רובה אוויר

רובה אוויר הוא רובה שמשתמש בגז דחוס על מנת לירות קליע קטן (לרוב בקוטר של 4.5 מ"מ) בעוצמה דרך קנה מחורק (בעל סלילים). כדורים של רובי אוויר הם לרוב כדורים מעופרת, בעלי מבנה חלול בחלק האחורי, כשהחלקו הקדמי שטוח, עגול, או מחודד. צידי הקליע מחורצים, והגז הדחוס הוא לרוב פחמן דו-חמצני או אוויר.

יש להבדיל בין רובי האוויר היורים תחמושת מעופרת, שמוגדרים ככלי נשק לכל דבר ומחייבים ברישיון ממשרד הפנים - לבין רובי איירסופט היורים כדורי פלסטיק במהירויות קטנות ומהווים אביזרי ספורט. ירי ברובה אוויר הוא ספורט אולימפי: קליעה במשחקים האולימפיים.

היסטוריה

רובי אוויר פשוטים ניתן למצוא כבר במאה ה-15, אך רק בסוף המאה ה-18 חלה התקדמות בתחום רובי האוויר. ה"ווינדבושס" (רובה הרוח) הוא הרובה המשמעותי ביותר שפותח בתקופה זו על ידי ברתולומאוס גירנדוני (1744 - 1799). הרובה היה באורך 1.2 מטר ושקל 4.5 קילוגרמים, בערך באותו הגודל של רובה המוסקט באותה תקופה. הרובה ירה כדורי עופרת בגודל 13 מילימטר שהוכנסו לתוך מחסנית מתאימה.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 השתמשו לראשונה ברובים בתחרויות קליעה למטרה בכמה פאבים בברמינגהאם, אנגליה. הספורט החדש התפתח ובתחילת המאה ה-20 היו כ-4,000 קבוצות של קליעה למטרה עם רובה אוויר ברחבי בריטניה.

מנגנון הפעולה של רובה אוויר

רוב רובי האוויר המשמשים בקליעה למטרה הם רובים שבהם נדחס האוויר ומוחדר הכדור באופן ידני. ישנם גם רובי אוויר עם מחסנית ופעולה חוזרת, אך זה נדיר יותר ברובים, ונפוץ יותר באקדחי אוויר הפועלים על קפסולות של CO₂.