שוד הבנק של טיפליס

כיכר ירוואן, שנות ה-70 של המאה ה-19

שוד הבנק של טיפליס היה שוד מזוין שהתרחש ב-26 ביוני 1907 בכיכר ירוואן (כיום כיכר החירות) בטיפליס (כיום טביליסי). משלוח מזומן לסניף הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית בטביליסי נשדד בידי הבולשביקים למטרת מימון הפעילות המהפכנית שלה. השודדים תקפו כרכרה של הבנק שהייתה מוקפת בחגורת שוטרים וחיילים מצבא הצאר והשתמשו ברימונים ואקדחים. השוד בוצע כאשר הכרכרה עברה בכיכר המרכזית של העיר (גם באותם ימים וגם כיום), כיכר ירוואן, בקטע הדרך שבין סניף הדואר לבין סניף טיפליס של הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית (Государственный банк Российской Империи). על פי מסמכי ארכיון רשמיים נהרגו במהלך השוד 40 איש ונפצעו 50 אחרים. השודדים נמלטו עם 341,000 רובל (שווי המשוערך לשנת 2008 בכ-3.4 מיליון דולר).

השוד אורגן על ידי ההנהגה הבכירה של הבולשביקים בהם: ולדימיר לנין, יוסיף סטלין, מקסים ליטבינוב, לאוניד קראסין ואלכסנדר בוגדנוב, והוצא לפועל על ידי כנופיה של מהפכנים גאורגים בהנהגת סטלין ומקורבו בתחילת דרכו, קאמו. השוד המזוין והקורבנות גרמו לשערוריה בקרב מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, כיוון שפעולות מסוג זה נאסרו במפורש בקונגרס החמישי של המפלגה. כתוצאה מכך, ניסו לנין וסטלין להרחיק את עצמם מהשוד. השוד ותוצאותיו ומקרי שוד דומים פיצלו את ההנהגה הבולשביקית והעמידו את לנין כנגד בוגדנוב וקראסין. למרות הצלחת השוד והסכום הגדול שנשדד, הבולשביקים לא יכלו להשתמש ברוב השטרות הגדולים שהתקבלו מהשוד כי המספרים הסידוריים שלהם היו ידועים למשטרה. בינואר 1908 הגה לנין תכנית להמרת השטרות הגדולים בבת אחת במקומות שונים ברחבי אירופה, אך אסטרטגיה זו נכשלה והביאה למעצרם של המעורבים, פרסום עולמי, ותגובות שליליות מהתנועות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה.

קאמו נלכד בגרמניה זמן קצר לאחר השוד, אולם הצליח להמנע מהעמדה פלילית לדין על ידי התחזות למטורף במשך יותר משלוש שנים. הוא הצליח לברוח מהמחלקה הפסיכיאטרית שבה שהה אך נתפס שנתיים מאוחר יותר בתכנון שוד אחר. הוא נידון למוות בגין פשעיו כולל השוד ב-1907, אך עונשו הומתק למאסר עולם. הוא שוחרר לאחר המהפכה הרוסית של 1917. אף אחד מהמשתתפים המרכזיים האחרים או המארגנים של השוד לא הועמד אי פעם לדין.

רקע

צילום פנים משטרתי של ולדימיר לנין. דצמבר 1895

מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, קודמתה של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, נוסדה בשנת 1898. מטרתה של מפלגת הפועלים הייתה לשנות את שיטת הממשל הכלכלית והפוליטית באימפריה הרוסית דרך מהפכה של הפרולטריון על פי הדוקטרינה המרקסיסטית. יחד עם הפעילות הפוליטית יזמה מפלגת הפועלים, יחד עם קבוצות מהפכניות אחרות (כמו אנרכיסטים ומהפכנים סוציאל-רבולוציונרים), פעילות מיליטנטית כולל מה שכונה על ידם "החרמות", איפמיזם למעשי שוד מזוינים של כסף ממשלתי למימון הפעילות המהפכנית.

