רוח קטבטית
רוח קָטָבַּטִית (מיוונית: κατὰ - "מטה" βαίνω - "ללכת") היא רוח הנושבת כלפי מטה במורדות הרים כתוצאה מהפרש לחצים הנוצר מתנאים טופוגרפיים.
היווצרות
הטמפרטורה באטמוספירה במצב רגיל יורדת ככל שעולים בגובה, עקב הירידה בלחץ עם הגובה והריחוק מהקרקע, שמתחממת משמעותית יותר מאשר האטמוספירה. השכבה הנמוכה של האטמוספירה, הטרופוספירה מתערבלת ונוצרים בה מפלי טמפרטורה שונים, כלומר ירידה בטמפרטורה עם הגובה. שינוי טופוגרפי מקומי משפיע על מאזן הלחצים, וכפועל יוצא - הרוחות. ביום, ההר מתחמם מקרינת השמש, וכתוצאה מכך גם האוויר הצמוד אליו. עם זאת, באותו הגובה, בריחוק קל מההר האוויר קר יותר, על פי מפל הטמפרטורה, ללא האילוץ הטופוגרפי. האוויר החמים שלמורדות ההר דליל יותר מהאוויר הקריר - ולכן נוצר גרדיאנט לחץ, אשר קובע את עוצמת הרוח. האוויר הדליל והחמים עולה מעלה לכיוון הפסגה - זוהי הרוח האנאבטית, והיא חמימה.
הרוחות הקטבטיות הן המצב ההפוך, שמתרחש בשעות הלילה. הקרקע מתקררת מהר יותר ביחס לאוויר, וכך גם האוויר שמעליה. כאשר יש אילוץ טופוגרפי כגון הר, האוויר שעליו קר ודחוס יותר מהאוויר שלצדו, ולכן ישנן רוחות קרירות במורד. כשהרוח נושבת בנקיקים היא מתחזקת, בשל עקרון ברנולי, כשם שנהר המגיע לחלק צר יותר זורם מהר יותר ובעוצמה רבה יותר (תופעה הנקראת "תיעול"). לרוב, הרוח הקטבטית אינה חזקה, ומגיעה עד ל-18 קמ"ש בלבד. אף על פי כן, בתנאים מסוימים, הרוח הקטבטית עשויה להגיע לעוצמה הרסנית מאד של אף יותר מ-185 קמ"ש. רוח כזו עשויה לגרום לעקירת עצים, לנזק ולאובדן בנפש.
יש לציין כי שמיים בהירים מאפשרים את חימום הקרקע המדובר, ובכך גם את הרוח הקטבטית. עננים מרובים בשמים מפחיתים בצורה ניכרת את התחממות הקרקע הישירה, ולכן במצב זה הרוח הקטבטית תיחלש ואף לא תנשב. יתרה מזו, הרוח הקטבטית היא תופעה מקומית. אם יש גורם אחר לרוח, כמו בריזה או מערכת סינופטית, וגורם זה משמעותי יותר, מבנה הסירקולוציה שתואר יכול להתערבל, ולמנוע או להפחית את הרוח.[1]
דוגמאות
לרוחות הקטבטיות יש שמות שונים בעולם. הרוח ידועה כ"בורה" בסלובניה ובקרואטיה. ברוסיה, אזור של לחץ אוויר גבוה יוצר רוחות קטבטיות אשר מגיעות עד הים האדריאטי, רוחות אלה עשויות להגיע עד למהירות של 220 קמ"ש.
כמו כן, הרוחות הקטבטיות נפוצות גם בצרפת. שם, הרוחות יורדות מן רצועות ההרים אל מקומות נמוכים יותר ומביאות איתן גל קור. גם בתקופות בהן הטמפרטורה נוחה יחסית, באביב ובסתיו, הרוחות שמגיעות מההרים הקפואים כל ימות השנה גורמות לקרה אשר מהוות איום על יבול חקלאי. בקיץ, הרוחות גורמות להתפשטות מהירה של שריפות הקשות לכיבוי.
התופעה מוכרת גם בישראל, במיוחד רוחות צפוניות הנושבות בבקעת הירדן ובאילת המגיעות ל-80 קמ"ש. כמו כן, רוחות אלו נושבות גם במפרץ חיפה - תופעת התיעול. הרוחות מגיעות כתוצאה מתיעול מכיוון עמק יזרעאל, הגליל התחתון והכרמל. רוחות אלו עשויות להגיע ל-90 קמ"ש.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוח קטבטית |
הערות שוליים
- ^ ברוך זיו ויואב יאיר, מבוא למטאורולוגיה יחידות 1–4, האוניברסיטה הפתוחה, 2012
24789733רוח קטבטית