוסיה, פולין, צ'כיה, הונגריה, טורקיה, אוקראינה, הודו ויפן הדיבּוב הוא השיטה הנפוצה לתרגום סרטים ותוכניות טלוויזיה שנועדו להפצה מסחרית גם בקרב קהל בוגר. במדינות אלה קהל הצופים גדול מספיק כדי להצדיק את העלויות הגבוהות של שיטת הדיבּוב. כמו כן, במדינות אלה אין מסורת רב-לשונית חזקה, ורוב הצופים אינם מעוניינים לשמוע את הפסקול בשפת המקור. בשיטות השידור החדשות בטלוויזיה יש אפשרות לצופה לבחור בין שני פסקולים מקבילים, כך שלפעמים ניתנת לצופה האפשרות לבחור בין שמיעת הפסקול המקורי לבין שמיעת הדיבּוב. שיטת התרגום החלופית העיקרית היא תרגום בכתוביות ובמדינות הללו היא משמשת בעיקר לתרגום סרטים בעלי ערך אמנותי מיוחד, ולפעמים גם סרטים דוברי אנגלית שהיא שפה שתפוצתה הולכת וגוברת כשפה שנייה. תרגום באמצעות כתוביות משולב לפעמים גם בסרטים מדובבים, במקרה שהדיבּוב עלול לפגום בצורה חמורה בהנאת הצופים. מקרים כאלה הם בדרך-כלל שירים בביצוע זמרים ידועים המשולבים בפסקול המקורי. במקרה כזה, תרגום השיר וביצועו בידי זמר מקומי אינו תחליף ראוי, ולפיכך משמיעים את השיר מתוך הפסקול המקורי ומתרגמים את מילותיו באמצעות כתוביות.

בישראל, קהל היעד העיקרי של סרטים ותוכניות מדובבות הוא ילדים, שאינם יודעים קרוא וכתוב ברמה טובה, וכל שכן לקרוא כתוביות. כשמדובר בקהל של בני נוער ומבוגרים, שיטת הדיבּוב אינה נחשבת כשיטת תרגום טובה, לא רק בשל העלויות הגבוהות שלה, אלא גם בשל העובדה שהקהל בישראל הוא ברובו רב-לשוני. רוב הצופים בישראל מדברים לפחות שפה אירופית אחת בנוסף לעברית, ויש גם קהל גדול דובר ערבית. לפיכך, רוב הצופים מעוניינים לשמוע את הפסקול המקורי, ומשתמשים בתרגום לעברית כאמצעי-עזר. בעיה נוספת היא שדיבּוב אינו מאפשר תרגום לשתי שפות במקביל כפי שהדבר נעשה לעיתים קרובות בערוצי הטלוויזיה הישראליים המרכזיים, באמצעות שילוב כתוביות בעברית ובשפה נוספת (כמו רוסית) בד בבד. היעדר הדיבּוב הביא לרמת אנגלית מדוברת גבוהה יחסית בישראל^{[דרוש מקור]}, למשל בהשוואה ליפן ולחלק ממדינות אירופה.

אנשי הצוות העיקריים ביצירת דיבּוב

• במאי הדיבּוב - מלהק ומביים את המדַבּבים.
• המתרגם - אחראי על תרגום התסריט המקורי לשפה המקומית, עיבודו בהתאם לאורכי המשפטים בשפת המקור והתאמתו לתרבות המקומית.
• טכנאי ההקלטה והמיקס - לפעמים נושא בתפקיד זה הבמאי או המפיק. מפקח טכנית על הקלטת המדַבּבים ועריכת ההקלטות לעותק סופי שיוגש ללקוח. לעיתים תפקיד טכנאי המיקס מופרד מתפקיד המקליט.
• מפיק הדיבּוב - אחראי על הלוגיסטיקה באולפן; קבלת תכנים לדיבּוב מהלקוח, שליחת התסריטים למתרגם, הזמנת המדַבּבים לאולפן וכו'.
• המנהל המוזיקלי - אחראי על הצד המוזיקלי של התוכן המדובב, אם יש כזה.
• העורך- אחראי להחליף את הפסקול החדש שהוקלט במקום הישן, לערוך את המוזיקה, אם צריך להוסיף כתוביות ולסדר את הפסקול כך שהדיבּוב ישמע טבעי לסרט.
• המדַבּב - מקליט את הדמות אליה לוהק בקול שנבחר מראש על ידי המדַבּב והבמאי, בהתאם לתסריט המתורגם, לשפת המקור (אותה הוא שומע באזניות בזמן ההקלטה) ולווידאו (שמוצג על המסך בזמן ההקלטה).

ראו גם

• דיבוב בישראל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיבוב בוויקישיתוף

• לירון סיני, דיבוב סרטים לעברית? הילדים לא טיפשים, באתר ynet, 20 ביוני 2011
• כרמית ספיר ויץ, בדיבוב ישיר: הילדים מאחורי תעשיית הסרטים המצויירים, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2012
• דיבוב באופרה, YouTube

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28477071דיבוב