משנת 1903 נחלקה מפלגת הפועלים לשתי קבוצות עיקריות: הבולשביקים והמנשביקים. לאחר שמהפכת 1905 דוכאה על ידי האימפריה הרוסית, התקיים במאי-יוני 1907 הקונגרס החמישי של המפלגה בלונדון בתקווה לגשר על הפערים בין הקבוצות. אחד מהעניינים שבהם נותרו הקבוצות חלוקות הייתה אופן ההתייחסות לפעילות מיליטנטית ובמיוחד נושא ה"החרמות". רוב הבולשביקים המיליטנטים, שהונהגו על ידי ולדימיר לנין, תמכו בהמשך מעשי השוד, בעוד המנשביקים הטיפו לגישה יותר פייסנית והדרגתית של המהפכה, והתנגדו למעשי השוד. בסופו של דבר העביר הקונגרס החמישי של המפלגה החלטה על גינוי השתתפות או סיוע לפעילות מיליטנטית כולל "החרמות". הקונגרס כינה אותה פעילות בלתי מאורגנת וכזו המביאה לפגיעה במורל, וקרא לכל הקבוצות העוסקות בפעילות כזו להתפרק. ההחלטה נתקבלה ברוב של 65% בעד כנגד 6% מתנגדים בלבד (אחרים נמנעו או לא השתתפו כלל), כאשר כל המנשביקים ורבים מהבולשביקים תמכו בהחלטה.

למרות האיסור של מפלגת הפועלים המאוחדת על הקמת ועדות נפרדות, בחרו הבולשביקים, במהלך הקונגרס החמישי, גוף נבחר משל עצמם, שנקרא "המרכז הבולשביקי". הקמת הגוף נשמרה בסוד מיתר חברי מפלגת הפועלים המאוחדת. בראש המרכז הבולשביקי עמדה "הקבוצה הפיננסית" שכללה את לנין, קראסין ובוגדנוב. עוד במהלך הקונגרס, יחד עם הפעילויות הפוליטיות הרגילות, תכננה ההנהגה הבולשביקית מספר מבצעי "החרמות" במקומות שונים ברחבי האימפריה הרוסית. בין המבצעים שתוכננו היה שוד סניף הבנק האימפריאלי בטביליסי, שהתרחש בסופו של דבר, מספר שבועות לאחר תום הקונגרס.

הכנות

לפני הקונגרס החמישי נפגשו באפריל 1907 המנהיגים הבכירים של הבולשביקים בברלין, ודנו בביצוע שוד למימון רכישת נשק. המשתתפים בפגישה כללו את לנין, קראסין, בוגדנוב, סטלין וליטבינוב. הקבוצה החליטה כי סטלין, שהוכר באותם ימים כקוֹבָּה, והארמני סימון טר-פטרוסיאן, שהיה ידוע כקאמו, יארגנו שוד בנק בעיר טיפליס.

סטלין, שהיה בגיל 29 באותם ימים, התגורר עם אשתו הראשונה אקטרינה סוואנידזה ותינוקם יאקוב. הוא היה כבר מנוסה בארגון מעשי שוד, שעזרו לו למעשה לזכות במוניטין בתור המממן הראשי של המרכז. קאמו היה צעיר מסטלין בארבע שנים והיה ידוע באכזריותו (מאוחר יותר בחייו עקר את ליבו של אדם מחזהו). בתקופת הקונספירציה, עמד קאמו בראש ארגון פשע בשם "היחידה". סטלין תיאר את קאמו כ"אמן ההסוואה", ולנין כינה אותו "הבנדיט הקווקזי שלי". סטלין וקאמו גדלו ביחד וסטלין הוא שהשפיע על קאמו להפוך למרקסיסט.

בטביליסי החל סטלין בהכנות לביצוע השוד. הוא יצר קשר עם שני אנשים שעבדו בסניף הבנק: פקיד זוטר בבנק בשם גיגו קאסראדזה וחבר ילדות ישן שלמד עמו בבית הספר בשם ווזנסנסקי שעבד במחלקת הדואר של הבנק. ווזנסנסקי הצהיר מאוחר יותר כי עזר לסטלין מתוך הערצה לשירתו הרומנטית. ווזנסנסקי, שעבד במחלקת הדואר של הבנק, איפשר לסטלין את הגישה ללוח הזמנים הסודי של העברת המזומנים בכרכרה לסניף הטיפליסאי של הבנק האימפריאלי. ווזנסנסקי מסר לסטלין כי עומד להגיע משלוח גדול של מזומנים בכרכרה הרתומה לסוסים ב-26 ביוני 1907.

