שאקון
שאקון (בספרדית chacona; באיטלקית ciaccona) הוא צורה מוזיקלית מקובלת בתקופת הבארוק מהסוג של ווריאציות על נושא ראשי החוזר על עצמו בעיבודים שונים. במקרה של שאקון הנושא הוא בדרך כלל סדרה של הרמוניות מעל מוטיב בס קצר החוזר על עצמו. הבס יורד פעמים רבות מצליל הטוניקה אל צליל הדומיננטה של סולם היצירה, בעוד סדרת ההרמוניות שמעל הבס עוקבת אחרי מעגל הקווינטות. השאקון דומה מאד בצורתו לפסקליה.
היסטוריה
השאקון הופיע במקור במהלך המאה ה-16 בתרבות הספרדית, יש המשערים מהעולם החדש באמריקה, כצורה של ריקוד המלווה בתנועות "גסות" וטקסטים היתוליים[1]. הריקוד התפשט במהרה באירופה והיה אהוב הן על אליטות החצר והן על כלל האוכלוסייה. "Un sarao de la chacona"[2] של המלחין הספרדי חואן ארנס[3] הוא אחד השאקונים המוקדמים המוכרים. עד ראשית המאה ה-18 הפך כבר השאקון ליצירה איטית במשקל משולש לכלי מוזיקה.
לאחר תקופת הבארוק דעך השימוש בצורת השאקון, למרות ש32 הווריאציות ב C מינור של בטהובן מראות שלפחות השפעת הסגנון לא פסקה לגמרי. במאה ה-20 חלה תחייה לשאקון עם כמה עשרות יצירות.
בין השאקון לפסקליה
אין כיום הסכמה ברורה בין תאורטיקנים של המוזיקה על ההבדלים בין השאקון לפסקליה. חלקם רואים בשאקון סדרת ווריאציות המבוססת על מוטיב חוזר של מהלך הרמוני כשבפסקליה המוטיב החוזר מבוסס על מלודיה בתפקיד הבס[4], בעוד חוקרים אחרים מגדירים את השאקון והפסקליה בצורה הפוכה בדיוק[5]. נראה שההבדל בין הצורות מעולם לא היה ברור לגמרי והניסיונות להגיע להגדרות מדויקות הם חסרי בסיס איתן[6].
נראה בכל זאת שהמלחין האיטלקי בן המאה ה-16 ג'ירולאמו פרסקובלדי ניסה להתייחס לשתי הצורות בצורה שונה מעט ולרוב (אך לא תמיד) הלחין את השאקון בסולם מז'ורי עם שתי קבוצות במשקל משולש מורכב לכל ווריאציה, עם יותר תנופה קדימה מאשר בפסקליה שלרוב הייתה בעלת ארבע קבוצות במשקל משולש פשוט לכל ווריאציה[7].
דוגמאות לשאקונים
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
דוגמאות בולטות של שאקונים הן "Zefiro torna" של קלאודיו מונטוורדי ו"Es steh Gott auf" של היינריך שיץ[8]. אחד השאקונים הידועים ביותר הוא הפרק האחרון מתוך הפרטיטה מספר 2 לכנור מספר 1004 ברשימת יצירותיו של באך (BWV). לפרק 256 תיבות עם מוטיב עצוב של 4 תיבות החוזר על עצמו במגוון רב ביותר של צורות ביטוי מוזיקליות במודוסים מז'ורים ומינורים כאחד. ראו איור ובצוע להלן.
שאקונים נוספים:
- דיטריך בוקסטהודה 1638–1707: פרלוד, פוגה, ושאקון ב-C מז'ור אופוס (מס' 137), שאקון ב C מינור (מס' 159), שאקון ב E מינור (מס' 160) - כולם לעוגב.
- מארק-אנטואן שרפנטייה 1643–1704: שאקונים מתוך האופרות "האומנויות הפורחות", "דוד ויהונתן", ו"מדיאה".
- ארכאנג'לו קורלי 1653–1713: שאקון ב-G מז'ור בסונטה אופוס 12 - מס 2.
