שולמית מוריה
| לידה |
1926 בצרה, עיראק המנדטורית |
|---|---|
| פטירה | יולי 2013 (בגיל 87 בערך) |
| מקום קבורה | בית העלמין בקיבוץ עינת |
| תאריך עלייה | 23 באוגוסט 1947 |
| מדינה | ישראל |
| בן זוג | שמואל מוריה |
| השתייכות |
 המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
| תקופת הפעילות | 1971–1990 (כ־19 שנים) |
שולמית (שולה) מוריה (1926 - יולי 2013) הייתה קריינית קול ישראל בערבית ובכירה במוסד.[1]
ביוגרפיה
שולמית מוריה נולדה ב-1926 בעיר בצרה שבעיראק המנדטורית. היא הצטרפה לתנועת "החלוץ" המחתרתית בעיראק ב-1944, משם המשיכה לסמינר למדריכים שבסיומו הייתה מדריכה של קבוצות נוער ורכזת תנועת הנוער "החלוץ הצעיר" בעיר הולדתה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים עבדה במשך כשנתיים החל מקיץ 1945 כמורה בבית הספר "אליאנס".[2]
בסוף שנת 1945 הצטרפה לזרוע של ארגון "ההגנה" בעיראק וסיימה קורס חובשות. ב-23 באוגוסט 1947 הייתה מן הנוסעים שעלו לארץ ישראל בטיסה הראשונה במסגרת מבצע מייקלברג שהמריאה באישון ליל מעיראק ונחתה ביבנאל. אחד ממפקדי המבצע היה בעלה לעתיד, שמואל (סמי) מוריה. עם הגיעה לארץ ישראל החלה בסוף 1947 לשמש כקריינית בערבית בתחנת השידור של "קול זרוע ההגנה" בערבית בתל אביב.[3] הבית של מוריה שימש בחודשים מרץ-אפריל 1948 כמקום מפגשם של פעילי המחתרת היהודים מעיראק שהוברחו לישראל באמצעות דרכונים מזויפים בזהות נוצרית בדויה על ידי ארוסה, סמי.[2]
ב-15 במאי 1948 החלה לשמש כקריינית קול ישראל בערבית, שם עבדה עד לשנת 1954. בתוכניתה יכלו העולים מעיראק לשלוח דרישות שלום ליקיריהם המאזינים לתוכנית בעיראק, זאת לאחר שהופסקו שירותי הדואר בין ישראל לעיראק ובכך ניתק הקשר בין בני משפחה וקרובים יהודים רבים אשר שהו במדינות השונות.[2]
לאחר עבודתה בקול ישראל, עבדה עד לשנת 1962 בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, עת יצאה עם משפחתה לפריז עקב שליחותו של בעלה סמי כראש שלוחת "המוסד" בפריז. בשנת 1967 שבה המשפחה לישראל.[2]
בשנת 1968 סיפרה את סיפור עלייתה ארצה בתוכנית הרדיו "מבואה: פרקי עלייה והעפלה" בקול ישראל בעריכתו של דן רביב, שעסקה במבצע מייקלברג במסגרתו עלתה.[4][5]
בשנת 1971 החלה לשרת ב"מוסד". במהלך שירותה נשלחה לפחות כעשר פעמים לשבע מדינות, והייתה פעילה בארגון בתביעה לשתף נשים בנסיעות המבצעיות לחו"ל, "בכך פרצה את הדרך לשוויון בין נשים לגברים במערכת". בשנת 1990 פרשה לגמלאות.[2]
התגוררה בגבעתיים.[6] ביולי 2013 הלכה שולמית מוריה לעולמה בגיל 87, והובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עינת.[2]
חיים אישיים
הייתה נשואה לאיש המוסד והשב"כ שמואל מוריה, שאותו הכירה בצעירותם בבצרה, ונולדו להם שני בנים ובת. בנם עזרא נפטר בגיל 47 ממחלה.[2][3][7]
קישורים חיצוניים
- שולמית מוריה (שולה), מבט מל"מ עמ' 40
- שמואל (סמי) מוריה, בבגדאד, ערב מלחמה, מבט מל"מ עמ' 19
הערות שוליים
- ^ שוש עמית, נשות חיל, מבט מל"מ עמ' 25
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 שולמית מוריה (שולה), מבט מל"מ עמ' 40
- ^ 3.0 3.1 אלי אשכנזי, מפעיל עלייה בבגדאד לבכיר מודיעין: הלך לעולמו ממייסדי יחידת המסתערבים, באתר וואלה!
- ^ לוי יצחק הירושלמי, סיפור הארבעה, מעריב, 12 בפברואר 1968
- ^ מבחר תוכניות השבוע, למרחב, 16 בפברואר 1968
- ^ בית עלמין קיבוץ עינת, שולמית (שולה) מוריה ז"ל, באתר מודעות אבל, 2013-07-24
- ^
אסף גבור, אמן האשליות: גרסתו של מפעיל הסוכנים האגדי יוצאת לאור, בעיתון מקור ראשון
36192476שולמית מוריה
- נשות המוסד
- אנשי המוסד
- ישראלים ילידי עיראק
- ישראליות ילידות עיראק
- קרייני רדיו ישראלים
- קול ישראל בערבית
- סגל קול ישראל
- גבעתיים: אישים
- פעילים ציונים בעיראק
- עולות לאחר מלחמת העולם השנייה
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- בצרה: אישים
- אישים הקבורים בעינת
- ישראליות שנולדו ב-1926
- ישראלים שנולדו ב-1926
- ישראליות שנפטרו ב-2013
- ישראלים שנפטרו ב-2013