קראסין עזר לסטלין לייצר רימונים מאולתרים לצורך שימוש בשוד. הכנופיה של קאמו הבריחה את הרימונים לטביליסי והחביאה אותם בתוך ספה. מספר שבועות לפני השוד, פוצץ קאמו בטעות את אחד מהרימונים של קראסין כשניסה לחבר את הפתיל. הפיצוץ פצע את קאמו בעיניו והשאיר צלקת קבועה בפניו. הוא היה מרותק למיטתו במשך חודש בעטיים של כאבים קשים, ולא היה כשיר לגמרי עד לזמן השוד.

יום השוד

ביום השוד, ה-26 ביוני 1907, נפגשו 20 המארגנים, בכללם סטלין, ליד כיכר ירוואן (במרחק 2 דקות הליכה מהסמינר, הבנק וארמון הנציב העליון) כדי לגבש סופית את תוכניתם. בתום הפגישה התייצבו במקומות שהוכנו מראש כהכנה לתקיפה. השלטונות הרוסיים חשדו כי המהפכנים תכננו פעולה גדולה בטביליסי והגביר את נוכחות כוחות הביטחון בכיכר המרכזית. זמן קצר לפני השוד קיבלו השלטונות ידיעה מוקדמת והציבו שומרים נוספים ששמרו כל פינה בכיכר ירוואן. כדי להתגבר על האבטחה המוגברת, הציבו חברי הכנופיה תצפיתן על כל שוטר לפני השוד וצפו במיקומים בהם הוצבו ובתנועותיהם כשהם צופים עליהם מלמעלה.

חברי הכנופיה המתינו בפינות הרחוב חמושים באקדחים ורימונים ולבושים בבגדי איכרים. בניגוד לאחרים, היה קאמו מחופש לקצין פרשים והגיע לכיכר בסוג של כרכרה פתוחה רתומה לסוס. כהכנה לשוד הם השתלטו על מסבאת טִילִיפּוּצ'וּרִי, שחזיתה פנתה לכיכר. דוד סאגיראשווילי, שהיה עֵד לאירועים, סיפר מאוחר יותר כי התהלך בכיכר ירוואן כשחבר שלו בשם באצ'וּאה קופיראשווילי, שמאוחר יותר התברר כי נמנה עם השודדים, הזמין אותו למסבאה וביקש ממנו להישאר. סאגיראשווילי הבחין כי אדם חמוש מונע מיושבי המקום לצאת מהמסבאה. כשקיבלו סימן כי כרכרת הבנק מתקרבת לכיכר, עזב האיש החמוש את המסבאה באקדח שלוף.

סניף טיפליס של הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית ארגן את העברת המזומנים בין סניף הדואר לבנק על גבי כרכרה רתומה לסוסים. בתוך המרכבה היו שקי הכסף, שני שומרים חמושים ברובים, קופאי של הבנק וחשב הבנק. לכרכרה נלוו שומרים מאחור ושומרים רכובים על סוסים מלפנים, מצידי הכרכרה ומאחריה.

ההתקפה

כרכרת פייטון, מסוג הכרכרה שבה נעשה שימוש בשוד

הכרכרה עשתה את דרכה בכיכר הסואנת בשעה 10:30 בבוקר לערך. קופיראשווילי נתן את הסימן והשודדים יידו את הרימונים על הכרכרה. הרימונים גרמו למותם של רבים מהסוסים והשומרים. קופיראשווילי ירה תחילה באיש ביטחון ששמר על הכרכרה ולאחר מכן לכיוון הכיכר. רימונים הושלכו מכל כיוון. העיתון הגאורגי "איסארי" תיאר את שהתרחש: "איש לא יכול היה לומר אם רעש הירי הנורא היה שאון תותחים או פיצוץ רימונים... הרעש גרם לפאניקה בכל מקום... כמעט בכל רחבי העיר, החלו התושבים לברוח. כרכרות ועגלות דהרו מהמקום". הפיצוצים היו חזקים כל כך שהם הפילו את הארובות הסמוכות ושברו את שמשות הזכוכית ברדיוס של מייל מהכיכר. אקטרינה סוואנידזה, אשתו של סטלין, עמדה על מרפסת ביתה בקרבת הכיכר יחד עם משפחתה ובנה. כששמעו את הדי ההתפוצצויות נמלטו לתוך הבית בבהלה.

