רודולף וייל
 | |
| גנרל רודולף וייל | |
| לידה |
10 בדצמבר 1883 שטוטגרט, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 1956 (בגיל 72) שטוטגרט, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון (וורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2 מפקד קורפוס הפאנצר ה-48 מפקד המחוז הצבאי החמישי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
גנרל רודולף וייל (בגרמנית Rudolf Veiel; 10 בדצמבר 1883 - 19 במרץ 1956) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
וייל נולד ב-10 בדצמבר 1883 בשטוטגרט, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1904 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט האולנים ה-19 (וירטמברג ה-1 - המלך קרל). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר וייל לרגימנט הדרגונים במילואים הוירטמברגי, ומונה למפקד פלוגה, וב-24 בדצמבר 1914 הועלה לדרגת ריטמייסטר. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר וייל ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 ביוני 1923 מונה וייל למפקד פלוגה 2 ברגימנט הפרשים ה-10 (הפרוסי), וב-1 בפברואר 1927 הועלה לדרגת מיור, ומונה לקצין מטה בדיוויזיית הפרשים ה-3 של הרייכסווהר. ב-1 באפריל 1931 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-1 בנובמבר 1932 מונה לתפקיד פיקודי ברגימנט הפרשים ה-18. ב-1 בפברואר 1933 מונה למפקד רגימנט הפרשים ה-18, וב-1 בדצמבר 1933 הועלה לדרגת אוברסט. ב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד חטיבת הרובאים ה-2, וב-1 בינואר 1937 הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-1 בפברואר 1938 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2, והשתתף עימה בסיפוח אוסטריה לגרמניה.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה היה וייל מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2, ולחם עימה במהלך המערכה בפולין כחלק מהקורפוס ה-18 במסגרת הארמייה ה-14, וב-1 באוקטובר 1939 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. במהלך המערכה על צרפת לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-19 במסגרת קבוצת הפאנצר קלייסט וכבש את אבוויל ובזאת ניתק את כוחות בעלות הברית בבלגיה, ובשלב השני לחם כחלק מהקורפוס הממונע ה-39 במסגרת קבוצת הפאנצר גודריאן, ועל פעולותיו בקרבות קיבל וייל ב-3 ביוני 1940 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. במהלך המערכה על יוון לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-18 במסגרת הארמייה ה-12, וכבש את סלוניקי. במהלך מבצע ברברוסה הייתה דיוויזיית הפאנצר ה-2 בעתודת הOKH, ולא השתתפה בלחימה. במהלך הקרב על מוסקבה לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוסים ה-40, ה-46 וה-5 לסירוגין, במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית. בדצמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס הממונע ה-41 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וב-4 בינואר 1942 הועברה הדיוויזיה יחד עם הקורפוס הממונע ה-41 תחת פיקוד הארמייה התשיעית.
ב-19 בפברואר 1942 מונה וייל למפקד הקורפוס הממונע ה-48 שהיה חלק מהארמייה השנייה במסגרת קבוצת ארמיות דרום, וב-1 באפריל 1942 הועלה וייל לדרגת גנרל חיל השריון. ב-5 במאי 1942 פרש וייל מתפקידו, וב-28 בספטמבר 1942 מונה וייל לאחראי התגבורות בקבוצת ארמיות מרכז. ב-10 ביוני 1943 פרש וייל מתפקידו, וב-1 בספטמבר 1943 מונה למפקד המחוז הצבאי החמישי.
ב-21 ביולי 1944 לאחר ניסיון החיסול של היטלר הודח וייל מתפקידו, עקב חשד שהיה מעורב בניסיון ההתנקשות. וייל הועבר לעתודת המילואים, ובסוף המלחמה נפל בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה
וייל שוחרר מהשבי ב-12 במאי 1947. לאחר שחרורו התגורר וייל בשטוטגרט עד למותו ב-19 במרץ 1956.
קישורים חיצוניים
- רודולף וייל באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
