רבי יצחק הכהן שולאל
| מקום קבורה | ירושלים, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
1524 א' בכסלו ה'רפ"ה ח'ירבת אל בורג', סנג'ק אל-קודס, האימפריה העותמאנית |
| תאריך עלייה | 1517 |
| מדינה | הסולטנות הממלוכית והאימפריה העות'מאנית |
| מקום מגורים | קהיר, עזה, חברון, ירושלים |
| רבותיו | רבי נתן הכהן שולאל |
| תלמידיו | הרדב"ז, רבי משה קאשטרו, רבי אברהם בן אליעזר הלוי |
| בני דורו | הרא"ם, מהר"י בירב, מהרלב"ח |
| בת זוג | קמר (לבית אבן-חיים) |
| צאצאים | אברהם הכהן שולאל |
| חותן | אברהם אבן-חיים |
| נגיד מצרים | |
| ראש המטבעה של האימפריה הממלוכית | |
| ראש ישיבה בירושלים | |
רבי יצחק הכהן שולאל (נפטר ב-א' בכסלו ה'רפ"ה, 1524) היה נגיד יהודי מצרים וראש המטבעה של הסולטנות הממלוכית, בין השנים 1502–1517. לאחר ביטול הנגידות, שימש כראש ישיבה בירושלים.
קורות חיים
לא ידוע מקום וזמן הולדתו של רבי יצחק ולא ידועים פרטים רבים על שנות חייו המוקדמות. ככל הנראה רבו של רבי יצחק היה דודו רבי נתן הכהן שולאל. בזמן נגידותו של דודו רבי נתן, התגורר רבי יצחק זמן מסוים בערים חברון ועזה, אך חזר למצרים לצורך נישואיו[1].
בשנת ה'רס"ב (1502) נפטר דודו וגיסו רבי נתן הכהן שולאל, והוא מונה תחתיו לשמש כנגיד יהודי מצרים וכראש המטבעה של האימפריה הממלוכית.
במהלך כהונתו כנגיד, העלילו על רבי יצחק שהוא העלים כספים ששייכים לשלטונות, והוא נאסר יחד עם חותנו אברהם אבן חיים ויהודים נוספים. לאחר שלושה חודשים בכלא, הצליח רבי יצחק להימלט, ושהה במקום מסתור. בעקבות מאסרו, הודחו מקורביו ממשרות בכירות במנהל הממלוכי[2]. לאחר זמן, השלטונות זיכו מהאשמה את כל החשודים חוץ מאת אברהם אבן חיים שלקח על עצמו את האחריות לפרשה. בעקבות זיכויו יצא רבי יצחק מהמחבוא וחזר לשמש כנגיד וכראש המטבעה, וגם מקורביו חזרו למשרותיהם. בכו ניסן ה'רפ"ה, לאחר פטירתו של רבי יצחק תועדו פרטי הפרשה במסמך רשמי של בית הדין בירושלים, (על פי בקשתו של אברהם אבן-חיים). מסמך זה שרד בגניזה הקהירית[3].
רבי יצחק קיבל על עצמו שיהיה נזיר אם ימנה אדם מסוים לדיין, ולאחר מכן היה צורך למנות את אותו אדם לדיין, ונוצרה מחלוקת בין חכמי הדור האם רבי יצחק מחויב בנזירות או לא[4].
בשנת ה'רע"ז (1517), כבשו העות'מאנים את סוריה, ארץ ישראל, ומצרים מידי האימפריה הממלוכית, ובעקבות כך הודח רבי יצחק מתפקידיו כנגיד וכראש המטבעה. לאחר הדחתו, עלה רבי יצחק לירושלים, שם היה ממנהיגי הקהילה ועמד בראשות הישיבה.
רבי יצחק תיקן תקנות רבות בהלכה ובהנהגת הקהילות. תקנותיו ופסקיו בספרי תלמידיו ובראשם הרדב"ז, וכן בספריהם חכמי דורו והדורות שאחריו. אחדים מפסקיו הובאו להלכה בספר בית יוסף של רבי יוסף קארו.
בחורף של שנת ה'רפ"ה (1524), פרצה מגפה בירושלים, ורבי יצחק ברח מהמגפה לכפר ח'ירבת אל-בורג' שבין ירושלים לנבי סמואל, אך בעודו שוהה שם, הוא נדבק במגפה ונפטר בא' בכסלו ה'רפ"ה, והובא לקבורה בירושלים[5].