אחד מהסוסים שנפצעו שהיה רתום לכרכרה ניסה לברוח ומשך עמו את המרכבה. קופריאשווילי, קאמו ודאתיקו צ'יביראשווילי (שודד נוסף מהכנופיה) רדפו אחריו. קופיראשווילי הטיל רימון לרגליו של הסוס ועצר אותו אולם נלכד בעצמו בהדף הפיצוץ ונחת המום על הקרקע. הוא חמק מהכיכר לפני שהתגבורת של המשטרה והצבא הגיעו. צ'יביראשווילי חטף את שקי הכסף כאשר קאמו חיפה עליו ביריות לידו. יחד עם שודד אחר זרק צ'יביראשווילי את שקי הכסף לכרכרה של קאמו.

הבריחה ולאחריה

קטע ממפה של טביליסי משנת 1913, כיכר ירוואן והרחובות הסמוכים מודגשים

לאחר שווידא שהכסף ברשותו, פילס קאמו את דרכו אל מחוץ לכיכר. בדרכו הוא נפגש בכרכרה של המשטרה והעמיד פנים שהוא הקצין של הפרשים ששמרו על הכסף. הוא קרא לעבר כרכרת המשטרה: "הכסף מאובטח, רוצו מיד לכיכר." קצין המשטרה ציית ורק מאוחר יותר הבין כי השודדים הנמלטים שיטו בו. קאמו שם פעמיו למטה הראשי של הכנופיה והחליף את בגדיו. כל השודדים התפזרו תוך זמן קצר. איש מהם לא נתפס.

אחד השודדים, אליסו לומינאדזה, חזר לכיכר כשהוא לבוש במדים גנובים של מורה וצפה בתוצאות הפעולה. חמישים איש פצועים שכבו בכיכר יחד עם ההרוגים. סוסים פצועים והרוגים. שלטונות האימפריה הרוסית דיווחו על שלושה הרוגים בפעולה, אולם ממסמכי ארכיון של אוכרנה (קודמתה של הקג"ב) עולה כי המספר האמיתי היה כ-40 הרוגים.

הבנק הממלכתי לא היה בטוח בסכום הכסף שנשדד למעשה. על פי ההערכות הטובות ביותר שלהם נשדדו כ- 341,000 רובל ששוויים המשוערך נכון לשנת 2008 הוא כ-3.4 מיליון דולר. כ-91,000 רובל היו בשטרות קטנים והיו בלתי ניתנים לאיתור והיתר היו בשטרות גדולים של 500 רובל כל אחד, שהיו קשים להמרה כיוון שמספר הסידורי שלהם היה ידוע למשטרה.

כרטיס האינפורמציה של י.וו.סטלין ממסמכי האוכרנה, סנקט פטרסבורג, 1911

תפקידו של סטלין

פעולותיו המדויקות של סטלין ביום השוד אינן ידועות וההשערות לגביהן נתונות במחלוקת. אחד המקורות, פ.א. פבלנקו, טוען כי סטלין עצמו היה אחד מהשודדים שתקפו את הכרכרה ונפגע מרסיס של רימון. קאמו טען מאוחר יותר שסטלין לא לקח שום חלק בפעולה ורק צפה בה מרחוק. מקור אחר המצוין בדו"ח המשטרתי דיווח כי סטלין "צפה בשפיכות הדמים האכזרית כשהוא מעשן סיגריה מחצר אחד הבתים. מקור אחר טען כי סטלין היה בתחנת הרכבת בזמן השוד ולא בכיכר. גיסתו של סטלין סיפרה כי סטלין שב לביתו בליל השוד וסיפר על הצלחתו.

תפקידו של סטלין בשוד נחקר מאוחר יותר על ידי בוריס ניקולייבסקי ולאון טרוצקי, שהיו חבריו למפלגה. האחרון, יריבו של סטלין, נרצח מאוחר יותר בהוראתו של סטלין. בספרו "סטלין - הערכה של האיש והשפעתו", ניתח טרוצקי רבים מהפרסומים המתארים את שוד הבנק של טיפליס ופעילויות מיליטנטיות אחרת של הבולשביקים באותם ימים. הוא הגיע למסקנה כי "אחרים עשו את הלחימה; סטלין פיקח עליהם ממרחק". על פי ניקולייבסקי, "תפקידו של סטלין בפעולות שביצעה כנופיית קאמו הועצם בדיעבד". מאוחר יותר גילה קון מסמכי ארכיון רשמיים שמצביעים באופן ברור כי "מסוף 1904 ותחילת 1905 לקח סטלין חלק בתכנון ה'החרמות'", והוסיף, "כעת ברור כי [סטלין] שלט בתכנון המקורי של הקבוצה" שמצידה הוציאה לפועל את השוד.

