תל ליילאן
תל ליילאן (בערבית: تل ليلان) הוא אתר ארכאולוגי השוכן ליד ואדי ג'רח בעמק נחל החבור במחוז אל-חסכה בצפון סוריה. אזור זה היה בעת העתיקה חלק ממלכת אשור. האתר היה מיושב החל מהאלף החמישי לפנה"ס. בסוף האלף השלישי לפנה"ס שכנה באתר העיר שֶחנַה (Shekhna). בשנת 1800 לפנה"ס לערך, המלך שמשי-אדד הראשון הפך אותה לעיר הבירה של ממלכתו בצפון מסופוטמיה. הוא שינה את שמה לשובת-אנליל. העיר נהרסה בשנת 1726 לפנה"ס וננטשה סופית.
היסטוריה
היישוב באתר החל להתקיים המקום היה יישוב כפרי חקלאי קטן. ב-2600 לפנה"ס לערך, 300 שנה לפני צמיחת האימפריה האכדית, היישוב צמח והפך לעיר גדולה עם 20,000-10,000 תושבים. שמה של העיר באותה עת היה שחנה. בשנת 2600 לפנה"ס החלו באזור צפון מסופוטמיה תמורות מדיניות, כלכליות וחברתיות, שהביאו להפיכתו של יישוב קטן בשטח של 150 דונם, לעיר בשטח של 900 דונם. באותה עת הונחו היסודות הראשונים לחומה. הקמת חומות ובניית ערים מתוכננות באותה עת אפיינה מקומות נוספים בעמק החבור העליון, כמו: אורקש, Tell Chuera (אנ'), תל ביידר (אנ'), תל תאיה (אנ') ועוד. בשנת 2300 לפנה"ס לערך, נעשה שיפוץ של ביצורי העיר וכן בנייה מחדש במתחם הפולחני בצידו הצפון מערבי של האקרופוליס. ייתכן והם נעשו בעקבות התפשטות האימפריה האכדית לאזור. היישוב במקום ניטש בשנת 2200 לפנה"ס לערך. מתוך ניתוח הסדמנטים באתר, ישנה השערה ששנות בצורת כנראה הביאו לנטישת המקום. נטישה זאת מתאימה לממצאים שנמצאו באתרים נוספים בעמק החבור וצפון מסופוטמיה.[1]
העיר שובת-אנליל
לאחר עלייתו לשלטון, הקים שמשי אדד הראשון ממלכה גדולה בצפון מסופוטמיה. הוא מלך בין השנים 1782-1815 לפנה"ס. שמשי אדד בחר בעיר להיות עיר בירתו. העיר שכנה באזור חקלאי פורה, שכנראה היה מהגורמים לבחירת המקום. הוא שינה את שם העיר לשובת-אנליל, שפירושו באכדית: "ביתו של האל אנליל". שמשי אדד טיפח את המסורות השומריות האכדיות והעלה את פולחנו של האל השומרי אנליל, שהיה אל הרוח האוויר והסער במיתולוגיה השומרית.[2] שמשי אדד בנה בעיר ארמון מלכותי ואקרופוליס עם מקדש. דרך ישרה סלולה הובילה משערי העיר ישירות לאקרופוליס. בעיר נמצא גם אזור מגורים מתוכנן וכל העיר הייתה מוקפת חומה. שטח העיר היה כ-900 דונם, מתוכם 150 דונם שטח האקרופוליס. ההערכה היא שבשיאה גרו בעיר כ-20,000 תושבים. לאחר מותו של שמשי אדד, לא הצליח בנו אשמי-דגן לשמור על הממלכה. הוא מלך על אכלתום. העיר הפכה להיות בירת ממלכה אמורית קטנה בשם אפום (Apum) בעמק החבור העליון. העיר פרחה עד להריסתה בשנת 1726 לפנה"ס בידי שמשו-אילונה, בנו של חמורבי מלך בבל, כחלק ממאבקו לשמור על השפעת בבל באשור. הבבלים גורשו מאשור על ידי המלך האשורי אדסי (Adasi). העיר לא חזרה להיות מיושבת ובירת ממלכת אשור חזרה לעיר אשור.
ארכאולוגיה
האתר זוהה לראשונה ב-1878 על ידי הארכאולוג הורמוזד רסאם. בעקבות כך ביקרו בהמשך אשורולוגים וארכאולוגים. באמצע המאה ה-20, החלו ההשערות שהאתר הוא מקומה של שובת-אנליל, בירתו של שמיש אדד. זיהוי מקומה של העיר היה נתון בוויכוח בין הארכאולוגים. בין ההשערות שהועלו לגבי מקומה היו גם העיר אשור עצמה, תל ברק ועוד.[3]
תל ליילאן נחפר על ידי משלחת חפירות מאוניברסיטת ייל. החפירות הארכאולוגיות החלו בשנת 1979, ראש המשלחת הוא הארכאולוג האמריקאי הארווי ווייס (Harvey Weiss). החפירה באתר הייתה בבסיסה חפירת הצלה, לאחר שנסללו כבישים באזור שפגעו בו. המטרה הייתה להציל כמה שיותר לפני שיוצרו נזקים נוספים לאתר. החפירות באתר המשיכו שנים רבות. הממצאים החשובים באתר כוללים גם ארכיון של 1,100 לוחות בכתב יתדות, שתוחזק על ידי שליטי העיר. הלוחות מתוארכים למאה ה-18 לפנה"ס והם עוסקים בעיקר במינהל של העיר ובעסקאות פיננסיות וגם בחלקן הקטן בדיפלומטיה וקשרים עם מדינות אחרות במסופוטמיה. ממצאים מהתל הועברו למוזיאון דיר א-זור.[4]
קישורים חיצוניים
 |
- Shubat Enlil באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- Tell Leilan project באתר אוניברסיטת יל
- Tell Leilan and Shubat Enlil מאמרו של Harvey Weiss באתר academia.edu
House of the Foreigners - חפירות באתר תל ליילאן, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ CITY GATE באתר אוניברסיטת יל
- ^ ערך מסופוטמיה, האנציקלופדיה המקראית, כרך ה עמ' 78
- ^ תל ליילאן, באתר אוניברסיטת יל
- ^ Shubat Enlil באתר אנציקלופדיה בריטניקה
22494235תל ליילאן