רחוב אורניינבורגר
 |
רחוב אורניינבורגר (בגרמנית: Oranienburger Straße) הוא רחוב במרכז ברלין, ברובע מיטה, צפונית לנהר שפרה, הנמשך מדרום-מזרח מפרידריכשטראסה להאקשר מארקט (Hackescher Markt).
הרחוב פופולרי בקרב תיירים וברלינאים בשל חיי הלילה שלו והמסעדות והברים שבו. בעבר היה מרכז החיים היהודיים בברלין. ברחוב בית הכנסת החדש המשוחזר. ציון דרך תיירותי נוסף הוא בית האנמנות תכלס, מרכז אמנות אלטרנטיבי ומועדון לילה. במלחמת העולם השנייה נרצחה אוכלוסייתו היהודית של הרחוב בשואה, רובה ממעמד הביניים, והרחוב התרוקן מיושביו, הרחוב הפך לפופולרי בקרב אנרכיסטים ואמנים צעירים.
ישנם גם שני רחובות פחות מוכרים בשם "אורניינבורגר שטראסה" בברלין, ברייניקנדורף ובליכטנריד. השם נגזר מהעיר הסמוכה אורניינבורג.
היסטוריה
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה הרחוב האזור היהודי העיקרי בברלין. יש מספר אנדרטאות לתושבי האזור היהודים, לרבות אתרים של בתי ספר יהודיים לשעבר, בתי יתומים, בתי אבות ובתי קברות. כל המוסדות הללו נסגרו בתקופת המשטר הנאצי, ורוב תושבי האזור היהודים גורשו למותם במחנות ההשמדה בפולין הכבושה. בשכונה נמצא גם ארמון מונביו, בפארק מונביו (Monbijou).
בית הכנסת החדש
ברחוב אורניינבורגר נמצא בית הכנסת החדש (Neue Synagoge), שעם פתיחתו ב-1866 היה בית הכנסת הגדול ביותר בברלין. בית הכנסת ניצל מהרס בידי הנאצים בליל הבדולח בשנת 1938 על ידי אוטו בלגארדט, קצין משטרה מקומי, שלאחר מכן חיפה על פעולותיו הממונה עליו וילהלם קריצפלד (Wilhelm Krützfeld). הוא נהרס ברובו בהפצצות בעלות הברית ב-1943, ורוב ההריסות נהרסו ב-1958 על ידי שלטונות גרמניה המזרחית. החלק הקדמי המשוחזר של בית הכנסת נפתח מחדש בשנת 1995 כמרכז קהילתי יהודי המכיל בית כנסת ומוזיאון.
הכנסייה האנגלית של סנט ג'ורג'
הכנסייה האנגלית של סנט גיאורג, או סנט ג'ורג' (Kirche zu St. Georg) הוקמה בשנת 1885 תחת חסותה של הנסיכה המלכותית ויקטוריה, נסיכת הכתר של פרוסיה ושל האימפריה הגרמנית.[1] היה פולחן אנגליקני בברלין מאז 1830, ומשנת 1855 השתמשה הקהילה האנגליקנית בבית השער של ארמון מונביו בתור הקפלה האנגלית.[1] קפלה זו הייתה קטנה מדי לשירותי הקהילה, ולטקס בו השתתפה באופן קבוע נסיכת הכתר ויקטוריה.[2] בשנת 1883 נסיך הכתר פרידריך ו-ויקטוריה העבירו אתר של הפארק של ארמון מונביו קרוב לרחוב מונביו (Monbijoustraße) ולדומקאנדידאטשטיפט (Domkandidatenstift).[2] יוליוס קרל רשדורף, אדריכל קתדרלת ברלין שנבנתה מאוחר יותר בברלין, הוזמן לפתח את התוכניות לכנסייה בשיתוף פעולה עם נסיכת הכתר ויקטוריה, ונשלח לסיור לימודי באנגליה.[2]
אבן הפינה הונחה ב-24 במאי 1884, יום הולדתה של המלכה ויקטוריה.[2] הבנייה מומנה באמצעות תרומות לזוג המלכותי לרגל חתונת הכסף שלו.[2] הכנסייה נבנתה מגרניט שלזי ומסלעים תועים וכוסתה בחיפוי גג צפחה מעוצב.[2] קרובי משפחה בריטים של הנסיכה תרמו את חלונות הוויטראז'.[2] הכנסייה, שמכילה 300 מבקרים, נחנכה ב-19 בנובמבר 1885, יום הולדתה של הנסיכה ויקטוריה.[2] מלכי פרוסיה וקיסרי גרמניה החזיקו בחסות על הכנסייה.[1] בביקוריהם בברלין ביקרו המלכה ויקטוריה והמלך ג'ורג' החמישי בכנסייה ב-1888 וב-1913, בהתאמה.[1] במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה זו הכנסייה האנגליקנית היחידה בגרמניה שהורשתה להישאר פתוחה, כי וילהלם השני היה הפטרון שלה.[1]
לאחר המלחמה התפתחה הקהילה שוב ושירתה בין היתר אוכלוסיית אומנים גדולה ילידי בריטניה וכן נוצרים אמריקאים, גרמנים, הודים, סינים, פינים ורוסים.[1] בשנת 1921 הגיע צ'ארלס אנדרו שנברגר לגרמניה ופתח סניף של העדות הנוצרית העברית האנגליקנית לישראל בברלין, מול סנט ג'ורג' ברחוב אורניינבורגר 20/21.[3] היו יהודים בברלין שהתגיירו והצטרפו לקהילה האנגליקנית. כאשר הרדיפה הנאצית של יהודים ומתנצרים הוחמרה, ויתרה העדות הנוצרית העברית לישראל על מבניה ברחוב אורניינבורגר 20/21 לטובת ארגון העזרה של היינריך גריבר. ב-7 בדצמבר 1938.[4] גרובר פעל עם הבישוף ג'ורג' בל שגיסתו לורה ליווינגסטון ניהלה את המשרד בברלין של ועדת הסיוע של הכנסייה הבינלאומית לפליטים גרמנים.[5] שלט בבניין החדש ברחוב אורניינבורגר 20/21 מנציח את המאמצים המשותפים של הכנסייה האנגליקנית והכנסייה המתוודה.