הד תקשורתי וחקירה

"הציוד הדרוש להעברת כספים", קריקטורה של אוסקר שמרלינג מהעיתונות הגאורגית, 1906

השוד בטביליסי הובלט בכותרות החדשות ברחבי העולם: "גשם של פצצות: מהפכנים זרעו הרס בקרב קהל גדול של אנשים" כתב הדיילי מירור (Daily Mirror) הלונדוני; "שערוריית הפצצת טיפליס" הייתה הכותרת בעיתון הטיימס של לונדון; "קטסטרופה" כתב העיתון הצרפתי לה טמפס ו-"פצצות הרגו רבים; 170,000$ נשדדו" הייתה הכותרת בניו יורק טיימס.

השלטונות גייסו את הצבא לטובת החיפושים אחר המבצעים, סגרו דרכים, והקיפו את הכיכר בתקווה לאבטח את הכסף ולתפוס את הפושעים. בראש החקירה המשטרתית הועמדה יחידת בילוש מיוחדת. לצערם של החוקרים עדויות עדי הראייה שניתנו היו מבלבלות ומנוגדות, והשלטונות לא ידעו איזו מהכנופיות אחראית למעשה. בין החשודים היו סוציאליסטים פולנים, לאומנים ארמנים, אנרכיסטים, סוציאל-רבולוציונרים ואף הממשל הרוסי עצמו היה חשוד.

על פי בקרמן, מספר ימים לאחר השוד חקר סוכן האוכרנה מוחטרוב את סטלין בדירת סודית. הסוכן שמע שמועות כי סטלין צפה באופן פסיבי בנעשה בכיכר. מוחטרוב שאל את סטלין למה לא דיווח להם על כך, וסטלין ענה לו כי סיפק מידע מוקדם לשלטונות כדי למנוע את הגניבה. החקירה גלשה לוויכוח סוער ומוחטרוב הכה בפניו של סטלין ורוסן על ידי סוכני אוכרנה אחרים. לאחר מקרה זה, הושעה מוחטרוב מאוכרנה וסטלין נצטווה לעזוב את טביליסי ולעבור לבאקו ולהמתין שם להחלטה בעניין. סטלין עזב את טביליסי ביולי 1907 עם 20,000 רובל מהכסף הגנוב. אף על פי שבקרמן טוען כי מצא ראיות לאירוע, השאלה האם סטלין שיתף פעולה עם אוכרנה בדרך כלשהי בתחילת דרכו הוא ויכוח בין היסטוריונים כבר עשרות רבות של שנים וטרם בא על פתרונו.

העברת הכסף ומעצר קאמו

כספי השוד נשמרו בתחילה בביתו של חברו של סטלין, מיכה ומארו בוצ'ורידזה. הכסף נתפר לתוך מזרנים שהיו נוחים לאחסון והעברה מבלי לעורר חשד. בשלב מסוים הועברו המזרנים לבית מסתור אחר ומאוחר יותר נטמנו בספת מנהל המצפה המטאורולוגי של טביליסי, ייתכן משום שסטלין עבד שם באותם ימים. חלק מהמקורות טוענים כי סטלין עצמו עזר בהעברת הכסף למצפה המטאורולוגי. מנהל המצפה טען כי מעולם לא ידע כי הכסף הגנוב נטמן תחת קורת הגג שלו.

