שאול יצחק פניגשטיין
שאול יצחק פניגשטיין (1863 ורשה, פולין - 29 בנובמבר 1940 תל אביב) היה סוחר חרדי, חסיד גור, מייסד בתי ורשה ביפו.
קורות חייו
שאול יצחק נולד בוורשה לפייגה[1] ודב אריה פניגשטיין, שהיה מחסידיו של האדמו"ר מזוואלין הרב שמואל אליהו טאוב. ב-1871, במהלך פוגרום, נרצח אביו ושאול יצחק ברח לכפרים שמסביב לוורשה. לאחר שנרגעו הרוחות חזר לביתו ולאמו. האם שחששה לחייו הביאה אותו לחצרו של האדמו"ר מזוואלין, שם התחנך עד הגיעו לגיל 13, אז ביקשו האדמו"ר לחזור לבית אמו בוורשה על מנת לעזור לה בעבודתה בתחום המסחר.
ב-1877, כשהיה בן 14, גויס לצבא הצאר והשתחרר בשנת 1882, לאחר חמש שנות שירות.
בשנת 1883 נישא לריבה לאנדשטיין, בתו של ברוך לאנדשטיין, שהיה גיסו של האדמו"ר מגור. את החופה ערך האדמו"ר מגור. הזוג הצעיר עבר לגור בדירה שכורה בוורשה ושאול יצחק עשה חיל בתחום יבוא ושיווק תבלינים.
ב-1884 נולד לזוג בנם הבכור, נפתלי דב, על שם אביו ההרוג של שאול יצחק. הילד נפטר בגיל צעיר, אך לאחר מכן נולדו לו עוד 11 ילדים בין 1886 ו-1906. אחת מבנותיו נישאה לימים לרב אברהם חיים נאה.
בתחילה התנגד שאול יצחק לרעיון של חובבי ציון, אך בהשפעת בנו, שמואל אליהו, נטה לבסוף לתנועה זו. גם עלייתה של אחותו של שאול יצחק, חיה לאה, לירושלים ב-1874 לירושלים (שם נישאה לאריה-מרדכי רבינוביץ, בנו של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ, האדמו"ר מפוריסוב, ונכדו של יעקב יצחק מפשיסחה שכונה "היהודי הקדוש"), השפיעה על יחסו לתנועה זו.
אך "הקש ששבר את גב הגמל" היו פרעות ביהודים, כתוצאה מכישלון מהפכת 1905, שהגיעו לוורשה ובמהלכן ניסו פועליו של שאול יצחק לרצוח אותו במפעלו. לאחר שניצלו הוא ומשפחתו גמלה בלבו ההחלטה לעלות לארץ[2]. מאותו יום החלה המשפחה בהכנות לעליה.
ביום ראשון ב-10 בדצמבר 1905 עזבה המשפחה את ורשה בדרכה לישראל. בוורשה נשאר הבן, ברוך חיים, על מנת לחסל את שאר עסקי המשפחה. הבן הצטרף למשפחה לאחר כשנה. בדרכה עברה המשפחה באודסה ומשם, על האונייה "סֶסָרֶבִיץ", ליפו, שעל חופיה עגנו ב-26 בדצמבר 1905. לאחר לילה ביפו ויומיים בדרכים הגיעה המשפחה לירושלים.
לאחר תקופה קצרה בירושלים, בה נהיה סוחר אמיד, החליט שאול יצחק לעזוב את העיר. ב-1907, בעזרתו של קרובו, שאול יצחק פריינד, רכש שאול יצחק, תמורת 15,000 פרנק זהב, את חוותו ואדמותיו של גֵיאוֹרג קָאפּוּס, שהיה מהמתיישבים הטמפלרים של המושבה האמריקאית ביפו. החווה הייתה ממוקמת על גבול תל אביב - יפו (כיום רחוב סלמה פינת רחוב קיבוץ גלויות). בגלל החוקים העות'מאנים נרשם הנכס על שם שאול יצחק פריינד, שהיה בעל נתינות טורקית. רק בשנת 1921, לאחר תחילת המנדט, נרשמו האדמות על שם שאול יצחק פניגשטיין. הוא קרא למקום "די וארשעווער הייזער" ("בתי ורשה").
במבנה הגדול הושיב את בני משפחתו ואת שאר הדירות השכיר לאנשי העלייה השנייה שהגיעו לארץ באותן שנים. פניגשטיין נהג להגיע בעצמו לנמל יפו על מנת לקבל את פני העולים ולהציע להם את חדריו. בין הדרים בחווה היה גם יצחק שימשלביץ, שהיה לימים הנשיא השני למדינת ישראל, יצחק בן צבי.
