בית האמנות תכלס

בית האמנות תכלס, ברלין

חזית בית האומנות מרחוב אורניינבורגר
מידע כללי
כתובת	רחוב אורניינבורגר 54, 56a ברלין, גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1990
http://super.tacheles.de/cms/
(למפת ברלין מוגדלת)   בית האמנות תכלס (למפת ברלין רגילה)   בית האמנות תכלס

בית האמנות תכלס (בגרמנית: Kunsthaus Tacheles) היה מרכז אמנות בברלין, בירת גרמניה, ברחוב אורניינבורגר שבאזור המיטה (Mitte). המקום ידוע בעיקר בשל ציורי הגרפיטי שמעטרים את קירות המבנה, וגלריות האמנות של האמנים והקולקטיבים שפעלו במקום בסוף המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21. החל משנת 2011 התנהל על המקום מאבק בין האמנים שמפעילים את בית האמנות לבין הבנק הגרמני HSH נורדבנק, המעוניין להרוס את הבניין ולהקים במקומו בית דירות מפואר, ובספטמבר 2012 הוא פונה מיושביו.

הבניין, שנקרא תחילה "פרידריכסשטאטפסאז'ן" (Friedrichsstadtpassagen), נבנה על מנת לשמש כחנות כלבו ברובע היהודי בברלין, ליד בית הכנסת שברובע. המקום שימש את המשטר הנאצי כמתקן כליאה, ולאחר מכן נהרס חלקית. לאחר נפילתה של חומת ברלין בשנת 1989, נכנסה למקום קבוצה של אמנים, אשר פתחה בו סטודיו לאמנות, סדנאות, בית קולנוע ומועדון לילה.

שמו הנוכחי של המקום לקוח מן המילה "תכל'ס" ביידיש, שנפוצה גם בעגה העברית.

היסטוריה

פסאז' פרידריך שטראסה (Friedrichstrassenpassage)

הבניין נבנה תוך 15 חודשים בשנים 1907 ו-1908, בפיקוח משרד הבנייה הקיסרי. המתחם שימש כפסאז' (מעבר) שחיבר בין רחוב אורנייבורגר (Oranienburger Straße) לרחוב פרידריך (Friedrichstraße), שהיו מן הרחובות ההומים בברלין. הוצאות הבנייה הסתכמו בסך של כ-7 מיליון מארקים גרמניים.

הבניין בן חמש הקומות נבנה מבטון מזוין. משני צדדיו של הבניין פעלו באותו הזמן עסקים קטנים. במקום הותקנה מערכת שפופרות אוויר שאיפשרה העברה מהירה של מכתבים וחפצים שונים בין חלקי הבניין.

Haus der Technik

החל משנת 1928 שימש הבניין את חברת התעשייה הגרמנית AEG כאולם תצוגה, ושמו שונה ל-Haus der Technik. באולם התצוגה היו 20 תיבות תצוגה גדולות. אחת מתשדורות הטלוויזיה הראשונות בגרמניה הוצגה לראווה במקום בשנות ה-30 של המאה ה-20.

שימוש על ידי המפלגה הנאצית

בשנות ה-30 המוקדמות החל הבניין לשמש את חברי המפלגה הנאצית. לאחר מספר שנים, חזית העבודה הגרמנית, איגוד העובדים של המפלגה הנאצית, הקים בבניין משרדים ולבסוף רכש את הבניין בשנת 1941. באותו הזמן החל הבניין לשמש גם את האס אס הגרמני כמשרד מרכזי.

הבניין נפגע במהלך קרבות מלחמת העולם השנייה בברלין, אך חלק גדול ממנו נותר ללא פגע.

שימוש בגרמניה המזרחית

בשנת 1948 עבר הבניין לידי ה-Freier Deutscher Gewerkschaftsbund, פדרציית איגודי העובדים של גרמניה המזרחית (FDGB), ומצבו הלך והידרדר במהלך השנים הבאות. מספר קמעונאים ובעלי מלאכה העתיקו מקומם לתוך הריסות המבנה. בית הקולנוע "קמרה" (Camera) הוקם בבניין, מצדו של רחוב פרידריך, אך נאלץ להיסגר בשנת 1958 בשל ההידרדרות במצבו של הבניין. לאחר שהבניין עבר שיפוצים קלים, נפתח בית הקולנוע מחדש בשם אחר, ובשנת 1972 שונה שמו בחזרה ל"קמרה".

