שוואביה

שוואביה הוא אזור היסטורי-תרבותי בגרמניה המתאפיין בייחוד לשוני (גרמנית שוואבית). אזור שוואביה נמצא ברובו במדינת באדן-וירטמברג של ימינו (בעיקר אזור וירטמברג ההיסטורית והפרובינציה ההיסטורית של שושלת הוהנצולרן), אך גם באזור במדינת בוואריה של ימינו, שם קיים אזור מנהלי בשם זה. במהלך ימי הביניים הייתה שוואביה מדינה גדולה, שכללה גם חלקים מבאדן, את פורארלברג, נסיכות ליכטנשטיין, שווייץ (בחלקים דוברי הגרמנית שלה) ואלזאס (כיום חלק מצרפת).

הדעות חלוקות בשאלה האם השוואבית היא רק ניב של גרמנית, או שהיא שפה עצמאית. השוואבית מדוברת על ידי כ-850 אלף דוברים בגרמניה, והיא מהשפות או הניבים המדוברים ביותר בגרמניה. השוואבית דומה מאד לשפה המדוברת בשווייץ. ססמתה הרשמית (וההיתולית במקצת) של באדן-וירטמברג שואבת את השראתה מהשוואבית והיא "Wir können alles. Außer Hochdeutsch" ("אנחנו יכולים הכל. חוץ מלדבר גרמנית תקנית").

השוואבים מקשרים עצמם לשבט גרמאני עתיק, ה"סואבים" (Suebi). שבט זה נדד מאזור הים הבלטי לאזור ימת קונסטנץ, שם הפכו לחלק מן הקונפדרציה האלמאנית. הסואבים הגיעו אף עד לחצי האי האיברי, והקימו שם בשנת 410 ממלכה עצמאית באזור צפון פורטוגל, גליסיה ומערב אסטוריאס של ימינו. הממלכה התקיימה עד שנת 558 ומרכזה היה העיר בראגה בפורטוגל.

לאחר קרב טולביאק בשנת 496 הפכה שוואביה לדוכסות של האימפריה הפרנקית. שוואביה הייתה אחת הדוכסויות המקוריות של האימפריה של לואי הגרמני, שהפכה מאוחר יותר, במאות התשיעית והעשירית לאימפריה הרומית ה"קדושה" (בתקופה זו נודעה שוואביה כאלמניה). במאות ה-12 וה-13, שליטי האימפריה היו שוואבים - בני שושלת הוהנשטאופן; אבל לאחר הוצאתו להורג של קונראדין ב-12 באוקטובר 1268, התפוררה הדוכסות ליחידות קטנות.

בסוף המאה ה-15, התאחדו רוזנויות ודוכסויות רבות באזור שוואביה לקונפדרציית הליגה השוואבית. ליגה זו כבשה את וירטמברג וסילקה את אולריך, דוכס וירטמברג מכסאו. לאחר מכן התפרקה הליגה, במסגרת המאבקים בתוך הכנסייה ועליית תנועת הרפורמציה, לא לפני שהספיקה לדכא את אחת מן המרידות הגדולות בתולדות אירופה הפיאודלית, מרד האיכרים של 1525. הליגה התפרקה והאזור שב להיות מפורד ומפוצל בין דוכסויות, נסיכויות ורוזנויות. לאחר פירוק ‘הליגה השוואבית’, חזר הדוכס של וירטמברג למשול באזור. תקופה זו התאפיינה בחלוקת שוואביה בין הזרם הקתולי ובין הזרם הפרוטסטנטי, בעקבות המהפך שחוללה תנועת הרפורמציה. נסיכים חילוניים כמו דוכס וירטמברג והמרקיז של באדן כמו גם רוב הערים החופשיות, הפכו לפרוטסטנטים, בעוד הקתוליות המשיכה לאחוז בשטחים כנסייתיים וכן באזורים שבשליטת ההבסבורגים והוהנצולרנים.

בעקבות ארגון מחדש של טריטוריות האימפריה הרומית ה"קדושה" ב-1803, השתנה אזור שוואביה לחלוטין. מרבית השטחים הכנסייתיים, המחוזות הקטנים והערים החופשיות, איבדו מתוקפם, ונבלעו בתוך ממלכות גדולות יותר. רק דוכסויות וירטמברג, באדן והוהנצולרן נותרו מדינות ריבוניות. חלק גדול ממזרח שוואביה סופח לבוואריה, והפך למה שמכונה כיום, האזור המינהלי השוואבי של בוואריה.

בכך למעשה פוצלה שוואביה למחוזות ומדינות שונות, כאשר מצב זה מתקיים עד היום.

שוואביה העמידה אישי רוח וספר רבים, ולה תפקיד מכריע בהתפתחות התרבותית והספרותית במרחב הדובר גרמנית. בין אישים אלה ניתן למנות את פרידריך שילר, פרידריך הלדרלין, אדוארד מריקה, גאורג וילהלם פרידריך הגל ורבים אחרים.

גרמניה הנאצית טענה בתקופת קיומה לשטח באנטארקטיקה, לו היא העניקה את השם "נוי שוובנלאנד" (NeuSchwabenland), כלומר "שווביה החדשה".