תוכניותיו של פניגשטיין להתפרנס מתנובת פרדסיו ומהשכרת חדריו לא צלחו מכיוון שרוב הדיירים היו עניים מכדי לשלם שכר דירה, ולכן החל לפתח תעשייה זעירה כמו ייצור מעדני הדגים, מרגרינה, נרות, קלייה וטחינת קפה ועוד.
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ציווה המושל הצבאי של יפו, חסן בק, על כל הנתינים הזרים לקבל את הנתינות העות'מאנית, ולא - יגורשו מן הארץ, אך שאול יצחק בחר לשמור על הנתינות הרוסית שלו. ב-17 בדצמבר 1914 הורו השלטונות העות'מאנים על גירוש בעלי הנתינות הרוסית מהארץ. הליך זה נבלם בחלקו על ידי הארגונים היהודיים, אך ב-28 במרץ 1917 חודש הצו והחל גירוש תל אביב שבמהלכו גורשה משפחת פניגשטיין לפתח תקווה. בפתח תקווה התאכסנה המשפחה אצל שלמה יצחק שטמפפר. ב-15 בנובמבר 1917 נכבשו פתח תקווה ויפו על ידי הכוחות הבריטים והגולים, ובתוכם משפחת פניגשטיין, הורשו לחזור לביתם.
עם חזרתו ל"בתי ורשה" גילה שאול יצחק שחלק ממבני החווה הוחרמו לשימוש הצבא הבריטי, אך אלו פונו ב-1918 וניתן היה לשפצם ולהשכירם מחדש. בנוסף פתחה המשפחה חנות סדקית ביפו (כיום רחוב רזיאל).
במהלך מאורעות תרפ"א (מאי 1921) צרו פורעים ערבים על שער החווה בזמן שבני המשפחה שהו בה, אך לפני שהצליחו לפרוץ פנימה גורשו על ידי חיילי הגדוד העברי "הראשון ליהודה" שהגיעו למקום ממחנה סרפנד. מחשש לחידוש המהומות נטשה המשפחה את ביתה ועברה, לתקופת מה, לתל אביב.
בתקופת המנדט הוקמו המוסדות הציוניים ושאול יצחק היה מעורב בוויכוחים המרים בין דתיים לחילוניים.
במהלך מאורעות תרפ"ט ובעקבות הטבח בחברון פינו לוחמי ההגנה את משפחת פניגשטיין לתל אביב. רק לאחר מספר חודשים חזרה המשפחה לחווה.
ב-21 במאי 1931 נפטרה ריבה פניגשטיין ועשרה חודשים לאחר מכן נשא לאשה את ברכה נחשון ועבר לגור בתל אביב. ב-1934 עבר הבן לייביש פניגשטיין לגור בחווה אך גם הוא עזב לאחר שנה.
במהלך מאורעות תרצ"ו ננטש המקום מכל יושביו ופורעים ערבים בזזו ושרפו את המקום. לאחר דיכוי המרד ב-1939 חזר שאול יצחק להשכיר את אותם חלקים במבנה שלא נשרפו.
סופם של בתי ורשה
ב-29 בנובמבר 1940 נפטר שאול יצחק פניגשטיין והוא בן 78 ונקבר בהר הזיתים. לאחר פטירתו מכרה המשפחה את החווה למתווך מקרקעין שמכר את המקום למשפחה ערבית. ב-15 באוגוסט 1947 החלו פרעות ערבים בשכונות התפר בין יפו ותל אביב ובמהלכן נשרפו בתי ורשה עד היסוד. לאחר מלחמת העצמאות עבר השטח לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולאחר מספר שנים הוקם במקום המטה הארצי של משטרת ישראל. בשנת 2000 הוקם במקום מטה מחוז תל אביב החדש. במקום מוצב שלט המזכיר את העבר של המקום.
קישורים חיצוניים
- יעקב פניגשטיין, בתי וורשא - סיפורה של משפחת פניגשטיין, 2000
- אילן שחורי פעם היו כאן דרמות: סיפורו של מתחם משטרת ת"א, nrg, פורסם ב-27 ביולי 2010
- רס"ב יובל אראל, שכונת בתי ורשה - יפו באתר "תל אביב 100" השכונות והמתחמים
- יובל אראל, תולדות שכונת בתי ורשה באתר "פורטל יפו", 10 באוקטובר 2007
- דוד תדהר (עורך), "שאול יצחק פניגשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4762
- מנחם תלמי, המחתרת של בן צבי ביפו, מעריב, 21 בפברואר 1986
- יעקב רימון, סוכתו של ר' שאול יצחק, הצופה, 11 באוקטובר 1957
- קבר שאול יצחק פניגשטיין באתר הר הזיתים