תוכנית ההריסה

על אף שהבניין סבל נזק מועט יחסית במלחמת העולם השנייה, ונעשה בו שימוש תדיר, הוא נועד להריסה על ידי הרשויות בעקבות שתי חוות דעת של מהנדסים מ-1969 ו-1977. תוכנן להרוס את המבנה וליצור רחוב חדש שיקשר בין רחוב פרידריך לרחוב אורניינבורגר.

בשנת 1980 החל תהליך הריסת המבנה. כיפת המבנה פורקה ובית הקולנוע נסגר. לפי תוכנית הריסת המבנה, שאר המבנה יועד להיהרס באפריל 1990.

יוזמת האמנים תכלס

ב-13 בפברואר 1990, חודשיים בלבד לפני הריסת המבנה המתוכננת, קבוצה בשם "יוזמת האמנים תכלס" (Künstlerinitative Tacheles) נכנסה לבניין והשתלטה עליו. קבוצת האמנים ניסתה למנוע את הריסת הבניין על ידי הרשויות באמצעות רישומו כאתר היסטורי, אולם הריסת המבנה לא בוטלה עד הרגע האחרון.

קבוצת האמנים הזמינה חוות דעת הנדסית חדשה באשר לחוזקו של המבנה. המחקר שנעשה מצא כי הבניין נמצא באופן מפתיע במצב טוב, וכתוצאה המקום נרשם כאתר היסטורי.

בימיו הראשונים סיפק בית האמנות הן מקום לינה והן מרחב עבודה לאמנים שגרו בו. בשנת 1991 פרצה שרפה בבית המגורים המשותף. בין האמנים הראשונים שהציגו את עבודתם בתכלס נמנים האמן מרק דיבו (Mark Divo), קבוצת Mutoid Waste Company, הקבוצה המוזיקלית Spiral Tribe, קבוצת התיאטרון DNTT, האמן לני לי (Lennie Lee), הכוריאוגרפית סשה וולץ (Sasha Waltz) ורבים אחרים.

בתחילת הדרך הייתה מידה רבה של חוסר הסכמה בין האמנים מגרמניה המזרחית לבין האמנים מגרמניה המערבית, בשל דעותיהם הסותרות ורעיונותיהם השונות באשר לתפקיד של בית האמנות, אולם סכסוכים אלה לא מנעו מתכלס להפוך לסמל תרבות ומוקד מרכזי בסצנות האמנות והאקטיביזם בברלין ובגרמניה כולה.

שימוש עד 2011

הבניין נצבע בצבעים בהירים ובחצר הגדולה שמאחורי הבניין מוקמו פסלים שנבנו מחלקי הריסות, חצץ, חלקי מכוניות וחלקים נוספים. במקום נפתחו בית קפה, בית קולנוע, אולם להופעות, סדנאות ואולם תצוגה. תכלס הפך למוקד אמנות יחיד במינו ולמקום עלייה לרגל לתיירים בברלין. בסוף שנת 2008 הגיע לסיומו חוזה השכירות של קבוצת האמנים עם בעל הנכס וכתוצאה לא היה ברור מה עתידו של הבניין.

כיום

ב-4 באפריל 2011 תכנן הבנק הגרמני HSH נורדבנק, כיום בעלי הבניין, לפנות את הבניין מיושביו, אך הפינוי לא הוצא לפועל. ביום שלמחרת הפינוי שבוטל, צוותי בית הקולנוע ובית הקפה עזבו את הבניין מרצונם, בתמורה לתשלום של מיליון יורו ממקור אנונימי. כשמונים אמנים נשבעו להישאר במקום למרות מאמצי הבנק לפנותם. לאחר כשבוע בנה צוות המעקלים מטעם הבנק קיר בגובה 3 מטרים שהפריד בין חצר הבניין לרחוב אורניינבורגר. בתחילת שנת 2012 נשלחו על ידי הבנק מאבטחים לפנות את הבניין, אך האמנים התבצרו בבניין ונעלו את השערים והפינוי כשל. ב-4 בספטמבר פונה המבנה מיושביו. הבנק מעוניין להרוס את הבניין ולהקים במקומו בניין דירות מפואר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית האמנות תכלס בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של בית האמנות, בגרמנית ואנגלית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32617853בית האמנות תכלס