ריאליזם דיכאוני
ריאליזם דיכאוני (באנגלית: Depressive realism) הוא מונח המתאר את הנטייה של אנשים הסובלים מדיכאון קל-בינוני לבצע שיפוטים, ייחוסים, וניבויים מדויקים ונטולי הטיות לטובת העצמי.[1] המונח נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוגיות לורן אלוי ולין אברמסון. למרות שיש לסובלים מדיכאון מחשבות אוטומטיות שליליות חוזרות ונשנות, התנהגויות לא מסתגלות ועמדות דיספונקציונליות, ריאליזם דיכאוני טוען לא רק שהשליליות הזו עשויה לשקף תפיסת מציאות מדויקת יותר, אלא שההערכות של אנשים שאינם מדוכאים מוטות באופן חיובי.[1]
למשל, במחקר בו התבקשו משתתפים ללחוץ על כפתור ולדרג את מידת השליטה שהייתה להם לגבי האם המנורה נדלקה או לא, אנשים עם דיכאון העריכו את דירוג השליטה שהיה להם באופן מדויק יותר.[2] בקרב המשתתפים שהתבקשו להשלים משימה ולדרג את ביצועיהם ללא כל משוב, לאנשים מדוכאים היה דירוג עצמי מדויק יותר לגבי עצמם מאשר לאנשים שאינם מדוכאים.[3][4]
חוקרים אחרים הצביעו על כך שהריאליזם הדיכאוני עשוי לבטא פיצוי-יתר על הנטייה הדיכאונית לעיבוד מידע אינטואיטיבי ובלתי מסתגל על ידי הפעלת שליטה רציונלית מוגזמת במצבים טריוויאליים וציינו, שההבדל בין פרטים דיכאוניים ולא-דיכאוניים נעלם בנסיבות משמעותיות יותר.[5] כן נטען כי הראיות אינן חד משמעיות משום שלא קיים תקן למציאות, וייתכן שהתוצאות אינן חלות על העולם האמיתי.[6]
על אף תופעת הריאליזם הדיכאוני, המצביעה על נטייתם של אנשים דיכאוניים (המאופיינים על-ידי תפיסה פסימית), לתפוס את המציאות בצורה מדויקת יותר, רואים מטפלים קוגניטיביים רבים את הנטייה הפסימית בכלל ואת הניסיון לנבא את העתיד בפרט כעיוות שיש להפריך ולתקנו בטיפול.[7] זאת, דווקא כאשר ברשימת העיוותים הקוגניטיביים ניתן למצוא את אשליית השליטה – הנטייה של האדם להאמין שהוא יכול לשלוט, או לפחות להשפיע, על תוצאות שאין לו עליהן שליטה בעליל.
ראו גם
- האדרה עצמית – המוטיבציה לשמור על דימוי עצמי גבוה ככל האפשר מאופיינת בהטיות הפוכות לאלו המתוארות לעיל.
- אפקט פורר – הנטייה להעניק דירוג נכוֹנוּת גבוה לתיאור חיובי
- עקרון פוליאנה – הנטייה של אנשים לזכור פריטים נעימים בצורה מדויקת יותר מאשר פריטים לא נעימים
- אשליות חיוביות – תפיסות ואמונות חיוביות ולא מציאותיות שיש לאנשים כלפי עצמם או כלפי האנשים הקרובים אליהם
- רומינציה – הנטייה להתמקד באופן חוזר ונשנה בחשיבה על סיבות, נסיבות, תוצאות וסימפטומים של רגשות שליליים ובהשלכותיהם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Alloy, L. B., & Abramson, L. Y. (1988). Depressive realism: Four theoretical perspectives. In L. B. Alloy (Ed.), Cognitive processes in depression (pp. 223–265). The Guilford Press.
- ^ Lauren B. Alloy, Lyn Y. Abramson, Judgment of contingency in depressed and nondepressed students: Sadder but wiser?, Journal of Experimental Psychology: General 108, 1979, עמ' 441–485 doi: 10.1037/0096-3445.108.4.441
- ^ Lauren B. Alloy, Lyn Y. Abramson, Donald Viscusi, Induced mood and the illusion of control., Journal of Personality and Social Psychology 41, 1981-12, עמ' 1129–1140 doi: 10.1037/0022-3514.41.6.1129
- ^ Carmelo Vázquez, Judgment of contingency: Cognitive biases in depressed and nondepressed subjects., Journal of Personality and Social Psychology 52, 1987, עמ' 419–431 doi: 10.1037/0022-3514.52.2.419
- ^ C. Raymond Knee, Miron Zuckerman, A Nondefensive Personality: Autonomy and Control as Moderators of Defensive Coping and Self-Handicapping, Journal of Research in Personality 32, 1998-06-01, עמ' 115–130 doi: 10.1006/jrpe.1997.2207
- ^ Michael T. Moore, David M. Fresco, Depressive realism: A meta-analytic review, Clinical Psychology Review 32, 2012-08-01, עמ' 496–509 doi: 10.1016/j.cpr.2012.05.004
- ^ M. Zuckerman, C. R. Knee, S. C. Kieffer, L. Rawsthorne, L. M. Bruce, Beliefs in realistic and unrealistic control: assessment and implications, Journal of Personality 64, 1996-06, עמ' 435–464 doi: 10.1111/j.1467-6494.1996.tb00517.x
35447729ריאליזם דיכאוני