ריחן (סוג)

ריחן
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	ריחן
שם מדעי
	Ocimum

ריחן (שם מדעי: Ocimum) הוא סוג בוטני הכולל כ-60 מינים של צמחים עשבוניים שחלקם חד-שנתיים וחלקם רב-שנתיים ממשפחת השפתניים (Labiatae). מקורו של הסוג באפריקה המשוונית ובדרום אמריקה. מספר מינים מגודלים ברחבי העולם כגידולים חקלאיים. המין הנפוץ ביותר הוא הריחן (Ocimum basilicum) המשמש במרכז אירופה כצמח תבלין. בשבעה מיני ריחן נעשה שימוש בבישול, ברפואה ולצורכי פולחן.

תיאור

הריחן הוא צמח עשבוני או בר-שיח מסועף ואינו גדל בר בארץ. העלים הם נגדיים לרוב בצבע ירוק כהה, לעיתים שעירים, צורתם בעיקר אליפטית והקצה מחודד, בעלי ריח ארומטי. הריחן פורח במשך כל הקיץ והסתיו והפרחים מופיעים בחיק העלים ומסודרים בדורים. הפרחים הם בעלי עטיף כפול, הגביע ירוק או אדמדם בתלות במין. לפרח ארבעה אבקנים ועמוד עלי אחד. הכותרת דו-שפתנית, לבנה ובעלת גוון סגול עד כחלחל, לעיתים בגוון נוטה לאדום. הזרעים זעירים וצבעם חום עד שחור. הריבוי נעשה רוב מזרעים, אם כי ניתן גם להשריש יחורים בקלות יחסית. זמן הזריעה הוא לרוב באפריל.

בגלל מוצאו הטרופי גדל הריחן במקום חם, בשמש מלאה עד חצי צל, דורש השקיה מרובה וקרקע מנוקזת היטב.

רוב המינים מכילים 0.3 עד 1.5 אחוז שמן. המינים ריחן אפריקאי וריחן קילימנג'רו מכילים מעל 3 אחוז שמן. החומרים העיקריים אותם מכיל הריחן הם לינלול (Linalool), אסטרגול (Estragol) וקאמפור בתלות במין, במוצא ובעת האיסוף. העלים מכילים חוץ מפחמימות וחלבון גם ויטמין A וויטמין C . בנוסף מכילים העלים גם חומצת אולאנול (Oleanol) וחומצת אורסול (Ursol).

ברכת הריחן

יהודי תימן השתמשו במין של ריחן שקראו לו ריחן צנעני, שעליו היו קטנים ועגולים וריחו היה חזק יותר מן הריחן המתוק. הם השתמשו בו להרגעה, לחידוד החושים, לחיזוק הזיכרון וברכו בו את ברכת הבשמים בהבדלה. גם היום, בישראל, מגדלים יוצאי תימן רבים בגינותיהם את הריחן כבושם.

בעבר היו שנהגו לברך על הריחן 'עשבי בשמים'. ומפני הספק היו שבירכו 'מיני' אך לאחרונה התברר כי המין הנפוץ בארץ שונה, ומתקיים משנה לשנה. ונכון לברך עליו 'עצי', וכך נהוג היום בין הספרדים.

שימושים כתבלין

את הריחן המתוק מגדלים כגידול חקלאי בדרום אירופה, אגן הים התיכון וקליפורניה. העלים משמשים כתבלין (טריים או יבשים). ניתן לקצור את הריחן כחודשיים מיום זריעתו עם הופעת הפרחים הראשונים. ניתן גם לחזור ולקצור כל 4 עד 6 שבועות לאחר הקציר הראשון. העלים (טריים או יבשים) משמשים כתבלין במטבח האיטלקי, הצרפתי והתאילנדי. מן הריחן מכינים את רוטב הפסטו (Pesto alla Genovese) ורטבים נוספים, מתבלים דגים, סלטים, מאכלי גבינה (בשילוב עם מוצרלה ועגבניות, למשל) ונקניקים. מוסיפים ריחן גם לחומץ כדי לגוון את טעמו.

שמן הריחן

מזה למעלה מ-3000 שנה ידוע על הפקת שמן מזרעים של מספר מיני ריחן. השמן האתרי מופק בכבישה קרה ומהווה מרכיב חשוב בתעשיית הבשמים, הליקרים והקוסמטיקה. השמן מכיל חומצת לינול, לינולן וחומצת שמן. בשנת 1992 הופקו בישראל 2 טונות בשנה של שמן ריחן.

שימושים אחרים

כצמח נוי או כגידול חקלאי מגדלים בעיקר את הריחן המצוי. במקומות רבים הוא משמש לבישום וטיהור האוויר ולהרחקת חרקים. לאחרונה נמכר תה הריחן במרכז אירופה כתה מרפא.

ברפואה העממית משמש תה הריחן להקלת שיעול והסדרת פעילות המעיים והכליות. הריחן ההודי הוא מרכיב חשוב ברפואה ההודית המסורתית איור ודה.

באזורים שונים בעולם יש לריחן משמעות פולחנית ויש שהוא משמש לתקרובתעבודה זרה. בכנסייה האורתוקסית היוונית, הסרבית, המקדונית והרומנית נהוג להשתמש בריחן להכנת מים קדושים. לעיתים קרבות נהוג לשים עציץ ריחן מתחת למזבח הכנסייה.

היוונים והמצרים האמינו שאדם המגיע לשערי גן עדן בכוחו לפתוח אותם על ידי ניחוח הריחן. לכן היה נהוג באירופה לשים ענף ריחן ביד הנפטר להבטיח מסע בטוח לעולם הבא.

אצל ההינדים נקרא הריחן טולסי, נחשב לקדוש ההודים נהגו לשים ריחן בפי המת כדי להבטיח שיגיע לאלוקים.

מינים בולטים נוספים

ריחן הודי (Ocimum sanctum נקרא גם O. tenuiflorum) - זהו שיח רב-שנתי, צמח קדוש להינדים ונקרא טולסי.
ריחן אפריקאי (O. gratissimum) - שיח רב-שנתי.
ריחן אפריקאי כחול, בעל עלים מעוגלים וריח קמפור (O. kilimandscharicum).
ריחן אמריקאי (O.americanum נקרא גם O.canum) - למרות שמו, מקורו באפריקה המשוונית.
ריחן יווני ננסי (O. minimum).

בנוסף קיימים גם זנים מתורבתים רבים בריחות שונים, ביניהם:

ריחן לימוני - הכלאה בין ריחן אמריקאי לריחן מתוק (Ocimum × citriodorum).
ריחן תאילנדי - (O. basilicum var. thyrsiflora) הזן נקרא Siam Queen ונמכר גם בארץ כ"ריחן תימני".
ריחן קינמון -(Ocimum basilicum Cinnamon).