ריבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ריבית דריבית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריבית היא מונח בכלכלה שפירושו סכום הכסף הנוסף המשולם על ידי הלווה למלווה תמורת הזכות שנותן המלווה ללווה להשתמש בסכום כסף מסוים (הקרוי "קרן הלוואה" או "סכום ההלוואה" או הקרן) למשך תקופה מסוימת (הקרויה "תקופת ההלוואה"). הלווה משלם למלווה את הריבית, בנוסף להחזר הקרן. במילים פשוטות ניתן לומר, כי הריבית היא "מחיר הכסף", או למעשה "המחיר" של העברת כסף מהעתיד להווה.

סיבות לתשלום ריבית

סיבות לתשלום ריבית הן:

  • אובדן נזילות - ערך הזמן בו שהה הכסף אצל הלווה ובו יכול היה המלווה לעשות שימוש אלטרנטיבי בכסף, לצבור רווח בעזרת אפיקי השקעה אחרים או לנצל הזדמנויות עסקיות.
  • אינפלציה - שינויים בערך הכסף בתקופת ההלוואה.
  • סיכון - האפשרות שההלוואה לא תוחזר או שהחזרתה תידחה.

ניתן לסכם את הסיבות המניעות את הצדדים (הלווה והמלווה) להסכים לשלם, או לדרוש, ריבית, כלהלן:

  • מצד הלווה - הרווח או טובת ההנאה שהוא יכול (או צפוי) להפיק מכך שהכסף נמצא ברשותו לפרק זמן ידוע, לרבות האפשרות שבידיו להשתמש בכסף לא לו ולסכנו, כאשר במקרה רווח - הוא משלם סכום קצוב (ריבית) ובמקרה הפסד - הוא עשוי שלא לשלם את הריבית או חלקה ואף לא להחזיר את סכום ההלוואה, אם לא יהיו בידו האמצעים לכך.
  • מצד המלווה - הרווח וטובת ההנאה הצפויים שנגרעו ממנו (כולל הפסד שנגרם, אם נגרם) בשל הוויתור על זכות השימוש בכסף לתקופת ההלוואה וכן - הסיכון שהוא נושא בו (אפשרות אי החזרת ההלוואה או דחיית מועד פרעונה).

הלוואה בריבית

בתקופה שקדמה להקמת הבנקים המסחריים במאות ה-18 וה-19, אנשים שהיו מעוניינים בהלוואה לצורך מימון הוצאותיהם היו פונים לבעלי עסק פרטיים, שנקראו מלווים בריבית. עיסוק זה היה נפוץ באירופה בקרב יהודים (לגויים או עם התר עסקה), בין היתר מכיוון שנמנע מהם לעסוק במקצועות רבים אחרים. עיסוק זה גרם להתמרמרות ושנאה כלפי היהודים בקרב שכניהם הנוצרים, שהציגו אותו כסמך לטענה על שחיתותם וערמומיותם של היהודים.


נכונות לשלם ריבית בתמורה להלוואה אינה תנאי מספיק, מבחינתו של המלווה, להסכמתו לתת את ההלוואה. בדרך כלל נדרש הלווה לספק ביטחונות שאותם יוכל המלווה לממש במקרה של חוסר יכולת הלווה לפרוע את ההלוואה. לווה שבקשתו לקבל הלוואה נדחתה פונה לעיתים לשוק האפור, כלומר למלווים שאינם מוסדיים, שם הוא נדרש לשלם ריבית קצוצה, כלומר ריבית ששיעוריה גבוהים מאד יחסית לשיעורי הריבית המקובלים, בביטחונות פחותים (או אף ללא ביטחונות מעבר להתחייבות האישית של הלווה).

סוגי ריביות

ריבית פשוטה

ריבית פשוטה: ריבית המחושבת כאחוז מסוים מהקרן, כאשר האחוז עומד ביחס ישר לתקופת ההלוואה. גורם הפרופורציה נקרא בשם "שיעור הריבית". אם תקופת הריבית נמדדת בשנים - נקרא גורם הפרופורציה שיעור הריבית השנתי.

  • = הסכום המצטבר לאחר שנים
  • = הקרן (הסכום ההתחלתי)
  • = שיעור הריבית (הנקובה בערכים עשרוניים. לדוגמה: 0.07 הוא 7%) ליחידת זמן אחת (בדרך כלל, שנה).
  • = תקופת ההלוואה או זמן הצטברות הריבית (בדרך כלל נמדד בשנים).

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח (הקרן) למשך 3 שנים, בריבית שנתית של 6%, אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

ש"ח.

הנוסחה הכללית לריבית

ריבית דריבית

ריבית דריבית (ריבית מצטברת): ריבית המחושבת לא רק על הקרן אלא גם על הריבית שהצטברה בתקופה הקודמת.

  • = הסכום המצטבר לאחר שנים
  • = הקרן (הסכום ההתחלתי)
  • = שיעור הריבית
  • = זמן (בדרך כלל נמדד בשנים)

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח למשך 3 שנים, בריבית שנתית של 6%, אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

ש"ח.


