רקוויאם (ברליוז)
הרקוויאם של ברליוז (Grande Messe des morts) אופ' 5, היא יצירה מאת המלחין הצרפתי הקטור ברליוז לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה הולחנה בשנת 1837, אך נרשמה ברשימת יצירותיו של ברליוז מוקדם יותר (אופ' 5) מאשר הסימפוניה הפנטסטית (אופ' 14) שהולחנה שבע שנים לפניה. היצירה היא אחת היצירות המוכרות ביותר של ברליוז, ואחת ההלחנות הידועות ביותר למיסת הרקוויאם (ביחד עם הרקוויאם של ורדי ושל מוצרט). היצירה ידועה בתיזמורה הגרנדיוזי ובעצמתה המוזיקלית.
חיבור היצירה
בשנת 1837 ביקש שר הפנים הצרפתי אדריאן דה גאספרין מברליוז להלחין רקוויאם לזכר חללי מהפכת יולי 1830. ברליוז נענה להצעה ברצון שכן כבר לפני כן חשב להלחין יצירה תזמורתית גדולה. העבודה על היצירה התעכבה בשל קשיים בירוקרטיים, בין השאר בשל התנגדותו של לואיג'י כרוביני, אך בסופו של דבר הושלמה היצירה. ביצוע הבכורה הוקדש לזכרו של גנרל שארל מארי דניס דה דאמרמונט שנפל באוקטובר אותה שנה בקרב לכיבוש קונסטנטין.
ביצוע הבכורה נערך לבסוף ב-5 בדצמבר 1837 בניצוחו של פרנסואה האבנק, אחד מגדולי המנצחים הצרפתים של התקופה. ברליוז סיפר בזיכרונותיו שבאחד הקטעים המורכבים ביצירה (בטובה מירום) הוא נאלץ לתפוס את מקום המנצח לזמן קצר, שכן הנ"ל הניח את שרביטו כדי להריח טבק וכמעט החריב את היצירה. ביצוע הבכורה נחשב להצלחה וברליוז תוגמל כספית על ידי ממשלת צרפת.
ברליוז המשיך לתקן את הרקוויאם במהלך חייו, התיקון האחרון שלו ליצירה הוא משנת 1867, שנתיים לפני מותו.
הרכב
ההרכב הנדרש כדי לבצע את הרקוויאם הוא עצום (יותר מ-400 איש) והוא כולל:
- מקהלה גדולה של 80 זמרות סופרן ואלט, 60 זמרי טנור ו-70 זמרי בס.
- זמר טנור סולן.
- סקיצת כלי קשת של 25 כינורות ראשונים, 25 כינורות שניים, 20 ויולות, 20 צ'לים ו-18 קונטרבסים.
- כלי נשיפה מעץ: 4 חלילים, 2 אבובים, 2 קרנות אנגליות, 4 קלרניתות ו-8 בסונים.
- סקיצת כלי נשיפה ממתכת ראשית: 12 קרנות, 4 קורניתות ו-4 טובות.
- כלי הקשה: 16 תופי טימפני (10 מתופפים), 2 תופי בס, 4 גונגי "טם טם" ו-10 זוגות מצלתיים.
- 4 קבוצות של כלי נשיפה ממתכת הנמצאות בצידי הבמה או מאחורי הקלעים:
ברליוז ציין שזהו הרכב בסיסי ושמומלץ להכפיל ואף לשלש את המקהלה ואת התזמורת על פי אותו יחס בדיאס אירה, טובה מירום ובלקרימוסה, ובכך להגיע ל-700, 800 קולות (במקהלה בלבד).
מבנה ומוזיקה
היצירה, כמו תפילות רקוויאם אחרות דרמטית ונוגה, והיא יועדה לאולמות קונצרטים יותר מאשר לכנסיות. אורך היצירה בביצוע ממוצע נע בן 75-90 דקות. קטעים מפורסמים במיוחד הם הדיאס אירה המתחיל שקט ונוגה והופך לסוער ודרמטי רק בהדרגה, זאת בניגוד למרבית המלחינים שהלחינו רקוויאם (מוצרט וורדי לדוגמה) שפתחו מזמור זה בפתיחה דרמטית; הלקרימוסה בעלת המשקל הא-סימטרי (9/8); והסנקטוס, הקטע היחיד בו יש קול סולו.
סדר הפרקים
- Requiem, Kyrie
- Dies Irae
- Quid sum miser
- Rex tremendae
- Quaerens me
- Lacrimosa
- Offertorium
- Hostias
- Sanctus
- Agnus Dei
לקריאה נוספת
- עדה ברודסקי (עורכת), ספר הליטורגיקה, (מילים לצלילים חלק ד'), ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג, עמ' 178-186.
קישורים חיצוניים
.
24941589רקוויאם (ברליוז)