חלק גדול מהכסף הגנוב הועבר בסופו של דבר על ידי קאמו, שלקח את הכסף ללנין בפינלנד (באותם ימים חלק מהאימפריה הרוסית). את יתרת הקיץ בילה קאמו בדאצ'ה של לנין. בסתיו נסע קאמו תחילה לפריז ולאחר מכן בלגיה שם רכש נשק ותחמושת. הוא המשיך ונסע לבולגריה ורכש 200 נפצים. כשסיים נסע לברלין והעביר מכתב מלנין לבולשביק בולט, הרופא יאקוב ז'יטומירסקי. במכתב הייתה בקשה של סטלין לטפל בעינו של קאמו, שעדיין לא החלים לגמרי מהפציעה טרום השוד. ללא ידיעתו של לנין עבד ז'יטומירסקי בחשאי כסוכן של הממשלה הרוסית ותוך זמן קצר הודיע על הגעתו של קאמו לאוכרנה. הוא נעצר בידי משטרת ברלין על פי בקשת אוכרנה, ובעת ביצוע המעצר מצאו ברשותו של קאמו דרכון אוסטרי ומזוודה עם נפצים, שהיו מיועדים לשוד גדול אחר.

פדיון השטרות המסומנים

מקסים ליטבינוב בשנת 1920

לאחר ששמע על מעצרו של קאמו חשש לנין כי הוא עלול להיעצר גם כן וברח מפינלנד עם אשתו. כדי למנוע את האפשרות למעקב אחריו, הוא צעד בלילה שלוש מייל (4.8 ק"מ) לאורך אגם קפוא ועלה על ספינה באי סמוך. במהלך צעדתו יחד עם שני המלווים שלו הוא כמעט טבע כאשר הקרח כמעט ונכנע למשקלם. מאוחר יותר הודה לנין שהרהר באותם רגעים כי "זו דרך מטופשת למות". לנין ואשתו נמלטו ושמו פעמיהם לשווייץ.

השטרות הלא מסומנים היו קלים להמרה, אולם מספרי השטרות של השטרות הגדולים, שטרות של 500 רובל כל אחד, היו ידועים למשטרה. עובדה זו הפכה את השטרות לבלתי ניתנים להמרה בבנקים הרוסיים. עד לתום 1907 החליט לנין להמירן מחוץ לגבולות האימפריה הרוסית. קראסין ניסה את מזלו בניסיון לזייף ולשנות את המספרים הסידוריים. מאתיים שטרות של 500 רובל כל אחד הועברו על ידי מרטין ליאדוב אל מחוץ לאימפריה הרוסית. הכסף נתפר לאפודים של לנין ובוגדנוב על ידי נשותיהם במטה של לנין בקואוקאלה (רפינו שליד סנקט פטרסבורג). תוכניתו של לנין הייתה כי אנשים שונים יחליפו את השטרות הגנובים במקביל במספר בנקים ברחבי אירופה. ז'יטומירסקי שמע על התוכנית ודיווח עליה לאוכרנה. האחרונה יצרה קשר עם תחנות המשטרה בכל רחבי אירופה וביקשה מהם לעצור את כל מי שינסה לפדות את השטרות.

בינואר 1908 נעצרו מספר אנשים כשניסו לפדות את השטרות. הניו יורק טיימס דיווח כי אישה אחת ניסתה לפדות שטר של 500 דולר מסומן ומשראתה כי המקום הוקף בשוטרים ניסתה לבלוע את הראיה, אולם המשטרה הצליחה למנוע את אכילת/בליעת השטר על ידי כך שאחזו בגרונה ושלפו את הנייר ומאוחר יותר עצרו את שותפיה בתחנת הרכבת. הבולט מבין העצורים היה מקסים ליטבינוב, שנתפס בעת עלותו על הרכבת עם אשתו כשברשותו 12 שטרות שהיו מיועדים להמרה בלונדון. שר המשפטים הצרפתי גרש את ליטבינוב ואשתו מתחומי האימפריה הצרפתית מחוץ להישג ידה של האימפריה הרוסית שביקשה את הסגרתו. מאוחר יותר הצהיר השלטון הצרפתי כי בקשת ההסגרה הגיעה מאוחר מדי, אולם על פי מקורות אחדים הצרפתים דחו את הסגרתו של ליטבינוב בלחץ סוציאליסטים צרפתים.