כאשר הריבית מצטברת כמה פעמים במשך שנה אחת, נשתמש בנוסחה:

  • = הסכום המצטבר לאחר שנים
  • = הקרן (הסכום ההתחלתי)
  • = שיעור הריבית
  • = זמן (בדרך כלל נמדד בשנים)
  • = מספר תקופות הצטברות הריבית בשנה אחת.

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח למשך 3 שנים, בריבית נומינלית שנתית של 6%, כאשר הריבית מצטברת אחת לחודש [דהיינו: 12 תקופות הצטברות ריבית בשנה אחת], אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

ש"ח.

סיווג ריבית

מבחינים בין ריבית קבועה וריבית משתנה.
ריבית קבועה: שיעור הריבית נקבע בעת לקיחת ההלוואה ונשאר קבוע כל העת עד סיום החזרתה.
ריבית משתנה: שיעור הריבית משתנה מעת לעת ממועד לקיחת ההלוואה ועד סיום החזרתה. בדרך כלל יתבצע השינוי בדרך של הצמדת הריבית לריבית הנקבעת על ידי גוף חיצוני (בנק ישראל, לדוגמה) או לריבית המקובלת עכשיו בשוק (או במגזר מסוים).

ריבית נומינלית

ריבית נומינלית (או ריבית חוזית, או ריבית קונטוקורנטית, או ריבית נקובה) היא הריבית הנקובה במסמכי מתן ההלוואה ללא התחשבות במועדי חיוב הריבית ובהיטלים הנלווים (עמלות). בדרך כלל תצויין הריבית לתקופה של שנה אחת.

ריבית אפקטיבית

ריבית אפקטיבית (או ריבית מתואמת) היא הריבית המשולמת בפועל על ההלוואה תוך שקלול מועדי חיוב הריבית וההיטלים הנלווים (עמלות ותשלומים אחרים).
אם קרן ההלוואה היא A וסך כל ההחזר בתום תקופת ההלוואה הוא A+K, אזי שיעור הריבית האפקטיבית (לתקופת ההלוואה, באחוזים) הוא: לפיכך:

  • לווה שנטל הלוואה של 10,000 ש"ח בתחילת שנה והחזיר 12,000 ש"ח בסופה, נשא בריבית אפקטיבית של:

לשנה.

  • אם הלווה נטל הלוואה של 10,000 ש"ח והחזיר 12,000 ש"ח לאחר שנתיים ימים, הוא נשא בריבית אפקטיבית של:

לשנתיים.

בחיובי ריבית תקופתיים - תחושב הריבית האפקטיבית לתקופה כוללת של n תקופות ריבית על ידי הנוסחה:

R - הריבית האפקטיבית לתקופת ריבית אחת (שנה, חודש וכו').
n - מספר תקופות חיובי הריבית (התשלומים).

ריבית זו היא למעשה ריבית דריבית, כך ששיעור הריבית הנגבית בפועל גבוה משיעור הריבית הנומינלי (דהיינו משיעור הריבית לתקופה אחת המוכפל במספר התקופות).

לפיכך, אם נלקחה הלוואה בריבית נומינלית של 6 אחוז לשנה, וחיוב הרבית נעשה מדי חודש, אזי לאחר חלוקה ב-12 נקבל ריבית אפקטיבית חודשית של חצי אחוז (12\6%). לאחר חישוב ריבית דריבית מדי חודש, נקבל שהריבית השנתית הכוללת (הריבית האפקטיבית השנתית) היא כ-6.17% מקרן ההלוואה:
[1 - 12(0.005 + 1)] ≈ 0.0617 = 6.17%.

ריבית ריאלית

הריבית הריאלית היא הריבית הנומינלית המותאמת לשינוי האינפלציה (או מדד אחר מוסכם), דהיינו היא הפער (ראו הערה בהמשך) בין שער הריבית הנומינלית לבין שיעור האינפלציה. ההבדל המרכזי בינה לבין הריבית האפקטיבית הוא שריבית זו משתנה בהתאם לגורם חיצוני (כגון האינפלציה) שאיננו בשליטת הצדדים להלוואה, בניגוד לריבית האפקטיבית שיש לצדדים שליטה עליה.
מכיוון שריבית זו תלויה בגורם חיצוני שאיננו ידוע במועד מתן ההלוואה, נהוג להשתמש באומדן למדד זה (שיעור האינפלציה הצפויה) ולבצע התאמות בתשלומי ההחזרים מעת לעת. הגורם החיצוני הוא בדרך כלל שיעור האינפלציה במשק, אך יכול להיות גם מדד אחר, כגון: מדד תשומות הבנייה או שער מטבע חוץ מסוים.
הנוסחה לחישוב הריבית הריאלית היא:
R - שיעור הריבית הנומינלית.
M - שיעור האינפלציה (או שיעור עליית המדד).