כנסיית סנט ג'ורג' נסגרה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונפגעה מהפצצות בעלות הברית ב-1943 וב-1944.[1] מאז 1945 הכנסייה הייתה בחלק הסובייטי של ברלין. היא נהרסה על ידי מזרח גרמניה לאחר 1949.[1] בשנת 1950 בנתה הקהילה את כנסיית סנט ג'ורג' החדשה בשכונת נוי-וסטנד (Neu-Westend) שבחלק הבריטי של העיר.[1] בשנת 1987 התגלה כסף הכנסייה המקורי, שנתרם על ידי נסיכת הכתר ויקטוריה, במרתף עירוני, ומאז הוא משמש בפולחן השבועי.[1]
חומת הרפאים
באורניינבורגר שטראסה ניצב "קיר הרפאים" ('Gespenstermauer'), ביתה של אחת מאגדות הרפאים הבודדות של ברלין.[6] על פי האגדה, לפעמים אפשר לראות את רוחותיהם של שני ילדים דוהרים לרחוב ונעלמים ליד רחוב אורניינבורגר 41 (ממערב לבר X-terrain ומזרחה וממול לרחוב תכלס, Tacheles). זהות הילדים אינה ידועה, וכך גם פרק הזמן שבו נראים (נראים צללים קטנים ומעורפלים, מהר ובזווית העין). בכמה גרסאות של הסיפור הפופולרי בתקופת מזרח גרמניה, ילדי הרפאים מגשימים משאלות בתמורה לממתקים. לא ברור מתי התחילה האגדה, אבל היא הייתה ידועה לפני שנות ה-90 בקרב תושבי מזרח ברלין לשעבר. הנוהג הוא לנעוץ פרוטה בחומה הישנה המתפוררת ליד רחוב אורניינבורגר 41 ולהביע משאלה. אם המשאלה צנועה (כזו ששני ילדי רפאים יוכלו להגשים) ובלתי אנוכית, היא תתקבל כביכול. בקיר יש הרבה פרוטות שהוכנסו לחומה המתפוררת.
לקריאה נוספת
- Laurenz Demps, Die Oranienburger Straße, Berlin: Parthas Verlag, 1998, מסת"ב 3-932529-20-0
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 "About us" (אורכב 08.08.2012 בארכיון Wayback Machine), on: St George's Anglican Episcopal Church, Berlin, retrieved on 14 May 2012.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 "St. George's Anglican Church" (אורכב 03.01.2011 בארכיון Wayback Machine), on: Preussen.de (אורכב 27.06.2017 בארכיון Wayback Machine), retrieved on 14 May 2012
- ^ In 1893 David Baron and Schönberger (*1841–1924*, died in Berlin) had founded the Hebrew Christian Testimony to Israel in London. In 1973 the Hebrew Christian Testimony to Israel merged with other missionary societies to form the Messianic Testimony.
- ^ Hartmut Ludwig, "Das ›Büro Pfarrer Grüber‹ 1938–1940", in: ›Büro Pfarrer Grüber‹ Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte. Geschichte und Wirken heute, Walter Sylten, Joachim-Dieter Schwäbl and Michael Kreutzer on behalf of the Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte (ed.; Evangelical Relief Centre for the formerly Racially Persecuted), Berlin: Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte, 1988, pp. 1–23, here pp. 2seq. No ISBN.
- ^ Hartmut Ludwig, "Das ›Büro Pfarrer Grüber‹ 1938–1940", in: ›Büro Pfarrer Grüber‹ Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte. Geschichte und Wirken heute, Walter Sylten, Joachim-Dieter Schwäbl and Michael Kreutzer on behalf of the Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte (ed.; Evangelical Relief Centre for the formerly Racially Persecuted), Berlin: Evangelische Hilfsstelle für ehemals Rasseverfolgte, 1988, pp. 1–23, here p. 10. No ISBN.
- ^ "The Spirit of Oranienburger Straße". Goethe Institut 'Meet the Germans'. 2012-01-19.
37144419רחוב אורניינבורגר