בשכונת זכרון משה בירושלים קיים רחוב על שמו.
מתלמידיו
רבים מחכמי מצרים וארץ ישראל בדור שאחרי רבי יצחק היו תלמידיו. המפורסמים שבהם הם הרדב"ז, רבי משה קאשטרו ורבי אברהם בן אליעזר הלוי.
משפחתו
רבי יצחק השתייך למשפחה מיוחסת מהאי מיורקה שבספרד, שהגרה לאלג'יריה בעקבות גזרות קנ"א. במחצית השנייה של המאה החמש עשרה הגרו חלק מבני המשפחה לארץ ישראל ולמצרים[6]. לא ידוע האם רבי יצחק עצמו נולד עדיין באלג'יריה[7]. כמו כן לא ידועים שמות הוריו.
רבי יצחק התחתן עם קמר לבית אבן-חיים, ביתו של סוחר ממוצא ספרדי בשם אברהם אבן-חיים. לרבי יצחק ולאשתו קמר נולד בן אחד שנקרא אברהם על שם סבו, אבי אימו. כשנפטר רבי יצחק, היה אברהם עדיין צעיר, ולכן מינה רבי יצחק קודם פטירתו שלושה אפוטרופסים (רבי שלמה טורטישא, רבי דוד שושן, ורבי נתן הכהן שולאל[8]) שינהלו את נכסיו וידאגו לפרנסת בנו הצעיר[9]. המהר"י בירב הורה לקמר לא להינשא בשנית עד שאברהם יגדל כדי שיהיה מי שיגדל את היתום הצעיר[10].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רב יצחק הכהן די-שולאל, הנגיד הגדול במצרים", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ה, עמודים קנט-קסג, באתר HebrewBooks
- אברהם דוד, "מעורבותם של אחרוני הנגידים במצרים בעניינה של הקהילה היהודית בארץ ישראל", תעודה טו (תשנ"ט), עמ' 293–332.
- משה דוד גאון, "רבי יצחק הכהן שולאל", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 664, באתר HebrewBooks
- הרב אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ירושלים תר"צ, עמודים 25–33, באתר היברובוקס
- הרב יהודה לייב מימון, הנגידות בישראל, ירושלים תרפ"ג, עמודים נה-סג, באתר היברובוקס.
- קונטרס, חידושי דינים לרבני ירושלים הקדמונים, מחכמי ירושלים בתקופתו, בספר חיים וחסד, באתר היברובוקס
לקריאה נוספת
- שמחה אסף, "לתולדות הנגידים רבי יהונתן ורבי יצחק שולאל", ציון ו [ג] (ניסן תש"א), עמ' 113–118 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
הערות שוליים
- ^ שמחה אסף, "לתולדות הנגידים האחרונים במצרים", ציון א [ב] (ניסן תרצ"ז), עמ' 121–124 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- ^ למשל, רבי יהודה ליב אשכנזי שכתב מכתב לרבי יצחק ובו הוא מברך את רבי יצחק על זיכויו וציין שבזמן מעצר הנגיד הוא פוטר ממשרתו בממשל הממלוכי
- ^ אברהם דוד, דין ודברים בין סוחרים במצרים על רקע פעולתו המסחרית של אברהם אבן חיים במחצית הראשונה של המאה ה16, גנזי קדם, כרך טז, עמודים 235-260
- ^ שו"ת מהרלב"ח סימן נו, ושו"ת הרא"ם סימנים נ ונא
- ^ , יצחק בן צבי, זיהוי מקום מותו של הנגיד ר"י שולאל, ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך י, עמ' 28 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ למשל, רבי נתן הכהן שולאל שעלה מתלמסאן בשנת ה'ר"ל יחד עם אשתו (אחותו של רבי יצחק) וילדיו
- ^ הידיעות הראשונות עליו הם מתקופת שהותו במצרים.
- ^ אין לבלבל בינו לבין הנגיד רבי נתן הכהן שולאל, אלא הוא חכם אחר בן אותה המשפחה (אולי נכדו של רבי נתן הראשון)
- ^ שו"ת מהרלב"ח סימן צה
- ^ שו"ת מהר"י בירב סימן ד
| הנגידים (ראשי היהודים) במצרים | |
|---|---|
|
34060079יצחק הכהן שולאל