- ג'ירולאמו פרסקובלדי 1583–1643: ארבעה שאקונים לצ'מבלו מתוך "Toccate d’intavolatura di cimbalo et organo, partite di diverse arie"
- ז'אן-בטיסט לולי 1632–1687: שאקון מתוך האופרות פאתון, רולנד, ואסיס וגלאטיאה.
- קלאודיו מונטוורדי 1567–1643: "Zefiro torna" - שאקון לשני טנורים וכלים מתוך "Scherzi musicali cioè arie et madrigali".
- יוהאן פכלבל 1653–1706: שני שאקונים לעוגב מתוך "Hexachordum Apollinis", ועוד 4 לעוגב.
- הנרי פרסל 1659–1695: שאקון מתוך האופרות הנביאה, המלך ארתור, הראוי הבריטי, ומלכת הפיות.
- יוהאן סבסטיאן באך 1685–1750: שאקון מתוך פרטיטה מס 2 לכינור
- לואיג'י בוקריני 1743–1805: שאקון המסמל את הגיהנום מתוך הסיום לסימפוניה אופוס 12, מס 4.
- פרנסואה קופרן 1668–1733: שאקון "La Favorite" מתוך "Pièces de clavecin" ספר I.
- כריסטוף ויליבלד גלוק 1714–1787: שאקון מתוך האופרה אורפאוס ואורידיקי, איפיגניה באולידה, וארמידה.
- גאורג פרידריך הנדל 1685–1759: שאקון ב-G עם 21 ווריאציות לצ'מבלו, שאקון ב-G עם 62 ווריאציות לעוגב.
- ז'אן-פיליפ ראמו 1683–1764: שאקונים מתוך האופרות Les Indes galantes, Les fêtes d'Hébé, וPlatée.
- גאורג פיליפ טלמן 1681–1767: שאקון הליליפוטים מתוך "מסעות גוליבר".
- אנטוניו ויוואלדי 1741-1678: שאקון בפרק 3 של קונצ'רטו ב-G מינור לחליל, אבוב, כינור, בסון, וכלי מיתר.
- יוהאנס ברהמס 1897-1833: [[]] פרק הסיום של סימפוניה מס 4 ב E מינור, אופוס 98.
- בלה בארטוק 1945-1881: פרק 1 של הסונטה לכינור סולו.
- בנג'מין בריטן 1976-1913: שאקון מתוך רביעית כלי מיתר מס 2 ב-C, ומתוך סוויטה לצ'לו מס 2.
- מרסל דיפרה 1971-1886: שאקון בפרק 1 מתוך Triptyque אופוס 51.
- גוסטב הולסט 1934-1874: שאקון מתוך סויטה מס 1 ב-E מינור לתזמורת צבאית.
- פיליפ גלאס Echorus ל2 כינורות, פרק 3 מתוך סימפוניה מס 3, פרק 2 מתוך קונצ'רטו לכינור מס 1.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Alexander Silbiger, "Chaconne," The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie and J. Tyrrell (London: Macmillan, 2001).
- ^ "Un sarao de la chacona" translates as A chacona soirée and is also known as "Chacona: A la vida bona". Lyrics with English translation here: Juan Arañés, ‘¡A la vida bona!’, chacona a4 from Libro segundo de tonos y villancicos (Rome: Giovanni Battista Robletti, 1624).
- ^ Chacona, Lamento, therestisnoise.com,
- ^ Percy Goetschius, The Larger Forms of Musical Composition: An Exhaustive Explanation of the Variations, Rondos, and Sonata Designs, for the General Student of Musical Analysis, and for the Special Student of Structural Composition ([New York]: G. Schirmer, 1915), 29 and 40.
- ^ Lucas, Clarence Lucas, 1908. The Story of Musical Form (The Music Story Series, edited by Frederick J. Crowest. London: The Walter Scott Publishing Co., Ltd.; New York: Charles Scribner’s Sons, 1908), 203.
- ^ Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era (New York: Norton, 1947), 42.
- ^ Alexander Silbiger, "Chaconne" The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. S. Sadie and J. Tyrrell (London: Macmillan, 2001).
- ^ Gerald Drebes: "Schütz, Monteverdi und die 'Vollkommenheit der Musik' – 'Es steh Gott auf' aus den Symphoniae sacrae II (1647)". In: Schütz-Jahrbuch, volume 14, 1992, pp. 25–55.