הערה: בניגוד לטעות רווחת, ריבית זו איננה ההפרש החשבוני כי אם היחס בין הריבית הנומינלית לבין שיעור האינפלציה. יחד עם זאת, כקירוב בלבד (מסדר ראשון), אפשר להשתמש בהפרש החשבוני (R-M) לחישובה.

הצמדה

כאשר מתבצעת הצמדה של הריבית הנומינלית למדד כלשהו, ההצמדה היא על הקרן והריבית יחדיו, לכן יש להכפילן בשיעור ההצמדה כדי למצוא את שיעור הריבית הריאלית:
R - שיעור הריבית הנומינלית.
M - שיעור ההצמדה (שיעור עליית המדד).

הערה: גם במקרה זה, כקירוב בלבד, אפשר להשתמש בסכום החשבוני (R+M) לחישוב.

הערכה= ‏‏[1] לפיכך, לווה שנטל הלוואה בריבית נומינלית של 15% "צמודה למדד" (לשיעור האינפלציה במשק). אם המדד עלה ב-10% אחוזים באותה תקופה, ישלם ריבית ריאלית של על סכום ההלוואה.
אם נשתמש בחישוב המקורב נקבל: 0.15 + 0.10 = 0.25 = 25% שמהווה קירוב לערך האמיתי.

ריבית פריים

בישראל ריבית פריים, או ריבית בסיסית בחח"ד, היא הריבית המורכבת משיעור ריבית חובה (המכונה גם הריבית המוניטרית) הנקבעת פעם בחודש על ידי בנק ישראל, בתוספת קבועה של 1.5%. לדוגמה, אם שיעור ריבית בנק ישראל הוא 5% אזי שיעור ריבית הפריים הוא 6.5%.
כיום מוגדרת ריבית זו בשיעור זהה בכל הבנקים בישראל. הבנקים עושים שימוש בריבית הפריים לתמחור הלוואות, פיקדונות ועסקות אשראי.

ריבית שלילית

ריבית נומינלית שלילית על פיקדונות אינה נפוצה, משום שבמצב זה המפקידים יעדיפו להחזיק את כספם במזומן. ריבית ריאלית שלילית, שהיא הריבית הנומינלית בניכוי האינפלציה, נפוצה יותר. מדינה שבה המטבע יציב תמשוך אליה פיקדונות ממדינות שבהן המטבע פחות יציב, ותצליח בכך גם כאשר היא מבטיחה ריבית נומינלית שלילית, משום שמבחינת המפקידים ריבית שלילית זו עדיין עדיפה על הריבית הריאלית בארצם.


השפעת גובה הריבית על המשק

גובה הריבית בכל מדינה מושפע מהמדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי (בישראל, בנק ישראל). הבנק המרכזי קובע את שער ריבית בנק ישראל בו הוא מלווה כסף לבנקים או לווה מהם (הריבית המוניטרית), וכך משפיע על כמות הכסף במשק. קביעת ריבית ברמה גבוהה מדי תרסן את הפעילות הכלכלית במשק, ועלולה להוביל בנסיבות מסוימות להאטה או אף למיתון. קביעת ריבית ברמה נמוכה מעודדת את הפעילות הכלכלית במשק, אך עלולה להוביל ללחצים אינפלציוניים ולעליית מחירים.

כששער הריבית גבוה, האזרחים נוטים להשאיר את הכסף בבנק, ולהימנע מהשקעות וסיכונים. היזמים לא לוקחים הלוואות ואין תנופת צמיחה, בנוסף לכך מחוסר כסף נזיל בשוק (דפלציה) אנשים ממשיכים למעט בהשקעות וקניות, כתוצאה מכך היזמים מתמעטים, הביקוש יורד מה שגורם שוב להתמעטות וכן הלאה.[2]

כששער הריבית גבוה נוצרת עלית ערך המטבע – דבר שגורם בטווח הקצר למשבר ביצוא. למשל יצואנים שמוכרים ב100 דולר (320 שח) מוצר שעלות יצורו הוא כ200 שקל יגרפו רווח של כמאה עשרים שקלים למוצר, במקרה של עלית ערך המטבע במכירת מוצר ב 100 דולר (310 שח) שעלות יצורו היא 200 שקל יגרפו רווח רק של מאה ועשר שקלים למוצר) לאחר מכן הדפלציה תאזן את המשבר. (עלות היצור תקטן ).

כששער הריבית נמוך, האזרחים נוטים שלא לחסוך משקעים בהשקעות בעלות סיכון גבוהה יותר, עודף כסף נזיל בשוק (אינפלציה) גורם לעלית מחירים ולהיווצרות בועות כלכליות. התעשייה מייצרת מעבר לביקוש מה שעלול לגרום למשבר כלכלי חמור.

כששער הריבית נמוך נוצרת ירידת ערך במטבע – מה שגורם בטווח הקצר למשבר ביבוא (פחות רווח על כל מוצר מיובא) דבר שמתאזן בטווח הארוך עם האינפלציה (עלות מכירת המוצר תגדל).[2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ‏פה זה מדויק‏
  2. ^ 2.0 2.1 באתר מט"ח.בלוגספוט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0