שדולה (הכנסת)

בכנסת או בממשלה, שְׁדֻלָּה (או לוֹבִּי) היא קבוצה של חברי הכנסת, לאו דווקא מאותה סיעה, הפועלת לשם קידום רעיון מסוים. לשדולות אין מעמד רשמי, מה שמאפשר לה חופש פעולה מסוים שמנותק מסדר יומה של הכנסת^[1] על כן, לצד היתרון בחופש הפעולה, מדובר בהתארגנות ללא כלים פרלמנטריים שעומדים לרשותה, ולפיכך ללא סמכות פורמלית.^[2]

בכנסת ה-16 נמנו כ-44 שדולות, בכנסת ה-17 מעל 50 שדולות ובכנסת ה-20 קיימות כ-180 שדולות.

שדולה היא התארגנות וולנטרית של חברי כנסת. סדר היום של שדולה והאג'נדה שלה, לצד תדירות פעולותיה, היוזמות ושיתופי הפעולה שהיא יוצרת, כל אלו תלויים ברצון ובמטרת השדולה. לאורך השנים נושאים רבים נבחרו לקבל קידום על ידי שדולות. בין השאר, נוצרו שדולות למען אזורים גאוגרפיים: הנגב והגליל, יש"ע, ירושלים, הגולן, תושבי תל אביב, ראשון לציון, חיפה והקריות, אשדוד ובקעת הירדן; וכן שדולות למען קבוצות אוכלוסייה: שדולה חקלאית, למען הבדואים בנגב, הגמלאים, המאבטחים, יוצאים בשאלה, אנשים עם מוגבלויות, נוער עולה וענף הבנייה. יקיימות גם שדולות שממוקדות בנושאי ליבה, בין השאר למאבק בבעיית יוקר המחיה בישראל, למען חוקה, נגד קזינו, מאבק בתאונות דרכים, מאבק בסמים, טיפול בחיילי המילואים ודאגה לבריאות הציבור.

חלק מהשדולות הן בעלות חברים רבים (מעל חמישה).

בכנסת ה-16, לדוגמה, היו בעלות חברים רבים "השדולה לקידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם" (אשר המשיכה עם חברים רבים גם בכנסת ה-17), ו"השדולה להשכלה גבוהה" [אשר בכנסת ה-17 היה בה רק חבר בודד (מנחם בן ששון)].

בכנסת ה-17 היו חברים רבים בשדולה "הסביבתית-חברתית", ובשדולה "למען ירושלים".

פעמים רבות יש לשדולות כמה יושבי ראש, ולעיתים השדולה מונה כמה יושבי ראש, ללא חברים נוספים.

רוב השדולות בכנסת הן בעלות חבר אחד בלבד ואינן אלא מצג של שדולה המשמש ככלי הצהרתי של חבר כנסת לגבי חשיבות נושא מסוים בעיניו.

יש אף מקרים שבהם שתי שדולות עוסקות בנושא אחד. כך למשל, בכנסת ה-16 הייתה שדולה לצרכנות של דני יתום, והשדולה להגנת הצרכן של אורית נוקד. בשני המקרים הם היו החברים היחידים בשדולתם.