נאדז'דה קרופסקיה, אשתו של לנין, כתבה על האירועים האלה בזיכרונותיה:

הכסף שהושג בפשיטה על הבנק בטביליסי היה מיועד למטרות המהפכה הבולשביקית. אולם לא ניתן היה להשתמש בכסף. כולו היה בשטרות של 500 רובל, שהיו חייבים להיות מוחלפים. את זה אי אפשר היה לעשות ברוסיה, כיוון שהבנק החזיק תמיד את מספרי השטרות במקרים כאלה ... הכסף היה דרוש באופן נואש. וכך קבוצה של חברים עשתה ניסיון להמיר את שטרות ה-500 רובל במקביל בערים שונות מחוץ לגבולות האימפריה, ימים ספורים לאחר הגעתנו ... התריע ז'יטומירסקי בפני המשטרה על הניסיון להמרה של שטרות הרובל, והמעורבים נעצרו. חבר בקבוצת ציריך, לט, נעצר בשטוקהולם, ואולגה ראוויץ', חברת קבוצת ז'נבה, ששבה לאחרונה מרוסיה, נעצרה במינכן יחד עם בוגדסריואן וחוג'אמיריאן. בז'נבה נעצר נ.א. סמאשקו לאחר שגלוית דואר מאחד העצורים נשלחה לביתו.

ברקמן טוען כי למרות המעצרים המשיך לנין בניסיונות להמיר את השטרות והצליח להחליף חלק מהם ב-10,000 רובל עם אישה לא ידועה ממוסקבה. מאידך טוען ניקולייבסקי, כי לנין נטש את הניסיונות להחליף את השטרות לאחר המעצרים. אולם בוגדנוב ניסה (ונכשל) להחליף חלק מהשטרות בצפון אמריקה, בעוד קראסין הצליח לזייף את המספרים הסידוריים על השטרות והצליח להמיר חלק מהם. זמן קצר לאחר מכן שרפו מקורביו של לנין את יתרת שטרות ה-500 שנותרו ברשותם.

משפטי קאמו

לאחר שקאמו נעצר בברלין והמתין למשפטו, קיבל פתק שנשלח מקראסין דרך עורך דינו, אוסקר כהן, שבו יעץ לו להעמיד פני מטורף כדי שיוכרז שאינו כשיר לעמוד לדין. קאמו קיבל את עצתו וכדי להראות את "טירופו", הוא סירב לקבל אוכל, תלש שערותיו, ניסה לתלות את עצמו, חתך ורידים ואכל את צואתו. כדי לוודא שהוא לא זייף את מצבו, הרופאים הגרמנים תקעו סיכות מתחת לציפורניו, הכו אותו בגב עם מחט ארוכה, וצרבו אותו בברזל מלובן, אולם הוא לא הפסיק ממעשיו. לאחר המבחנים הללו, כתב ביוני 1909 הרופא הראשי בבית החולים הפסיכיאטרי, אבחון בו כתב כי ”אין שום בסיס לאמונה כי [קאמו] מעמיד פני מטורף. הוא ללא ספק חולה נפש, אינו מסוגל להופיע בבית המשפט או לרצות את עונשו. ספק רב אם יוכל אי פעם להתאושש ממצבו.”

תוצאות

הפעולה, שלנין טען שאין לו שום קשר אליה, האיצה את המהפכה שפעלה משנת 1903 בשני ראשים במסגרת התנועה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, והובילה בסופו של דבר לפיצול התנועה לשתי מפלגות עצמאיות - הבולשביקית והמנשביקית. הפעולה העקובה מדם מצאה הד מאוחר יותר בעיתונות הבינלאומית, בין היתר בטיימס הלונדוני ב-27 וב-29 ביוני של אותה שנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שוד הבנק של טיפליס בוויקישיתוף

• ריצ'רד לורי (1999), האוטוביוגרפיה של יוסיף סטלין - רומן היסטורי, הוצאת כנרת (2000), פרק 22, עמ' 151-158, מסת"ב 9652869589
• טעלעגרמים: טיפליס, חבצלת, 5 ביולי 1907
• תלגרמים של חברת ריתר: כ"ו יוני י"ד תמוז: טיפליס, השקפה, 2 ביולי 1907
• ידיעות קצרות: - בכיכר העריוואני, הזמן, 1 ביולי 1907
• מקרוב ומרחוק: בטיפליס בקוקז התנפלו שודדים על גזבר הממשלה שעבר בעגלה, השליכו עליו במבה, שהמיתה י"ד איש ומחצה כחמישים איש..., המצפה, 5 ביולי 1907
• מתוך עברו של סטאלין, דואר היום, 25 ביוני 1931, המשך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22304107שוד הבנק של טיפליס